קרוא וכתוב

מנת יתר. מיוסי שריד / האם ה-BBC מוטה? / יהדותם של וולפנזון וולפוביץ / וחידה ליום העצמאות: כמה נשים בממשלה?

מנת יתר

יוסי שריד הוא כותב מוכשר. במיטבו הוא חד וחריף (בעיקר כשהוא מתרכז פחות בעצמו). אבל גם כותבים מוכשרים עלולים לגרום לנו לסבול ממנת יתר. לאחרונה נדמה שחתימתו של שריד צצה בכל עמוד (וירטואלי) שאני פותחת בהארץ. זה התחיל מטור פרשנות על הבחירות, שהחל להתפרסם כשכותבו היה עדיין אישיות פוליטית שגם סוקרה באותו עיתון שבו הוא פירשן; המשיך בבלוג שפתח לו אותו עיתון; חזר לכתיבה קבועה במדור המאמרים והוסיף עליה טור חדש בהארץ השבוע של יום שישי; ומסתיים (לפחות כרגע, אבל מי יודע מה יהיה מחר?) בטור קבוע חדש במוסף ספרים. גם כותבים מוכשרים עלולים להתקשות למצוא על מה לכתוב בכל-כך הרבה בימות. והקושי הזה צץ לו מדי פעם בטוריו של שריד, בדמות התחכמות יתר ועיטורי לשון מצויצים שנדמה כי הם מכסים על היעדר מה לומר. אז לאט לך, יוסי. אל תגרום לנו למאוס בך.

האם הבי.בי.סי מוּטה?

באוקטובר 2005 הקים הוועד המנהל של ה-BBC פאנל עצמאי כדי "להעריך את חוסר הפניות של הכיסוי החדשותי של ה-BBC את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, במיוחד ביחס לדיוק, הגינות, הקשר, איזון והטיה". מהגדרת המנדט של ועדות תמיד ניתן ללמוד לא מעט, גם על רוח המסקנות הצפויות. כך שהגדרת הכיסוי החדשותי מראש כ"חוסר פניות" ודאי איננה מקרית. הדוח של הפאנל הזה מתפרסם עכשיו. הוא מחזיק 38 עמודים ובנוסף עוד 10 נספחים, אם למישהי משעמם ביום העצמאות. המסקנות העיקריות, למרבית המזל, נמצאות כבר בהתחלה: למעט סטיות פה ושם, כמעט ואין מה שיצביע על הטיה מכוּונת או שיטתית. בניגוד לכך, נמצאו ראיות למחויבות להיות הוגנים, מדויקים וחסרי פניות. הדיווח מהאזור הוא באיכות גבוהה, וכמה תכניות אקטואליה ואתרי אינטרנט מספקים הקשר היסטורי ואחר בעל ערך. המחויבות של ההנהלה ברורה והביאה לאחרונה לכמה שינויים כדי לחזק את הביצוע. עם זאת, יש כמה כשלים; בעיקר בכל הקשור לפערים בדיווח, בניתוח, בהקשר ובפרספקטיבה, ובשימור העקביות של הסטנדרטים המערכתיים של ה-BBC עצמם, כולל בעניינים של לשון. כל זה מצביע על חמקמקות של תכנון, בקרה ושליטה מערכתיים.
הפאנל מציע גם כמה שיפורים. בין השאר: מתן הסבר מלא והוגן באופן שיטתי ומילוי פערים, בעיקר ביחס להקשר והיסטוריה. הטלוויזיה באופן מיוחד צריכה לחפש את הסיפורים החשובים ולא להסתנוור מתמונות מדהימות זמינות. יש צורך ב"יד מכוונת" מערכתית חזקה יותר. על ה-BBC להשתמש כהלכה בלשון. יש לקרוא לפעולות טרוריסטיות "טרור" כי המונח בהיר ומובן. כמו-כן, בנקודה זו ובנקודות רגישות אחרות מבחינת הלשון, מרגע שהוחלט על מה שנראה להם כמענה הנכון ביותר, יש להבטיח כי הוא יאומץ באופן עקבי. על ה-BBC להיות יותר יוזם בהסברת המורכבות של הסכסוך. חלק גדול מזה יכול להיעשות על-ידי קישור מתכניות לרקע זמין הנמצא און-ליין. כל זה מסתכם בהמלצה תובענית, מסכם הפאנל, אך חבריו מאמינים כי יש ל-BBC את המשאבים והמחויבות הנחוצים. וגם את הערוצים וזמן האוויר.
אז מה התשובה לשאלה שבכותרת? כנראה שהיא עדיין בעיני המתבונן/ת. בדוח.  [לדוח המלא ונספחיו]

וולפנזון וולפוביץ

עקיבא אלדר כתב השבוע בטורו "נראה שז'אק שיראק לא דיבר בזמן האחרון עם עמיתו, ג'ורג' בוש. אחרת, קשה להבין מנין שלף את ההבטחה שנתן ליושב ראש הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) להקים קרן מטעם הבנק העולמי שתשמש צינור מימון עוקף חמאס. נראה ששיראק שכח שהליברל היהודי ג'יימס וולפנזון פינה את מקומו בנשיאות הבנק לניאו-שמרן היהודי פול וולפוביץ". האזכור למוצאם היהודי של וולפנזון וולפוביץ נראה תמוה. למען האמת, לו הייתי קוראת ייחוס כזה באחד העיתונים האמריקנים כאן הייתי סבורה שיש בו מן האנטישמיות. ואני לא היחידה. לא מזמן פורסם מכתב במוסף של הניו-יורק טיימס, שהתייחס לאזכורי יהדותם של נאו-קונים שונים במאמרו של פרנסיס פוקויאמה (מאמר שבו התנער מתמיכת העבר שלו בזרם זה). טוב, בארה"ב אכן לא נהוג להזכיר את שייכותם הדתית או האתנית של אנשים (קל וחומר לא לשאול אותם עליה). החלק המפתיע לטובה של הסיפור הוא שכשכתבתי לאלדר אי-מייל קצר, ובו הבעתי את תמיהתי לעיל, קיבלתי גם תשובה, ובאותו היום. לאלדר היה הסבר, שמכיוון שנכתב באי-מייל פרטי לא אפרסם כאן. אבל יפה לך, עקיבא, על עצם התשובה.

חידה ליום העצמאות

כמה נשים יישבו בממשלה? התשובה במהופך: םייתש. אני חוזרת: שתיים. מתוך עשרים ושבעה שרים. כל מִלה נוספת מיותרת.  לא שהיא תיחסך מאִתנו, מפיהם של מי שינסו להמשיך ולהצדיק את התנהלותם של נבחריהם במשא-ומתן להרכבת הממשלה.
נדמה לי שהיתה זאת ויקי שירן ז"ל שאמרה כי היא מסרבת להופיע בפאנל שבו היא האשה היחידה המשתתפת. הבעיה היא שמהלך כזה כרוך בסיכון שבפאנל בסופו של דבר לא תשב אף אשה… אפשר היה להעלות על הדעת שנשים פמיניסטיות כיולי תמיר יתנו את ישיבתן בממשלה בכך שיהיו בה עוד כמה נציגות מבנות מינן. אבל ברור שדרישה כזאת תוצאתה היתה שלא רק ששום אשה נוספת לא היתה מקבלת תפקיד שרה, אלא גם היא עצמה לא היתה בממשלה. מצד שני, להשמיע קול (ולו קטן) נגד עצם התופעה המבישה הזאת לא היה עולה לה במשרתה, כך נדמה לי.  חג שמח.