קרוא וכתוב

משרד החקלאות בפעולה / נפלאות המלטונין / ובינתיים ב(ה)ארץ [1] / ובינתיים ב(ה)ארץ [2]

משרד החקלאות בפעולה

103 דולר עלה הטופס של אישור הבריאות של שלג על-מנת להכניסה לארץ. 79 דולר לווטרינרית (49 דולר לבדיקה ו-30 דולר ל"מילוי הטופס". אמריקה, אמרנו?), ו-24 דולר לאישור הטופס על-ידי השירותים הווטרינריים של ארה"ב. לא כולל דמי משלוח הלוך וחזור אליהם בדואר מהיר, שנדרש כי הווטרינר של משרד החקלאות בארץ הטעה אותי ואמר שחייבים להוציא את האישור בשבוע שלפני הטיסה, כמו בארץ, בעוד שבארה"ב הטופס המונפק תקף ל-30 יום. הטופס על ארבעת העתקיו הונח בביטחה ליד הדרכון. הוא נשאר שם. אף נציג של משרד החקלאות לא נכח בשדה התעופה ואיש לא העיף אפילו מבט, כשעברתי עם הכלבה במכס אחרי שאספתי את המזוודות. כך מכניסים בעלי-חיים לארץ היום, בעידן המחלות המדבקות. לשלג שלום.

נפלאות המלטונין

בדרך לשם הוא איפשר לי לישון כמה שעות בטיסה, ובעיקר קיצר את היעפת מהשבוע הרגיל לשלושה ימים, בלי כדורי שינה. בדרך הנה אמנם בקושי עצמתי עין, אבל נכנסתי למחזור השינה בלילה, שוב בלי כדורי שינה. טיפ: כדי שהוא יעבוד היטב, צריך להתחיל לקחת אותו שלושה לילות לפני הטיסה, ולהמשיך כשלושה-ארבעה לילות אחריה, או עד שאתם מרגישים שחזרתם לעצמכם מבחינת שנת הלילה. נדמה לי שבארץ אי-אפשר להשיג אותו בלי מרשם רופא, אבל בחו"ל הוא נמכר מעבר לדלפק. רכישה מומלצת בפעם הבאה שאתם שם, אם אתם מתכננים טיסה טרנס-אטלנטית.

ובינתיים ב(ה)ארץ [1]

בכל פעם שאני חוזרת מתקופה בארה"ב, אני מגלה פיצ'ר נוסף בהארץ המגלה דמיון משונה לניו-יורק טיימס. בפעם הקודמת זה היה המדורצ'יק על השבוע החולף ב'הארץ השבוע' של יום שישי, שחיקה את זה המופיע ב- Week in Review של הניו-יורק טיימס ביום ראשון. הפעם זה "החדשות – עיקר כותרות היום בהארץ", המופיע בעמ' 2 של חלק החדשות, בדיוק כמו בניו-יורק טיימס. הממ… יכול להיות שהצעד הבא יהיה לאמץ את מדיניות התיקונים של הניו-יורק טיימס, על מדור התיקונים והערות העורך שלו? או אולי public editor, המפרסם בעיתון ביקורת על מדיניותו? טוב, נו, לא להגזים.

ובינתיים ב(ה)ארץ [2]

הוחלף עורך המוסף. רוגל אלפר היה מבקר טלוויזיה מוכשר ושנון, שהצהיב את המוסף והוריד אותו לשפל חסר תקדים. זה לא הפריע לכל מיני כותבים ומגיבים, בזמנו, לטעון שהוא פוטר "באופן שרירותי" ושהוא פוטר בגלל כתבת התחקיר על אולמרט, שפורסמה כמה ימים לפני שנודע על הפיטורין. (תחליטו: באופן שרירותי או מסיבות פוליטיות?). כאילו שתחקיר כזה לא נעשה בידיעת ובאישור עורך העיתון. בבוסטון דווקא אמרו ("מקורות יודעי דבר") שעילת הפיטורין (נכון יותר, ההעברה מתפקידו) היתה שליחת כתב לסדנת לימוד איך מתחילים עם נשים ומכניסים אותן למיטה; משימה שסוקרה בהרחבה במוסף וסימלה את הנמיכות הדוחה שאליה הגיע העיתון שפעם קרא לעצמו עיתון לאנשים חושבים. גם אם זאת לא היתה עילת הפיטורין, היא היתה צריכה להיות. ויש עוד. אבל למה שזה יפריע למישהו לקבוע נחרצות אחרת, ולגלות לוחמנות מול טחנות רוח פוליטיות שלא היו ולא נבראו? זה קצת מזכיר לי עיתונאי שבכל פעם שרוצים להחליף אותו זאת "פגיעה בחופש הביטוי". לעורך החדש צריך לאחל בהצלחה. יש לו הרבה עבודת שיקום.

כן, חזרתי לקלחת (ואני כבר מתגעגעת). מעכשיו פוסטים כחול-לבן. ברוכים הנמצאים. שבת שלום.