קרוא וכתוב

כמו באמריקה?

ד"ר שרון הלוי מאבחנת נכונה כי "העיסוק בדמות של אשת ראש הממשלה מאפיין משטרים, לרוב נשיאותיים, שבהם יש בחירה ספציפית באדם, לא רק בסדר-יום פוליטי. אם בוחרים ספציפית באדם – אז בחירותיו, גם בנישואים, חשובות. זה מודל אמריקאי שהעתקנו בזמנו. אבל בעוד שבנוגע לשיטת הבחירות התקיים כאן דיון, נבחנו היתרונות והחסרונות – הפרסונה של רעיית ראש הממשלה נוצרה כאן בלי שום דיון". לא סגי, אלא שכבר חזרנו בנו, תודה לאל, מהבחירות הישירות לראשות הממשלה. אז למה בכל זאת היה צורך בכתבה בהארץ על נשות המועמדים? כנראה אי-אפשר להתאפק. לא כל רעיון אמריקני צריך לאמץ. עדיף שהעיתונות תתרכז בשאלות נוקבות לגבי סדר-היום הפוליטי של המועמדים עצמם. אשר לנשים עצמן: תמיד הערכתי את עמדתה של סוניה פרס. עם הזמן הערכתי רק גוברת.

גם חשין ציפור שיר

הדברים להלן מתבססים רק על הדיווח בהארץ לגבי הדיון בבג"צ בחוק האזרחות. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ד"ר מישאל חשין, מעבר לנטייתו לתבל את פסקי-הדין הארוכים שלו במקורות ופלפולים, ידוע בלשונו החדה והמשתלחת. לא בדיוק מה שמכונה מזג שיפוטי. על-פי הדיווח אמר חשין בדיון בבג"צ כי הרשות הפלסטינית היא ממשל אויב. אם ממשלת ישראל הכריזה מלחמה על הרשות הפלסטינית אני לא שמעתי על כך. או שמא הצהרות על פתיחת מלחמה עברו אל בית המשפט העליון? נכון, הפלסטינים בחרו לאחרונה במפלגה שעמדתה המוצהרת היא חיסול מדינת ישראל, בנוסף לעמדות אנטישמיות כלליות. אבל החוק תוקן בהוראת שעה עוד קודם לכן. דווקא מבחינה משפטית מעמדה של הרשות הפלסטינית היום מורכב עוד יותר, שכן היא עצמה הוקמה מכוח הסכם בין ישראל לאש"ף. ואיזה תזמון לאמירות המשנה על הרומנטיקה הנוגעת ללב בעיצומו של ה-Valentine's day (למניינם)… לגבי טענותיו של חשין לגופו של עניין – לא אחזור על עמדותי (ראו כאן וכאן). רק כדאי שמרוב תדהמה (או שמא לא) מאמירותיו של חשין, לא תישמט מתשומת-לבנו הצעתו של הנשיא ברק. על-פי הדיווח הוא הציע לבחור באמצעי שפגיעתו בזכויות האדם קלה יותר מאשר התיקון לחוק האזרחות: לאפשר את שהותם של פלסטינים בישראל לצורך איחוד משפחות, אבל לסמן אותם על-ידי תעודת זהות שונה. אני לא יודעת: רק אותי זה מצמרר?
מה שכן, מישאל חשין פורש ביום חמישי מבית המשפט העליון. כך שאפשר להניח שתוך שלושה חודשים יינתן פסק הדין בעתירה הזאת. על-פי החוק זהו פרק הזמן שבו שופט שפרש מוסיף לתת פסיקות. קשה להאמין שיחליפו אותו בשופט אחר שיצטרך לשמוע את הדיון מהתחלה. מתחילים לראות את הסוף בסאגה המתמשכת הזאת.

מגבלות היכולת

פה ושם בטוקבקים שליוו את אשפוזה וההתדרדרות במצבה של שושנה דמארי ז"ל, לגלגו טוקבקיסטים על הדיווח שהיא הגיעה (כמו ידוענים אחרים…) "במצב קל" לבית-חולים. אולי עדיף כבר להגיע לשם במצב קשה, הוסיפו בציניות. יכול להיות שיש ליקויים בדיווח לציבור על מצבם של סלבס. ללא ספק זה היה המצב במקרה של שרון. ברור שיש גם פאשלות. אבל נדמה לי שמתחת לפני השטח רוחשת חרדה עמוקה יותר, שאיננה יכולה להשלים עם מגבלות הרפואה. עם כך שיש מצבים שבהם הטיפול הטוב ביותר לא יעזור. קראתי פעם, דווקא בספר שנכתב על-ידי רופא, שמבחינת הרפואה כל מוות שאיננו מזקנה אלא ממחלה – הוא כישלון. ברמה המופשטת ביותר זה אולי נכון. זה לבטח פיוטי מאד. אבל מוטב שנכיר כולנו – גם הרופאים עצמם, ובעיקר מגלגלי האשמות ללא ביסוס – במגבלות היכולת הרפואית. כבר אמר מישהו שהחיים הם מחלה אנושה. עובדה, כולם מתים מהם בסוף.