• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« "הג'וק ה-400"
האיש ללא בושה ועוד עניינים »

במורד האפרטהייד (ב)

18 בדצמבר 2006 על-ידי נעמה

לפני כתשע שנים ערכתי בבצלם דוח שנקרא 'במורד הסיפוח'. אולי נכון היה יותר לכנותו בדרך לאפרטהייד, שכן הוא תיאר מצב שבו בעוד שרוב ההתנחלויות הוקמו על קרקעות שהוכרזו רכוש הציבור, הרי הציבור הפלסטיני, שקרקעות אלה אמורות להיות רכושו, סולק מהן. לא זו בלבד, אלא שנאסר על פלסטינים להיכנס לשטחן, כלומר לאדמותיהם, אלא אם ניתן לכך אישור מיוחד. מי שמותר לו להיכנס אל שטחי ההתנחלויות הוא "ישראלי", שהוגדר לצורך כך: "תושב ישראל, מי שמקום מגוריו הוא באזור והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש"י-1950, כפי תוקפו בישראל, וכן מי שאינו תושב האזור, ובידו אשרת כניסה בתוקף לישראל". 

מלכתחילה חיו באותו אזור אוכלוסיות שהיו כפופים לדינים שונים. בינתיים המצב החמיר. כבישים לישראלים בלבד ואף איסור על ישראלים להסיע במכוניתם פלסטינים.
למרות זאת קמה צעקה גדולה כשג'ימי קארטר העז להשתמש במִלה אפרטהייד בהקשר של פלסטין בכותרת ספרו החדש.
השוואות היסטוריות הן תמיד בעייתיות. שום תופעה לא חוזרת על עצמה בדיוק כפי שהתרחשה בפעם הראשונה שבה עלתה על בימת ההיסטוריה. מלבד זאת, בכל השוואה בכלל יש צד שווה ויש צד שונה שעל שניהם צריך לעמוד, אחרת לא היה מקום להשוואה כי היה מדובר בזהות גמורה.
בשטחים הכבושים מונהג משטר של הפרדה תוך שלילת זכויות מצד אחד, הכפוף לדין אחר מזה שכפופה לו אוכלוסייה אחרת החיה באותו שטח. אם לא רוצים לקרוא לזה אפרטהייד אפשר לקרוא לזה שולה. העניין הוא המהות.

בהחלטה שניתנה בבג"צ אתמול, דחה בית המשפט את העתירה נגד איסור על סטודנט לרפואה באוניברסיטת אל-קודס לקבל היתר כניסה לישראל כדי לעשות את הסטאז' שלו בביה"ח אל מוקסאד. הסטודנט הוא תושב עזה במקור שכבר שנים מתגורר באבו-דיס. בית-החולים נמצא במזרח ירושלים (שטח שסופח לישראל), ואילו האוניברסיטה, שנמצאת אף היא במזרח ירושלים, נחשבת כבר לשטחים. המדינה טענה כי העותר חבר בחזית העממית ומהווה סיכון ביטחוני. אך מעניין במיוחד הגיוס של הפריבילגיה הידועה של מדינה מכוח ריבונותה, להחליט את מי להכניס לגבולותיה: "לעותר, שאינו אזרח ישראל, וככל זר אחר, אין זכות שבדין להיכנס לתחומי המדינה, שכן המדובר בפריבילגיה, אשר נתינתה ושלילתה מסורות לשיקול דעתה הרחב של מדינת ישראל". 

נעזוב לרגע את היחסים המיוחדים בין הנתינים הפלסטינים לבין ישראל מתוקף משטר הכיבוש של האחרונה (גם אם מקבלים את הטענה שבעזה הוא הסתיים, הרי יש השלכות לקיומו שם במשך שנים). החלטה זאת כמו החלטות רבות לפניה האוסרות על כניסה לישראל של פלסטינים מכוח השוואתם לנתינים זרים, מתעלמת באופן שיטתי מעניין אחד מהותי: בעוד שישראל אוסרת על כניסתם של פלסטינים לשטחה ומצדיקה זאת בכך שהם נתיני אויב (או למצער "נתינים זרים"), היא מתירה לאזרחיה להוסיף להתיישב באותם שטחים שהיא רואה בהם כמדינת אויב. גם הגדר מהווה מכשול חד-צדדי כזה, למנוע כניסה משם הנה, אך לא מכאן לשם. ליהודים אזרחי ישראל (ואף שאינם כאלו) מותר לעבור לשטחים הכבושים ולהתיישב שם. לנתיני השטחים הכבושים – אסור להיכנס לישראל, לא כדי להתאחד עם בני-זוגם, לא כדי ללמוד כאן, ולעיתים קרובות אף לא כדי לקבל טיפול רפואי או לשבת ליד בני משפחתם שנפגעו מירי צה"ל ואושפזו בארץ. יאיר את עינינו השופט רובינשטיין (שרק הלך בדרך שכבשו רבים וגדולים לפניו, אם כי הרטוריקה שלו מעצבנת במיוחד): איך לקרוא למדיניות כזאת?

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie