• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« לא לקן
שתי הערות על הבחירות (4) »

האוסקרים שלי

5 במרץ 2006 על-ידי נעמה

נדמה לי שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה הפרטית שלי שצפיתי בכל חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר על הסרט הטוב ביותר עוד לפני הטקס עצמו, שיתקיים הערב. מה שמאפשר לי לעשות דירוג משלי. זה איננו הימור מי יזכה, רק רשימת ההעדפות האישית שלי.

מתוך חמשת הסרטים, שניים מתמודדים אצלי על המקום הראשון ואילו שלושת האחרים משתרכים הרחק מאחוריהם. נתחיל בהם:
* אחרון ולא חביב הוא מינכן, תת-רמה של רדידות פלקטית ולא אמינה מבית היוצר של ספילברג. הוא אפילו לא מצליח למתוח.
* קראש הוא סרט מעניין, אם כי פשטני מה. על גזענות, ולא פחות מכך על סטריאוטיפים שנוצרים אצל הצופה לגבי דמויותיו.
* למרות הביקורות הנלהבות, לא מצאתי את עצמי שותפה להתפעלות מהר ברוקבק. זהו סרט שטוחן לעייפה את מושג הגבריות האמריקנית ומציג אותה בעיקר כעצירות רגשית. (אניס מתייחס לאהובו באותו אופן שבו הוא מתייחס לאשתו. כלומר, הבעיה איננה רק אי-היכולת שלו לממש יחסים הומוסקסואליים אלא אי-היכולת שלו להתייחס רגשית למישהו אחר, יהיה גבר או אשה). סרט עצוב, נכון, אבל את המעט שיש לו לומר הוא מושך על הרבה יותר מדי זמן. חוץ מזה, כמעט בלתי אפשרי להבין מלה אחת ממה שמדברים שם. יוצרי הסרט לא חשבו שכדאי שצופיו יבינו מה שאומרים בו? אפשר באותה מידה כבר להפיק סרט אילם.  

ההתלבטות לגבי הזוכה היתה בין קפוטה לבין Good Night, And Good Luck.
Good Night, And Good Luck, שהגיע למקום השני והמכובד, מספר את סיפור מאבקו של אד מורו, שדר סי.בי.אס, בסנטור ג'וזף מקראת'י וציד המכשפות שלו בשנות החמישים בארה"ב. סרט מצוין, בבימויו של ג'ורג' קלוני שגם משחק בו בתפקיד משנה ועבר דרך ארוכה מאז אי.אר .(אגב אי.אר, אני תמיד מתקשה להבין למה כשאנחנו מגיעים לבי"ח, טפו טפו טפו, הרופא לא חתיך כמו קלוני?). אפשר לעשות תקשורת אחרת; רק שהסרט המצולם בשחור-לבן גם נוטה להסתכלות הזאת על העולם.

פיליפ סיימור הופמן בתפקיד טרומן קפוטה

והזוכה הוא….קפוטה. מפני שהוא סרט הרבה יותר מורכב ומעודן בתחכומו מזה שהתמודד מולו. קפוטה מצייר את דיוקנו של הסופר האמריקני טרומן קפוטה תוך שהוא מציג את תהליך כתיבתו של ספרו הידוע ביותר, בדם קר, שנכתב על רצח מזעזע וסתום של ארבעה בני משפחה בקנזס. הסרט מציג את קפוטה כסחטן רגשי, מניפולטור ובעל אישיות גבולית לא פחות מן הרוצחים שהוא מבקש לכתוב עליהם, ושאת מצבם השביר הוא מנצל עד תום כדי להפיק יוקרה ספרותית. הוא קונה את אמונם על-מנת שייפתחו לפניו ויספרו לו את סיפורם, נוטע בהם תקוות שיסייע להם ובכך יוצר אצלם תלות נואשת, אך למעשה זקוק להוצאתם להורג וממתין לה על-מנת להשלים את ספרו. בדרך הוא לא בוחל בשקרים,להם ולעצמו. האם יכול היה באמת להציל אותם? כנראה שלא. אבל כמו שאומרת לו ידידתו, נל הרפר לי, העובדה היא כי הוא לא ממש ניסה. לסרט אמירה נוקבת על תהליך היצירה בכלל, ועל הניצול הכרוך בה, שאולי אפילו מובנה בה. פיליפ סיימור הופמן משחק נפלא, ומצליח ליצור אצל הצופים תיעוב כלפי הדמות שהוא מגלם, מבלי שיאבד מאמינותו. הוא בונה דמות עגולה ורבת פנים, המשכנעת במורכבותה הפנימית גם אם לא בהכרעותיה המוסריות.  יהיה מאכזב ומפתיע אם הוא לא יזכה לפחות באוסקר על השחקן הטוב.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בבארצות הנכר |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה