קרוא וכתוב

נצחון הירוקים

קשה היה למצוא מועד מתאים יותר לכנס שנפתח אתמול באוניברסיטת Tufts, "דמוקרטיזציה במזרח התיכון?", מהיום שבו נודעו תוצאות הבחירות לרשות הפלסטינית. ואכן, פרופ' רשיד חאלידי, שנשא את הרצאת הפתיחה בכנס, סיפר שכשפתח בבוקר את 'אל ג'זירה', הדחף הראשוני שלו היה להשליך את ההרצאה שהכין דרך החלון. רק מה, לא היה לו זמן להכין הרצאה אחרת. לא באמת נורא, כי חאלידי הוא תמיד מרצה מעניין, היסטוריון חשוב שזווית הראייה שלו מרעננת מפני שהיא פוסחת על הקלישאות שאנחנו כל-כך רגילים לשמוע על הסכסוך. הרצאתו נסובה על תקדימים היסטוריים לדמוקרטיה בעולם הערבי. הוא פתח ואמר שמקובל לחשוב שהרצאה כזאת תהיה קצרה מאד, אולי בת משפט אחד שיסכם אותה ב"אין מה לומר"… אבל יש ויש מה לומר, וללמוד.

לא צריך להיות חאלידי כדי לאבחן שניצחון הירוקים הוא תופעה ייחודית בעולם הערבי, של בחירות שגם מביאות להחלפת השלטון…; בחירות שהמוקד שלהן הוא פרלמנטרי ולא חמולתי. וכל זה דווקא תחת שלטון כיבוש השולל מהפלסטינים את זכויותיהם הדמוקרטיות. הגורם האחרון הוא אולי גם מפתח לתשובה איך זה קורה. למאבק לשחרור לאומי יש תמיד פוטנציאל דמוקרטי. כאן המעניין הוא שהשלטון המושחת שהעלו הפלסטינים קודם לא הצליח לחנוק את הפוטנציאל הזה, כמו שקורה הרבה פעמים במשטרים טוטליטריים שצומחים אחרי מהפכות. החלפת שלטון היא דבר חיובי בגלל נטייתו להסתאב, ומצביעה על חושיהם הבריאים של הבוחרים. זה נכון גם כשמחליפים את המפלגה הליברלית במפלגה שמרנית, כפי שקרה השבוע בקנדה. זה נכון גם לגבי הפלסטינים, ואולי אף יותר, שכן כאן מדובר בהחלפת שלטון תוניס באנשי פנים. כל זאת למרות החששות שמביאה עמה עליית החמאס, לא רק לישראלים אלא גם לפלסטינים רבים. חבל שלא נבחרו אנשים מתונים יותר? בהחלט. לא פחות משחבל שהעם בישראל לא בוחר באנשים מתונים יותר. הנה לנו עוד מקבילה בין שני העמים: בשניהם דפוס ההצבעה של רוב הבוחרים איננו משקף את עמדתם.

כן, לדבר

נכון, מדובר בתנועה ששוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל. אבל מדברים עם אויבים. (זה מוכר לי מאיזה שהוא מקום. אה, זה מה שאמרנו כל השנים לגבי אש"ף). מלדבר עוד אף אחד לא מת. מי יודע, אולי גם מנהיגי החמאס יווכחו לדעת, כמו שרון, ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם". במילים אחרות, עכשיו הם לא יוכלו רק לתקוף, במילים ובפצצות. הם יהיו אחראים לעמם. מצד שני, אם הם בכל זאת יבחרו להמשיך לפוצץ, אף אחד כבר לא יוכל להתחמק ולומר שאין לנו מלחמה עם הרשות אלא רק עם ארגונים.

נרגשים בבוסטון

בארוחת הערב שהתקיימה בסוף יומו הראשון של הכנס, אמר בשולחן אחד המשתתפים האמריקנים שהוא "נרגש" מנצחון החמאס. אין ספק שמדובר בתופעה מעניינת. לא רק בגלל מה שנכתב לעיל, על בחירות דמוקרטיות בפעולה. גם כי אבו-מאזן, שמייצג את הקצה המתון של הפלסטינים, יצטרך לחיות עכשיו ב"קו-הביטאנס" עם פרלמנט המייצג את הקצה האחר; גם בגלל השלכות אחרות שיהיו לבחירות האלו, שאת רובן קשה לצְפות. אבל להיות "נרגש" – נו, את זה יכול להרשות לעצמו רק מי שאת התוצאות לא יחזה על בשרו… מי שבשבילו מדובר במושא מחקר אקדמי, שמביא מדי פעם נסיעות ממומנות לכנסים וארוחות ערב (הפעם גרועה במיוחד, אגב).

החמאס יקבע

כמו פעמים לא מעטות בעבר, והפעם יותר מתמיד, יקבע החמאס את תוצאות הבחירות בישראל. סיכוייו של נתניהו לחזור לשלטון, שנראים דלים ביותר כרגע, עלולים עוד להשתקם אם הירוקים יבצעו כמה פיגועי טרור. עוד אירוניה של ההיסטוריה, בהתחשב בעובדה שהירוקים הם במידה רבה יציר כפינו, ולא להתפאר.