ברחבי העולם מצוין היום היום למען דארפור. בירושלים יתקיים מצעד, ב-19:15 ליד המשביר מול המדרחוב, ואחריו תפילת מעריב למעוניינים. לפרטים נוספים: TalmidimAgainstGenocide בג'ימייל. ואפשר גם לענוד צמיד; לחבוש כומתה; לשלוח כוח או"ם.
את הרשימה שמובאת כאן בשינויים קלים פירסמתי לפני כשבועיים במטרה להסביר לחברי הישוב שבו אני גרה למה חשוב – מה חשוב, מצווה ממש – לקבל אלינו כמה פליטים מדארפור. בכך יתאפשר, סוף סוף, שחרורם של אותם פליטים, שלמרבה הבושה עצורים עם חבריהם בבית-הכלא הישראלי מיום שחצו את הגבול לישראל.
 כל רשימות דרפור: |
מה קורה בסודאן? – בחבל דארפור שבסודאן מתחולל מאז 2003 טיהור אתני וטבח בקנה מידה קולוסאלי של התושבים ממוצא אפריקני בידי מליציות הנתמכות על-ידי הממשלה הסודאנית. רצח, אונס, גירוש, העלאה באש של הכפרים ומעשי זוועה נוספים מבוצעים שם על בסיס יומיומי. נכון לאפריל, מוערך מספר ההרוגים עד כה בכ-400,000, מספר העקורים בכ-2.5 מיליון ומספר הרעבים בכ-3.5 מיליון. ואלו הם האומדנים הזהירים. רוב הניצולים ברחו לצ'אד השכנה, שם עדיין נשקפת להם סכנת מוות מרעב ומחלות. יתרה מזאת, מליציות ה"ג'נג'אוויד" האחראיות לפשעים האלו מרחיבות את פעילותן ומנסות לגרור גם את צ'אד לסכסוך הזה.
איפה הקהילה הבינלאומית? – ארה"ב הגדירה את המתרחש בדארפור כרצח עם (ג'נוסייד). משלחת של האו"ם שבדקה את המצב בדארפור קבעה כי מדובר בפשעים נגד האנושות. יחד עם זאת, הקהילה הבינלאומית כושלת באופן מחפיר מלעצור את מה שקשה לכנות במלה אחרת מלבד רצח-עם. מדינות אירופה מגנות, בלשון רפה יותר או פחות, אך לא פועלות. מועצת הביטחון של האו"ם – הגוף הבינלאומי האמור להתערב במקרים כאלו בעת התרחשותם – משותקת: באופן המזכיר את המקרה של רואנדה, המדינות האפריקניות החברות במועצת הביטחון סיכלו בעבר את התערבותה, בתואנה שתהא זאת "התערבות בענייניה הפנימיים של סודאן". הליגה הערבית והמדינות המוסלמיות מילאו פיהן מים (שני הצדדים בדרפור – הטובחים והנטבחים – הם מוסלמים). הסדר מסוים שגובש התמוטט ולכוחות האו"ם לשמירת השלום שהוחלט לאחרונה לשלוח לא צפוי עתיד מזהיר, אם לשפוט על-פי ההיסטוריה של כוחות אלו במקומות שבהם אין הסכמה שרק צריך לאכוף. 51 תיקים נפתחו בבית הדין הפלילי הבינלאומי נגד האחראים לפשעי דארפור. אבל בגדול אפשר לומר שהעולם פשוט ממשיך לשתוק.
איך הם הגיעו לישראל? – כפליטים הם בורחים לאן שם יכולים. אלו שבהם מדובר הגיעו לישראל דרך הגבול היבשתי עם מצרים. הם נמלטו לשם אבל לא התקבלו בדיוק בסבר פנים יפות. לפני כשנה הם ערכו שם הפגנת מחאה נגד המתרחש בדארפור וכוחות המשטרה המצריים פתחו עליהם באש וקצרו קורבנות נוספים.
למה הם בכלא? – חשוב להדגיש שלא מדובר בפושעים כלואים שאנחנו מתבקשים לסייע בשיקומם, אלא בפליטים שהוכנסו לכלא על-פי חוק ההסתננות, משום שהגיעו ממדינה המוגדרת בו כמדינת אויב. מבחינה משפטית אסור היום להחזיק אדם בכלא רק משום שהוא איננו כחוק בארץ, אלא כאמצעי זמני לפני גירושו. פליטים שנמלטו ממדינה שבה הם נרדפים אסור לגרש בחזרה לאותה מדינה ואף לא למדינה שלישית שצפויה בעצמה לגרש אותם לשם. עיקרון יסוד זה במשפט הבינלאומי הוכר גם בפסיקת בג"צ הישראלי, שאף קבע שאי-אפשר להחזיק אדם בכלא לתקופות ארוכות ובלתי-מוגבלות רק משום שאי-אפשר לגרש אותו מטעמים אלו. מרגע שאדם מוכר כפליט על-פי אמנת האו"ם, אין לעצור אותו בגין שהיה לא-חוקית, ומגיעות לו זכויות מסוימות במדינה שאליה נמלט. בעייתם של פליטים כאלו באה על פתרונה בדרך-כלל באחת משלוש הדרכים הבאות: או שהם נשארים במדינה שנתנה להם מקלט, או שנמצא להם סידור במדינה שלישית המסכימה לקלוט אותם, או שהם שבים לארץ מוצאם לאחר שהסכסוך שם יסתיים ולא נשקפת יותר סכנה לחייהם או חירותם.
למה אנחנו? – בעיני העובדה שמדינת ישראל מחזיקה בכלא פליטים שנמלטו מרצח-עם היא מזעזעת ומבישה. מוקד הסיוע לעובדים זרים לקח על עצמו את המשימה לנסות לשחרר אותם. לעתירתו נגד החזקתם במעצר מינהלי ללא ביקורת שיפוטית הצטרף הפרופ' יהודה באואר, חוקר השואה והיועץ הראשי של "יד ושם", מראשי הוועד הישראלי למען דרפור. בתצהירו כתב באואר:
"סירובה של ישראל להכניס לשטחה פליטים מדארפור, בטענה שהם באים מארץ אויב, דומה לסירובה הראשוני של אנגליה לקלוט פליטים יהודים מגרמניה ואוסטריה במלחמת העולם השנייה, שנשען על אותה טענה (…) הרעיון לגרש אותם לארץ אחרת הוא רעיון עוועים – להוסיף פליטות על פליטות יהיה מעשה בלתי מוסרי, העומד בסתירה קיצונית לערכי תרבות כלליים ובעיקר יהודיים".
אנחנו נקראים לסייע משום שיש באפשרותנו להבטיח סידור שהמדינה מוכנה לקבל כחלופת מעצר. כך שהתשובה לשאלה "למה אנחנו?", בקצרה, היא כי אנחנו יכולים. ובעיני חייבים. זוהי חובה אנושית ראשונה במעלה. עוד לפני כל דבר אחר, כבני-אדם. וכבני עם למוד פליטות, כיהודים במדינת ישראל, מוטלת עלינו בעיני חובה מיוחדת לקבל פליטים הנמלטים על נפשם. הציווי "לעולם לא עוד" הוא בעל מסר אוניברסלי, שלא להישאר שאנן כשזה קורה לאחרים. ואכן, הקואליציה למען דארפור הפועלת בארה"ב כוללת ארגונים יהודיים רבים. פתיחת ביתנו ולבנו בפניהם היא המעט שאנו יכולים לעשות למענם, ולמען צלם האנוש שלנו עצמנו.
(…) אני מאחלת להם שצלקותיהם יגלידו, אם זה בכלל אפשרי, וששהותם אצלנו תשיב את אמונם במין האנושי, ככל שזה ניתן לאחר מה שעברו. ב-17 בספטמבר יצוין היום הבינ"ל למען דארפור. תהא זו תרומתנו הצנועה.
קישורים בנושא ולמען דרפור:
היום למען דארפור
הצילו את דארפור
סודאן: התשוקה להווה
דארפור: ג'נוסייד שאנו יכולים לעצור
