דילמת הסובלנות
אשה לא יכולה להיות ח"כ, הצהיר ח"כ ניסים דהן מש"ס בפני תלמידים. זה כמובן לא זלזול בנשים; הן רק לא יכולות להיחשף בזירה הציבורית בלה בלה בלה.
דהן וחבריו זכאים לדעותיהם החשוכות. השאלה הקשה היא שאלה כללית יותר, הנוגעת למידת הסובלנות של הדמוקרטיה הפרלמנטרית למפלגות לא-דמוקרטיות. מפלגות שלא רק מדירות נשים משורותיהן אלא גם מבקשות לקדם משטר שיפגע בזכויותיהן ובאופן כללי יותר משטר לא-דמוקרטי השולל זכויות אדם בכלל (כמו מדינת הלכה, בדמותה היהודית או המוסלמית). הטלת מגבלות על התמודדות בבחירות היא בעייתית ביותר בחברה דמוקרטית. משמעותה שלילת הזכות להשתתפות פוליטית מקבוצות שזוהי תפיסת עולמן. נדמה לי שאנחנו מאפשרים את השתתפותן של קבוצות לא-דמוקרטיות בתהליך לא מתוך תפיסה עקרונית, אלא משום שאנחנו מעריכים שמדובר בגורמים שוליים שלא יצליחו להגיע לשלטון ולקיים את הבטחותיהם המרנינות. באופן פרדוקסלי, כוחם הזניח הוא שמאפשר להם להתחרות בשוק הדעות. אבל כמובן שאיש אינו יכול לערוב לכך שהם יישארו שוליים. זה הרי הרעיון של התמודדות דמוקרטית – האפשרות לצבור כוח פוליטי על-ידי שכנוע. מה יקרה אם הם ישכנעו מספיק אנשים ויום אחרי שיעלו לשלטון יבטלו את החירויות האזרחיות שלהם? הרי דמוקרטיה אין משמעה החלטת רוב; הרוב לא יכול לשלול זכויות מהמיעוט רק כי הוא רוב. מדינות בעלות חוקה מוצקה הכוללת מגילת זכויות מתמודדות עם הבעיה הזאת לאו דווקא (או לא רק) על-ידי איסור על התמודדות בבחירות, אלא על-ידי שריון של עקרונות מסוימים וזכויות יסוד באופן שקשה או אף בלתי-אפשרי לשנות. אבל ברור שחוקה איננה תרופה, ודאי לא תרופת פלא: מי שאחרי שעלה לשלטון ביקש להשליט משטר טוטליטרי פשוט ביטל את החוקה. כך שנראה כי הדילמה העקרונית של סובלנות דמוקרטית לכוחות לא-דמוקרטיים צריכה למצוא פתרון בשלבים מוקדמים יותר, שימנעו את התסריט הזה. לא ברור לי בדיוק אופיו של הפתרון הרצוי; ברור לי מאד שלא צריך להכחיש את הבעיה.
אגב, מי שלא מתרגש מדי מהצהרות ש"ס לגבי נשים, שיחליף את המִלה ב"ערבים", "יהודים", "מזרחים" או "אתיופים". שמא אז אופייה האמיתי של ההצהרה יתחוור לו ביתר בהירות.
האדמו"רים של שינוי (החדשה)
טומי לפיד ואברהם פורז מתכוונים להרכיב את הרשימה לכנסת של ח"ץ – זהו שמה של המפלגה בראשות פורז והפורשים שלא אהבו את תוצאות הבחירות במפלגתם שינוי. זוהי כבר המפלגה השנייה שלא מקיימת בחירות דמוקרטיות אלא חוזרת לימי הוועדה המסדרת. בשתיהן מדובר בוועדה מסדרת בת שני אנשים. בקדימה מחוסר ברירה – אולמרט השלים את מה שהתחיל שרון. בח"ץ מדובר בשני אנשים שאחד מהם הכריז על פרישתו מהפוליטיקה, אך על-פי הפרסום ישמש למפלגה "מנהיג רוחני". בעצם, למה אמרתי שזאת המפלגה השנייה? המפלגות החרדיות הרי אף פעם לא מקיימות בחירות פנימיות. המנהיג הרוחני שלהם (גם להן יש כזה) קובע מי יופיע ברשימה ובאיזה מקום; ומועצת גדולי התורה שלהן קובעת איך יצביעו בכל דבר ועניין. רגע, אלו לא המפלגות שאותם אדמו"רים חילוניים מבקרים תמיד בצווחנות על אי-הדמוקרטיות שלהן?
אם לומר מִלה אחת ברצינות, לפיד שיבח את השיטה של הוועדה המסדרת וקבע כי הפריימריס הם מתכון לשחיתות. הפריימריס הם ללא ספק שיטה בעייתית ביותר. בין השאר הם פועלים נגד מיעוטים ומי שאינם שטופים באור הזרקורים של התקשורת. אבל לחזור אחורה לימי הוועדה המסדרת איננו צעד דמוקרטי במיוחד. הוא מרוקן מתוכנו את כל הרעיון של ייצוג ושל נשיאה באחריות בפני הבוחרים. יש גם עוד כמה אפשרויות ביניים מלבד הוועדה המסדרת והפריימריס. רק מה, זה דורש מוסדות מסודרים. לא מתאים למי שמתרגל שעל-פיו ישק דבר, יהיה אדמו"ר חרדי או אדמו"ר חילוני.
המחסל
נתניהו הכריז כי יחסל את העוני תוך שלוש שנים. האמת, אני לא מבינה למה לא מאמינים לו: הוא לא רק מצהיר אלא מקיים. העניים אצלו חוסלו לאט לאט. וכשכולם יהיו מחוסלים, הרי לא יהיה עוני, לא?