מי שנזקק להוכחה נוספת לאמת כי המוסר איננו ניתן לחלוקה קיבל אותה עם הידיעה מה העסיק את הרמטכ"ל שעות מספר לאחר ארוע קשה שבו נחטפו שני חיילים ובסיומו נהרגו שמונה; ארוע שהדליק את לבנון ואת צפון ישראל למשך חודש ימים וגבה משני הצדדים מחיר דמים נורא. במקביל להחלטה לגייס כוחות מילואים, שלא רק למשק ולעסקים שהותירו מאחוריהם איש לא דאג אלא גם לכך שיצוידו כהלכה ובמקרים רבים גם יקבלו מזון ומים די צרכם – דאג מי שההחלטות שהוא מקבל שולחות אנשים למותם לתיק ההשקעות שלו.
המקרה הזה מוכיח שוב כי המוסר איננו ניתן לחלוקה מפני שאין זה מפליא כי מי שמרגיש רק חבטה קלה בכנף כשהוא משחרר פצצות שהוא יודע כי אזרחים ייהרגו מהם – לא יגלה רגישות מוסרית במקרים אחרים. גם פרישתו של עמוס ירון מכהונת מנכ"ל משרד הביטחון לאחר שסיבך את מדינת ישראל עם עסקאות נשק עם סין, שבשלן דרש הממשל האמריקני את ראשו, לא צריכה היתה להפתיע את מי שזוכר את התפקיד שמילא כשהתחוללו ארועי סברה ושתילה, או את הדרך שבה קיבל החלטות בנוגע לגדר. לכן גם מי שהמוסר בעיניו הוא סרח עודף שיש להיפטר ממנו צריך להיות מודאג מחוסר רגישות מוסרית כלפי האויב: מתברר, ולא בפעם הראשונה, שהיא איננה נעצרת בגבול. מי שחייהם של פלסטינים שווים בעיניו כקליפת השום, גם חייהם של ישראלים אולי לא כל-כך נחשבים בעיניו בהשוואה לעניינים החשובים באמת כמו גובה החשבון בבנק.
אולי מצער, אך לא מפליא, שהקולות בצבא ובפוליטיקה הקוראים לחלוץ ללכת נשמעים בגין מכירת מניות, לא בגין חלקו בארועים שעוד צריכים להיחקר מבחינת תפקודו במלחמה עצמה. גם הציבור האמריקני שלח את ניקסון הביתה בשל העובדה כי שיקר תחת שבועה ולא בעטיים של המעשים הקשים עצמם שלגביהם שיקר. אבל גם אם תיק המניות של דן חלוץ הוא זה שישלח אותו בחזרה למשק שכל-כך דאג לו ("אני גם אזרח, ויש לי את המשק שלי"), אסור שזה יטשטש את הארועים האמיתיים שהיה בין מחולליהם הראשיים ואת הצורך לחקור אותם. החל מהפעלת כוח שנראית לא-מידתית כלפי אוכלוסייה אזרחית, וכלה בהחלטה אולי השערורייתית ביותר בכל המלחמה הזאת, לפתוח במבצע רחב-היקף בלבנון לאחר שהפסקת האש כבר נראתה באופק עם תאריך יעד. למה נשלחו 33 החיילים שנהרגו בין יום שישי ליום ראשון למותם? האם שירתה ההחלטה הזאת איזה שהוא יעד צבאי או אסטרטגי חיוני או שמא נועדה לשקם את כבודם העצמי של מצביאי המלחמה הזאת, הצבאיים והמדיניים, יהא המחיר אשר יהא? אני תוהה כיצד יוכלו חלוץ, פרץ ואולמרט להישיר מבטם למי מ-33 המשפחות האלו, מבלי להשפילו. על מה נהרגו הצעירים האלה?
קשר נוסף בין תיק המניות לבין הארועים הגדולים של המלחמה הזאת ניתן למצוא בתגובתו המביכה של דן חלוץ, בדבר ערכיותו ומוסריותו (וזאת לא הפעם הראשונה שהוא מצהיר שהוא מוסרי). מעבר לכך שמי שכה מוסרי לא צריך להצהיר על כך כל הזמן, זוהי תגובה המזכירה בנביבותה את תגובתו של צה"ל כולו להאשמות בנוגע לאופן הפעלת הכוח שלו בלבנון. שם שמענו על "הצבא המוסרי בעולם", וכאן אנחנו שומעים על "האיש הערכי", המוכן להתמודד על ערכיותו ומוסריותו מול כל אחד. And Brutus is an honourable man.
