ניחוש: מי תיאר את ארגון בצלם כ"ארגון המוציא חוברות המכפישות את מדינת ישראל ואת כוחות הביטחון שלה ברחבי העולם, וגורמות נזק"? לא, זה לא היה טוקבקיסט עלום שם בווי-נט. כך כתבה, על-פי הדיווח, עו"ד נירה משרקי מפרקליטות מחוז תל אביב בתגובה רשמית של המדינה לבקשה לחשוף פרוטוקולים של חקירתו (בדלתיים סגורות) של איש שב"כ. הבקשה הוגשה על-ידי המוקד להגנת הפרט, במסגרת תביעת נזיקין שהוא מנהל בשמו של עלאא עלי נגד המדינה. על המוקד כתבה שריקי כי מדובר בארגון שאיננו מגן על זכויות אדם אלא על זכויות פלסטינים בלבד, שפעילותו חד-צדדית ומהווה הגנה על אינטרסים של אנשים שהנהגתם הנבחרת מצויה בסכסוך חריף עם ישראל וחותרת תחת קיומה. הצגת הארגון את עצמו כארגון זכויות אדם אין לה בסיס והיא נועדה להטעות. הוא ממומן בידי גורמי חוץ אינטרסנטיים.
אם אכן כתבה עו"ד שריקי את שכתבה, אין לה מקום בפרקליטות. אבל לא די להעניש את הש"ג. נדרשת הבהרה מפורשת וחד-משמעית מצד המדינה, שתחלחל עד למטה; עד לאחרון עובדי המדינה ועד לצעירת האזרחים.
הניסיון להכפיש ארגונים ופעילים לזכויות אדם איננו חידוש ישראלי. נדמה לי שחידוש מה יש בכך שמדינה דמוקרטית מנסה לעשות דה-לגיטימציה שלהם. בדרך-כלל התקפות כאלו מושמעות באופן רשמי על-ידי נציגי המדינה במדינות שאינן דמוקרטיות. מדינות שאכן רואות בפעילותם של ארגונים כאלו סכנה, כמו שהן רואות סכנה בכל ביקורת על השלטון. ביקורת על השלטון חיונית אפילו עוד יותר במדינות לא-דמוקרטיות, כמובן, רק ששם היא מושתקת ופעילי זכויות אדם נרדפים בהן, לפעמים עד כדי סכנה לחייהם. בדמוקרטיה, ביקורת על השלטון היא חלק מהותי וחיוני מכללי המשחק. ראשית, משום שללא ביקורת כזו האזרחים אינם מיודעים על מעשי השלטון ואינם יכולים לבחון באופן רציני את אפשרות החלפתו. זוהי הסיבה שלחופש הביטוי גם ערך דמוקרטי, לא רק ערך בפני עצמו או ככלי לבירור האמת. שנית, משום שדמוקרטיה מהותית נתפסת ככזו המגינה על זכויות אדם, ולא רק כהליך להחלפת שלטון. טעם קיומו של השלטון ומבחנו הוא הגנה על זכויותיהם של הנשלטים. ומכיוון ששלטון צובר כוח, ומכיוון שכוח משחית, יש צורך בגורמים שיאזנו את הכוח הזה. שישמרו עליו. זהו תפקידם החשוב של ארגונים לזכויות אדם. לכן גם אסור להם להיות ממומנים על-ידי המדינה בשום צורה. יתכן שיש בתוכם מעטים הרואים את עצמם כפועלים נגד המדינה. אני רואה את המאבק לזכויות אדם כמאבק על דמותה של המדינה. למען מדינה טובה יותר וצודקת יותר. הגנה על זכויות אדם היא מרכיב של טובת המדינה במובן הכללי והרחב ביותר, שכן מדינה איננה יעד בפני עצמו. מדינה היא כלי בשירות אזרחיה, להגנה על חייהם ולקידום טובתם ורווחתם. ולא פחות משל אזרחיה, של אלו הנשלטים על-ידה מבלי שיהיו אזרחיה. לכן חשובה כל-כך פעילותם של ארגונים המגינים על זכויותיהם של פלסטינים בשטחים הכבושים.
ביקורת מותר ורצוי שתימתח גם על פעילותם של ארגונים לזכויות אדם. משום שגם הם שוגים וגם הם לוקים. אחת מבעיותיה של החברה האזרחית היא היעדר מנגנון רציני של ביקורת כזאת. אם ארגונים כאלו הם שומרי השלטון, כי אז השאלה הקלאסית "מי ישמור על השומרים?" – רלבנטית גם ביחס אליהם. עליהם לשמור מכל משמר על המנדט שבידיהם מפני שימוש לא-קביל בו. אני הראשונה להכיר בכך. אבל יש מרחק של ת"ק פרסה בין ביקורת כזאת לבין ניסיון לעשות דה-לגיטימציה לפעילותם. זהו ניסיון מסוכן. מסוכן לדמוקרטיה, מסוכן לכולנו.
מאבק לזכויות אדם הוא מאבק על דמותה האנושית של החברה שלנו לא פחות משהוא מאבק על דמותו האנושית של כל אדם. יוהאנס נימלר היטיב לתת ביטוי לכך כי אם לא נשכיל להבין זאת, ואם נמשיך לשתוק, הרי כשיבואו לקחת אותנו בסוף – איש לא יישאר כדי להרים את הקול בשבילנו.
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
קרוא וכתוב 