קרוא וכתוב

הניו-יורק טיימס מגזין מספר בכתבת השער שלו על האויב החדש של השמרנים: מלחמה לא רק בהפלות, אלא גם באמצעי מניעה. על הכוונת בעיקר "גלולת הבוקר שאחרי", כפי שהיא מכונה, אבל לא רק. בעיני חוגים קתוליים המצוטטים בכתבה, אמצעי מניעה הביאו לכל מיני רעות חולות כמו מין מחוץ לנישואים או סתם התעסקות מופרזת במין, אפילו במסגרת הנישואים. חלקם ממליצים על אמצעי המניעה האולטימטיבי: התנזרות. לפחות עד אחרי הנישואים. בתקופת כהונתו של בוש עלתה מאד התמיכה הכספית של הממשלה הפדרלית בתכניות חינוך להתנזרות מינית המועברות בבתי-ספר. בחוגים שמרנים אחרים מתנהל ויכוח האם יש הבדל עקרוני בין גלולת הבוקר שאחרי לאמצעי מניעה אחרים, ונשמעות דעות שונות. אבל החזית נעה לאחור: ממבחן היכולת לחיות באופן עצמאי (viability), למבחן ההשתרשות ברחם. ב-1965, פסק בית המשפט העליון של ארה"ב כי חוק של מדינת קונטיקט שאסר על יועץ לתכנון ילודה למכור אמצעי מניעה לזוגות נשואים – איננו חוקתי. בפסק דין תקדימי זה נקבע כי הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, למרות שאיננה מוזכרת במפורש בחוקה האמריקנית.

על-פי הכתבה, בתדרוך לעיתונאים שנערך בבית הלבן לפני שנה, נשאל הדובר הבית הלבן האם דבליו בוש תומך באמצעי מניעה. "אני סבור שעמדותיו של הנשיא ברורות מאד כשזה נוגע לבניית תרבות של חיים", השיב הדובר. העיתונאי התעקש: "אם זה היה כל-כך ברור, לא הייתי שואל". הדובר חתם: "אם אתה מעוניין לשאול את השאלות האלו, זה בסדר גמור. אני רק לא מתכוון לכבד אותן בתשובה".

גם אם עמדותיו של דבליו בוש נותרו בערפל מכוּון לגבי אמצעי המניעה, שום ערפל איננו שורה על יחסו להפלות. הנשיא הוא pro life. חיי אדם הם מקודשים. Oh, yeah. מעניין איך אפשר ליישב את הדבקות הזאת בחיים עם ההוצאות להורג הסיטונאיות שהוא אישר כמושל טקסס, מדינה שהובילה במספר ההוצאות להורג בתקופת כהונתו. ואיך מתבטאת קדושת החיים (לפחות של אמריקנים), בעיני נשיא אמריקני השולח חיילים אמריקנים למותם במלחמת ברירה? על-פי דבליו בוש החיים קדושים, כנראה, רק בתחילתם (נניח). לא כשמדובר בבני-אדם בוגרים, גם כאלו שביצעו פשעים נוראים, שהוא סירב להשתמש בסמכותו כמושל לחון אותם.
אז איך מתיישבת ההתנגדות העזה להפלות (ואולי גם לאמצעי מניעה?) עם תרבות המוות של עונש המוות? לדבליו בוש פתרונים. "בניית תרבות של חיים" קשה לקרוא לזה, למרות מאמציו של הדובר.

זה האיש

ואם מדברים על הוצאות להורג, פָּטוּר בלי מִלה על התליין המקומי – אי-אפשר:

"גם בסוף מלחמת העולם השנייה הוצאו להורג במשפטי נירנברג לא רק הפושעים אלא גם משתפי הפעולה עמם. אני מקווה שזה יהיה גורלם של משתפי פעולה בבית הזה".

הדובר: אביגדור ליברמן. זה האיש שאהוד אולמרט חשב לתת לו את התיק לביטחון פנים, ועוד בישראל שאחרי המלצות ועדת אור. זה האיש שלשמחתי לא נכנס בינתיים לממשלה, ואני מקווה שלא ייכנס, אבל גם לא שמעתי את ראשי מפלגת העבודה מצהירים כי לא יישבו אִתו באותה ממשלה. כלומר, הם כן הצהירו זאת, אבל רק לפני הבחירות.