קרוא וכתוב

הסיפור על המיניקה שסולקה מחנות פוקס (ראו גם כאן וכאן), מאפשר לומר משהו קצת אחר ואולי פחות פופולרי על פרטיות. אדגיש מראש כי אינני מתייחסת למקרה הספציפי הזה, ובכל מקרה תגובתו של המוכר מצטיירת כגסת רוח ולא במקומה. מדובר בסוגייה שהדוגמא הזו היא הזדמנות טובה לאוורר את מחשבותי לגביה.
השאלה שהמקרה הזה מעלה איננה פרטיותו של האדם המבצע את הפעולה (הפועל, או הפועלת במקרה זה), אלא פרטיותם של האנשים המשמשים כקהל בלית ברירה. זאת מפני שמי שמחליטה להיניק במקום פומבי ממילא ויתרה על פרטיותה. לי נדמה, מכל מקום, שגם פרטיותם של הצופים נפגעת במידת מה, שכן איש לא שאל אותם האם זה מפריע להם. העובדה שהאֵם איננה מתביישת במה שהיא עושה איננה רלבנטית כלל. גם לא העובדה שמדובר בפעולה טבעית. ישנן פעולות טבעיות רבות שאיננו עושים בפומבי. זה לא אומר שאנו מתביישים בהן; זה רק אומר שההבחנה בין הציבורי לפרטי היא עדיין בעלת ערך. וכן, אני חושבת אותו דבר על גברים שמשתינים בציבור, ליד האוטו או סתם בפינת הרחוב. גם זאת פעולה טבעית לחלוטין.  אני לגמרי בעד מרחב ציבורי רגיש יותר לצרכי אמהות מיניקות, שיספק פינות הנקה בקניונים ובמקומות עבודה. אצטרף בשמחה לכל יוזמה כזאת, שגם תשרת ציבור רחב יותר של אמהות, שכן ישנן עדיין כאלו שאינן חשות בנוח להיניק בפומבי ואין שום סיבה להדיר אותן משם. 
כמובן, בני אדם אינם אמורים להימנע מלעשות כל דבר שמפריע לאחרים. אפשר לטעון שכל המוסכמות ומה ש"מקובל" הם דברים שאבד עליהם הכלח. בוודאי שמומלץ לבדוק מפעם לפעם מדוע אנחנו עושים דברים מסוימים ונמנעים מאחרים, ולהעמיד בסימן שאלה את שניהם. אבל אפילו אם מבקשים לחנך את הציבור שיראה בפעולה הזאת פעולה המקובלת גם בפומבי, זו איננה נראית לי דרך נבונה לפשוט את החולצה בהפגנתיות. העובדה שהזירה הציבורית בישראל נראית כמו שהיא נראית נובעת, בין השאר, מהגישה של "אני אעשה מה שמתחשק לי וכל השאר שיקפצו". קצת התחשבות הדדית אף פעם לא הזיקה.