קרוא וכתוב

בלונדון ניפקתי שתי רשימות (א' ו-ב'). הנה הראשונה(?) של בוסטון. או ליתר דיוק קיימברידג', מעבר לנהר.

הסוכריות

האקלים האינטלקטואלי – אין ספור הרצאות ומפגשים ספרותיים, בעיר שנחשבת לגבוהת המצח ביותר בארה"ב (גם רמת הרפואה כאן היא הגבוהה בעולם, כנראה). ממש תעשיית חינוך. בבוסטון רבתי וסביבתה 60 אוניברסיטאות וקולג'ים, חלקם מובחרים. הידועים כוללים את הרווארד, MIT, אוניברסיטת בוסטון, בוסטון קולג', טאפטס, ברנדייס ונורת'ואיסטרן. וזו רחוקה מלהיות רשימה ממצה. האמת ניתנת להיאמר, עם זאת, כי מרמתן של לא מעט מן ההרצאות שאליהן הלכתי עד כה התאכזבתי.

סדר עדיפויות – השאלה איזה מזג אוויר יהיה מחר היא שאלה שמרכזיותה מתבררת כאן עד מהרה. הדבר הראשון שמסתכלים עליו בעיתון אחרי העמוד הראשון היא תחזית מזג האוויר. ומה נוח שלא חשוב באיזו שעה פותחים את הטלוויזיה, תוך חמש דקות מובטח שתצפו בתחזית.

הנימוס הידידותי – זה לא רק הנימוס ברחוב ובחנויות, שגם אם הוא לא יוצא מהלב הוא עושה את החיים לנעימים יותר. האנשים בשכונה ידידותיים להפליא, מברכים לשלום כשעוברים ברגל ומנופפים כשעוברים ברכב, ובלי סוף מתפעלים מהכלבה (היה כדאי לבוא, מה, שלג?).

הכל אפשר להחזיר – כשרציתי להחזיר פריט כלשהו שקניתי, גם כשביקשתי מפורשות להחליף אותו בפריט אחר, הוצע לי החזר של כסף מזומן, או שפשוט קיבלתי אותו מניה וביה, בלי לשאול אף שאלה. זאת כמובן מדיניות מכירות נבונה מאד, שכן היא מגבירה את נפח הקניות. אנשים פחות חוששים ופחות מתלבטים אם לקנות, מתוך ידיעה כי יוכלו להחזיר בלי ויכוח ובלי "רק זיכוי".

חנות השוקולד של Burdick – מה יכול להיות משיב נפש יותר מכוס שוקולד מהבילה, כשבחוץ השלג מכסה הכול במעטה צחור ושלו. בקפה וחנות השוקולד של Burdick, תוכלו לקבל כוס שוקולד חמה בשלושה טעמים, על בסיס חלב או סויה. אני סגורה על השוקולד המריר על בסיס סויה. בגודל הבינוני בימים של פריקת כל רסן, ובגודל הדמי הזעיר בימים שבהם חשבון הקלוריות משתלט על הגחמות.

יוגת כוח – הפיתוח האמריקני לאשטנגה יוגה הוא ה-power yoga. לא רק יוגה נמרצת אלא בניית כוח תוך כדי האימון. הסטודיו שבו אני מתאמנת, של בארון באפטיסט, הוא כנראה המוביל בשיטה, המשכללת עד קצה היכולת את מה שנקרא כאן vinyasa flow. האימון נערך בסטודיו המחומם ל-90 מעלות פרנהייט, והזיעה נוטפת כמים. בפעם הראשונה שנתקלתי ביוגה הנמרצת (אפילו לא יוגת כוח) בניו-יורק, קיטרתי שאפילו יוגה האמריקנים הופכים לכושר. אלא מה, שאיכשהו מתמכרים לזה. היום גם אני גרופי.

תודה, אבל לא תודה

קפה בכוסות נייר – זה כמובן לא ייחודי לבוסטון. גם בניו-יורק חיפשתי בנרות מקום שאפשר לשתות בו קפה בכוסות רגילות, כאלו ששוטפים אחר-כך, שבהן לקפה יש טעם של קפה. לא רק כשהם לוקחים TA, גם כשהם יושבים בבית קפה (לעיתים שעות עם המחשב הנייד), האמריקנים שותים את הקפה שלהם בכוסות חד-פעמיות. בניו-יורק התוודעתי לתופעה המדהימה של מי שבביתה לפחות שתי מכונות קפה, היורדת בבוקר לסטארבקס השכונתי כדי להביא הביתה את הקפה בכוס הנייר… הגילוי המרענן הוא שאפילו בסטרבאקס (ובוודאי בפיט'ס), אפשר לבקש קפה בכוסות אמיתיות. לבקש, אם כי לא תמיד גם לקבל: בסטארבקס לא פעם הם מתקשים להבין את הכוונה, ואני בכל-זאת מקבלת את הקפה בכוס חד-פעמית, שבה גם לקפה טעם של נייר.

הכל בגדול – שוב, לא ייחודי רק לבוסטון, אבל תשכחו מלמצוא מאפה בגודל סביר לצד הקפה, אם כבר שותים אותו בחוץ. באירלנד למדתי לחבב את הסקון, הלחמנית המתוקה המוגשת עם חמאה וריבה. כאן היא גדלה לממדים מפלצתיים, ממש כמו המאפינס האהובים על האמריקנים. כדאי גם להתעקש על אספרסו או מקיאטו בלבד – באותם מקומות מתורבתים המכירים במושג. אחרת, כשתבקשו קפה בכוס ה"קטנה" – תקבלו כוס בגודל שאי-אפשר בשום פנים להתגבר עליו. אני משאירה לכם לנחש איך נראית הכוס ה"גדולה". (הגודל הבינוני של Burdick – ע"ע – יוצא דופן מבחינה זו, אך גם שם לא הייתי מציעה לכם לנסות את זה הגדול).

לוח הזמנים של האוטובוסים – האמת, אני מתקשה להבין מדוע הם בכלל טורחים להוציא אותו. בלא מעט קווים אין כל קשר בין לוח-הזמנים המתפרסם לשעות שבהן עובר האוטובוס. מדובר לא רק בתחנות ביניים בדרך, אלא גם בשעת יציאתו של האוטובוס מתחנת הרווארד, התחנה הראשונה שלו.

השלג לא תמיד רומנטי – אל תלכו שולל אחרי התיאור הרומנטי לעיל של המעטה הצחור והאצילי, מקסים ככל שיהיה. כשיש סופה קלה והשלג נערם כמו בסוף השבוע הזה, זה כבר סיפור פחות נעים ונוח. ירדתי במדרגות הבית שקועה בשלג עד למעלֵה המגפיים, וזה היה גם המצב במדרכות. שלג (הכלבה) פשוט שחתה בתוך השלג הרך ופילסה את הדרך כמפלסת שלג קטנה. הוא הגיע לה עד למעלה מן הרגליים, וכל שראו ממנה היו הגב והראש השחורים והחמודים. את השלג במדרגות ובשביל הכניסה צריך לגרוף, לא תמיד מלאכה קלה אם השלג לא רך כמו היום. אבל המסוכן ביותר הוא השלג הדק המצופה במעטה של קרח, או סתם שלוליות קטנות המתכסות בכפור. פעמיים כבר החלקתי וקורקעתי משיעורי היוגה שלי למשך כשבועיים, צמודה לכרית חימום ולמשחת וכדורי טראומיל. זהירות, זה יכול להיגמר אפילו רע יותר.