על החלטותיה של ועדת הבחירות ניתן לערער לבית המשפט העליון. כאשר פוסלת ועדת הבחירות רשימה, נראה לי הכרחי לאפשר ערעור. לעומת זאת, כאשר היא מאשרת רשימה – זה קצת בעייתי לאפשר ערעור כדי לנסות לפסול אותה שוב. אין דין אישור כדין פסילה. קשה להניח שבמקרה שבו אושרה רשימה בוועדת הבחירות, היא תפגין באופן מובהק את עילות הפסלות הקבועות בחוק כך שנדרשת התערבות שיפוטית. אבל הקושי הרציני יותר הוא כי ערעור על אישור רשימה משמעותו שאם היא תיפסל בבית המשפט העליון, זאת תהיה ההחלטה הסופית ולא יתאפשר למי שנפסל לערער עליה. זאת בעוד שאם הרשימה נפסלת בוועדת הבחירות, היא מקבלת זכות ערעור. כשמדובר בפסילת רשימה – פגיעה קשה בזכות ההשתתפות הפוליטית – זה נראה לי בעייתי.
יש נקודה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת. במדינות שבהן אי-אפשר לפסול רשימות בכלל, כל שאומרת העובדה שרשימה מסוימת רצה לבחירות היא כי היא תעמוד למבחן הבוחרים. בעוד שאצלנו, ברגע שהוגשה בקשה לפסילתה אבל הרשימה אושרה – כאילו קיבלה היתר ואישור רשמיים למצעה. מול הנימוקים שישנם לפסילת רשימות במקרים קיצוניים (אני עצמי כתבתי עליהם), כדאי אולי לחשוב על הבעייתיות הכרוכה לא רק בפסילת רשימות (שאמנם עומדת לביקורת שיפוטית אבל העילות נקבעות בחוק על-ידי פוליטיקאים), אלא גם זו הכרוכה באישורן.
