היום הוא יום הסובלנות הבינלאומי. שאלת הסובלנות, שרוב גילוייה ובעיקר אי-גילוייה כיום הם פוליטיים-חברתיים-תרבותיים, התחילה כשאלה הנוגעת לסובלנות דתית. לא מפתיע, שכן חופש הדת הוא אחת מהזכויות הוותיקות ביותר, שצמחו מהרדיפות הדתיות של אנשים שהחזיקו באמונה אחרת מזו המקובלת או הרשמית. כך, האגרות על הסובלנות של ג'ון לוק מוקדשות לשאלת הסובלנות הנדרשת מהכנסייה ועד כמה רשאי הממשל להתערב בענייני "גאולת הנפשות" בקדמו דת אחת. כפייה בתחומים אלו היא חסרת כל תועלת, שכן גם אם הדרך נכונה, היא לא תביא גאולה לאדם הפרטי אם הלה איננו משוכנע בצדקתה. את המצפון אי-אפשר לכפות. "שום דת שאינני חושב אותה לאמיתית יכולה להיות אמיתית או מועילה בשבילי (…) אין לאלץ אדם שייגאל. בסופו של דבר זהו עניין שיש להשאירו לו עצמו ולמצפונו". מוסיף וכותב לוק: "אין זה מעניינו של הממשל, או של מישהו אחר בכלל, לעשות שימוש באמצעים שונים, מתוך סברה שהם יהיו מועילים, לגאולת הנפשות". גאולת הנפש שייכת בעיני לוק לתחום הפרטי במובהק: "איש לא יוכל להניח שהיה מי שבא לייסד חברה אזרחית לשם מציאת גאולה לנפשו, או הבטחת הגאולה הזאת או קידומה, שהרי לשם תכליות אלה לא היה לו כל צורך בכוחה של החברה האזרחית". פורסם לראשונה בעילום שם ב-1689, כשלוק עצמו שהה בגלות מרצון בהולנד מחשש רדיפה באנגליה. נראה שיש כאלו שצריכים לעיין בו גם היום, ב-2001.

ומהמאה ה-17 לימינו אנו. אחד ההוגים בני-זמננו שכתב על הנושא הוא מייקל וולצר, שמסתו הקצרה על הסובלנות תורגמה לעברית. בשפת עבר בולט הקשר בין "סבל" ל"סבלנות" (גם באנגלית, כמובן, קיים קשר בין patience לסֵבֵל) וגם ל"סובלנות". וולצר מציע עוד כמה אפשרויות:
"הסובלנות, כשהיא מתפרשת כעמדה או כהלוך-רוח, מתארת כמה אפשרויות. הראשונה מביניהן, המשקפת את מקורות הסובלנות הדתית במאה השש-עשרה והשבע-עשרה, היא פשוט השלמה בשתיקה עם השוני, למען דרכי שלום. אנשים הורגים זה את זה במשך שנים על שנים, עד שלבסוף הם נעשים מותשים, פולטים אנחת רווחה, ואנו מכנים זאת סובלנות. אבל אנו יכולים להתוות רצף של השלמות מוחשיות יותר. עמדה אפשרית שנייה היא אדישות סבילה, נינוחה ורוחשת-טובה כלפי השוני: 'יש כל מיני אנשים בעולם'. השלישית נובעת ממין סטואיות מוסרית: הכרה מתוך עיקרון בכך של'זולת' יש זכויות, גם אם הוא מממש אותן בדרכים שאינן נראות לנו. הרביעית מביעה פתיחות כלפי הזולת; סקרנות; אולי אפילו יחס של כבוד, ובצדו נכונות להקשיב וללמוד. ובהמשך הרצף ישנה השמחה על השוני: שמחה אסתטית, אם השוני מתפרש כשהשתקפות, במישור התרבותי, של רוחב היריעה ושל הרבגוניות של הבריאה האלוהית או של העולם הטבעי; או שמחה תפקודית, אם ההבדל נתפס, כמו בטיעון הרב-תרבותי הליברלי, כתנאי הכרחי לשגשוג אנושי, המציע לפרטים את הפרשויות הבחירה המעניקות משמעות לאוטונומיה שלהם".
אבל אתם יודעים מה? גם אם אנשים לא יחגגו את המגוון אלא יסבלו אבל יגלו סובלנות – אני קונה.
ג'ון לוק, אגרות על הסובלנות. תרגם מלטינית ואנגלית: יורם ברונובסקי. מאגנס האוניברסיטה העברית, תש"ן.
מייקל וולצר, על הסובלנות. תרגום: עמנואל לוטם, משרד הביטחון, תשנ"ט-1999.