'מה כאן לא מוסרי' היא הכותרת של הראיון שערך מירון רפופורט בהארץ עם אל"מ א', מפקד בסיס חצור, זה שכל מי שרוצה להיות מפקד חיל האוויר עבר בתפקיד שלו, כפי שמרמזים בלשכתו. טוב, לרצות אפשר. למקרא התוכן, לעומת זאת, כדאי רק לקוות שזה לא יקרה. זאת על אף הסכריניות המתקתקה שבה הוא מודיע לנו שעל כל ילד שנהרג בלבנון הוא חושב מיד על הילדים שלו. אותו לא יתפסו ב"אני מרגיש רק רעד בכנף" החלוצי. אבל השטויות, תסלחו לי, שיוצאות מפיו, גורמות לפקפק ברמתם של מפקדים בכירים בצה"ל; אפילו אם הטובים לטיס וכל זה. וכשהם מתאמצים להיות מורי מוסר ומשפט, התוצאה רק יותר פאתטית.
שֶׁלִּבִּי הֵרִים מִשְׁקְלוֹת כְּאֵב / בַּתַּחֲרוּיּוֹת הַנוֹרָאוֹת (יהודה עמיחי, "אל מלא רחמים")
ניקח שתי דוגמאות. "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם". מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות עם ההצהרה הפומפוזית והמגוחכת הזאת? לא נמאס להם, לקצינים, לפוליטיקאים ולעדר מרעיתם הטוקבקיסטי לשחרר אותה? הם באמת חושבים שאם חוזרים על מנטרה מספיק פעמים היא נהפכת לאמיתית? נעזוב לשנייה את שאלת ה"מוסריות", ממילא נדמה שהחלק היותר חשוב במשפט הוא ה"הכי", כי הרי צבא צריך לנצח. אז תהיה תחרות מוסר. מה זה בדיוק ה"הכי" הזה, ואיך מודדים אותו? יש צבאות יותר גרועים, פחות מרוסנים, שנהנים ממה שהם רואים כ-might is right? – ללא ספק. סו פקינג וּוט? לא רק שהדוברים הנלהבים האלו אינם טורחים לספק קריטריון שעל-פיו הם מדרגים את סולם המוסריות שלהם, הקריטריון גם לא מעניין אותם והם מעוותים קריטריונים קיימים כראות עיניהם, כפי שנראה מיד. לפני זה כדאי להעיר שתפקידו של המוסר איננו לשמש סטופר בתחרויות ריצה, אלא להנחות התנהגות ושיפוטים על התנהגות.
מעניין לקרוא, בהמשך, מה קורה כשאל"מ א' נשאל לגבי קריטריון מקובל אחד כזה. ש': איך קרה שיש בלבנון 400 אזרחים הרוגים? ת': "יש 400 הרוגים". ש': אתה לא מקבל את ההגדרה שהם אזרחים? ת': "גם החיילים שלנו שנהרגים בבינת-ג'בייל הם אזרחים". הממ… לא נעים. לא נעים, ובכל זאת נאמר: שטות מביכה כזאת מזמן כבר לא שמעתי. על זה נֶאֱמַר לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אבל בהתחשב בנסיבות – אזרחים הרוגים (סליחה, "נותני חסות" על-פי המילון הצה"לי החדש) – הכף נוטה לבכי. אל"מ א' התבלבל, כך נראה, בין אזרחים של מדינה (citizens או nationals) לבין אזרחים (civilians) במשמעותם בדיני המלחמה, המובחנים מלוחמים ומוגדרים באופן שיורי כמי שאינם לוחמים. חיילי צה"ל הם אזרחי מדינת ישראל, אבל הם אינם בשום פנים ואופן אזרחים מבחינת דיני המלחמה, הקובעים את האיסורים שביחס אליהם מתיימר אל"מ א' להיות חלק מ"הצבא המוסרי ביותר בעולם". בואו נסתפק בשלב ראשון בכך שהצבא יפעל על-פי דיני המלחמה. אלא מה, לצורך כך צריך להבין מה הם אומרים. לא נותנים להם שם תדריכים, בצה"ל?
מצד שני, מה לנו כי נלין על אל"מ א', אם שר המשפטים תובע לכתוש את הכפרים בלבנון, ושר התיירות הוא זה שצריך להזהיר מפני פגיעה באזרחים? מצד שלישי, אולי בקרוב שר המשפטפטים ממילא יצטרך להתחלף עם שר התיירות בתפקידו.
