נימוס אלמנטרי?
המנכ"ל הזמני של רשות השידור, יאיר אלוני, הסביר שהורה לבצע ראיון שתוכנן עם סילבן שלום ב'פוליטיקה' ובוטל על-ידי מערכת התכנית. הטעמים: "נימוס אלמנטרי כלפי השר, שבוודאי ביטל או קבע דברים בגלל התוכנית, ואז להודיע לו על ביטול בהתרעה כה קצרה; הגינות בסיסית: המערכת היתה משתוללת לו שר או כל מרואיין אחר היה עושה זאת לה, ולכן לא נעשה לאחרים מה ששנוא עלינו. כך היה נוהג המנכ"ל בכל מקרה ולגבי כל מוזמן שהיו נוהגים עמו בדרך זו, ללא קשר לעובדת היותו שר". המממ…. כמה הגון ואלמנטרי זה נשמע. הייתי ממש משתכנעת, לולא הייתי מכירה מנסיוני האישי (לא פעם ולא פעמיים) ביטולים מתכניות שונות (אפילו מ'פוליטיקה'); לפעמים ברגע האחרון, לאחר שכבר קבעו אִתי, פיניתי זמן והתכוננתי. לפעמים אפילו לא הודיעו על הביטול אלא פשוט נעלמו ולא חזרו. גם לבן-זוגי זה קרה פעמים אחדות; ויש לשער שגם לאחרים. דְּעָלַךְ סָנִי לַחֲבֵרָךְ לֹא תַּעֲבִיד? על זה שמעו בטלוויזיה רק בהודעות לעיתונות של המנכ"ל (הזמני).
לסטנדרטים עיתונאיים יש מחיר
לא בטוח שאחרי שנחזור מהמחצית השנייה של השבתון, נחדש את המנוי על הארץ. למה? בגלל זה. יש לי איזה פגם שמקשה עלי להמשיך להיות מנויה על עיתון שמוציא מהארון אנשים מעל הדף הראשי שלו, בשם הקמפיין שמקדש הכול. פעם לא יכולתי לתאר לעצמי את הבוקר בלי קפה ועיתון. זה עדיין הרגל, אבל שנהיה פחות ופחות נעים או חיוני. זה לא אומר שלא אקרא אותו, וּודאי אתעדכן במהדורת האינטרנט. זה גם לא אומר שאני חושבת שיש חלופות טובות יותר. מבין עיתוני ישראל, הארץ הוא הגרוע פחות. אבל לסטנדרטים יש גם מחיר. מי שמתיימר להידמות לניו-יורק טיימס ולגרדיאן – קבוצת ההתייחסות של הארץ – כדאי שיידע שבניו-יורק טיימס יובל יועז והעורך שלו היו עפים מהעיתון אחרי הכתבה השערורייתית שפירסמו במוסף.
