• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« יום כיפור של התקשורת
הכול אישי: יד ימין ויד שמאל »

מאוחר מדי: פרישתו של ליבאי ועוד עניינים

4 בפברואר 2007 על-ידי נעמה

מאוחר מדי: פרישתו של ליבאי / האבק של ברקלי: עוד מלה על התקשורת בפרשת רמון / בתחתונים של העליונים: ספר או מדור רכילות? / תודה, אבל לא תודה: זימון וסירובו

מאוחר מדי

עורך-הדין פרופ' דוד ("מי הן בכלל?") ליבאי איבד אצלי כל שמץ של הערכה כלפיו לאחר שיצא בטלוויזיה נגד המתלוננות בפרשת קצב. זה היה לפני פחות משבועיים, בערב שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי יש בדעתו להגיש כתב-אישום נגד קצב בכפוף לשימוע. ליבאי יצא נגד המתלוננות, שזהותן חסויה (כאילו שאינו יודע שמתלוננות בעבירות מין נהנות מחיסיון על-פי חוק), המשטרה לא בודקת אותן ומנין הגיעו ו"מי הן בכלל?". בעיני חצה בכך ליבאי קו אדום לא פחות מהקו שחצה מרשו בנאום ההתלהמות שלו נגד כל רשויות המדינה בעודו עומד (על-פי חוק) בראשה של אותה מדינה; נאום השצף קצף (על השפתיים) נגד התקשורת בעודו נהנה משידור ישיר של דבריו על-ידה; נאום האליטות מתנכלות לי המושמע ממי שהגיע לטופ של הצמרת ומשכורתו היא הגבוהה בשירות הציבורי. [אגב, למה לקרוא "מסיבת עיתונאים" לנאום לאומה שבו לא מורשים עיתונאים לשאול שאלות?]

כל אדם זכאי להגנה. זה אינו אומר שלעורך-דין מותר הכול בשירות לקוחו. זה גם לא אומר שאי-אפשר לבחור לקוחות. יש, למשל, פרופסורים נכבדים למשפטים שמחויבותם הפתאומית לזכויות אדם מורידה אותם מהקתדרה רק כשמדובר בלקוחות שהרקורד שלהם מפוקפק אך לעומת זאת ארנקם עבה. לפני זה לא שמענו על כך שהם כה מסורים לעקרונות של זכויות האדם. איש איש וטעמו.

בכל מקרה, דוד ליבאי הודיע על פרישה מתיק קצב. כשהוא נכנס לעניין הוא לא ידע שמדובר בעבירות מין וסבר כי מדובר בפרשת סחיטה של הנשיא. הממ. אני מקווה כי ליבאי בודק טוב יותר את יתר התיקים בטרם הוא נכנס אליהם. על-פי הראיון שנתן היועמ"ש בסוף השבוע לידיעות אחרונות, פנה אליו הנשיא בסיפור הסחיטה לאחר שקיבל רשימת שאלות מידיעות אחרונות לגבי הטרדות מיניות וחשש מפרסום הפרשה. בכל מקרה, עניינו האמיתי של התיק התברר עד מהרה, כך שיציאה ממנו חודשים רבים כל-כך לאחר מכן בטיעון הזה לא ממש משכנעת. סביר יותר שליבאי מנסה להציל את שאריות כבודו לאחר מופע האימים של קצב. זה לא מתאים לעורך-דין שהיה שר משפטים. אני מקווה בשבילו שגם הבין לאחר מעשה כי התבטאויותיו שלו עצמו לא הוסיפו לו כבוד. החלק היותר מבחיל בכל הפרשיות שנוחתות עלינו לאחרונה הוא מסע ההכפשות שמנהלים הנאשמים נגד המתלוננות. יותר מדי קווים אדומים נחצו כאן. אולי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, אבל מבחינתי פרישתו של ליבאי באה מאוחר מדי.

בהזדמנות זאת, אם אפשר לבקש גילוי נאות מבית הנשיא: מי משלם את שכרם של עורכי-הדין שלו? והאם נכונים הפרסומים כי הם מקבלים שכר סמלי ביחס לכובד התיק שבו הם מטפלים?

האבק של ברקלי

רק לאחר פרסומה של הרשימה האחרונה, בעקבות התכתבות עם קורא נאמן, עלתה בדעתי אמרתו של ברקלי, שכה מתאימה להתנהלותה של התקשורת בפרשת רמון, שהתמסרה לספינים שלו ואז נדהמה ("רמון הלם") מפסק-הדין בבית-המשפט האמיתי. ואם הם נדהמים, סימן שלא היה מקום לפסק-הדין, זה ברור. "תחילה אנו מעלים את האבק ואחר-כך טוענים שאיננו יכולים לראות", אמר ברקלי קשישא.

כדאי גם להוריד את מפלס הסופרלטיבים המיוחסים לרמון בתקשורת, זה מתחיל להיות מגוחך. מדובר בעסקן שלא עשה דבר בחייו מלבד פוליטיקה; איש כוחני שהרס כל מערכת שנכנס אליה.  אם זאת היתה "התקווה הגדולה של מפלגת העבודה" – לא פלא שהיא נראית כמו שהיא נראית.

בתחתונים של העליונים

נתחיל בדברים הטובים: נעמי לויצקי כותבת יפה וקולח, וספרה 'העליונים' הוא ספר קריא מאד. חוץ מזה, רכילות זה תמיד מעניין. וכאן אנחנו כבר גולשים לדברים הפחות טובים. הספר 'העליונים' הוא לא הרבה יותר מצבר רכילות. כמובן, ניתן לומר שמעניין/חשוב לדעת איך מתנהלים הדברים מאחורי הקלעים של בית-המשפט העליון וכיצד מגיעים השופטים להחלטות המשפיעות על חיינו ועל התנהלותה של הדמוקרטיה הישראלית. הבעיה היא שספרה של לויצקי רצוף בכל-כך הרבה שגיאות עובדתיות בעניינים שאני ואחרים מתמצאים בהם, שמאליה עולה השאלה עד כמה אמינים דבריה כשמדובר בעניינים אחרים. או במלים אחרות, עם פחות סימני שאלה: אין לי סיבה לסמוך על כך כי הם אמינים.
יש לתמוה גם מה מצאה לויצקי לקרוא לספרה 'העליונים'. לא רק בגלל ההגזמה בהדרת-הכבוד של התואר הזה, אלא משום שלנוכח החומר שבו היא מתעסקת ניתן לומר על דרך ההשאלה כי כותרת מתאימה יותר היתה 'התחתונים'. או לפחות 'בתחתונים'. של העליונים. השאלה האחרונה שנותרה לבירור היא מה מצאה הספריה החדשה להוציא את הספר הזה במסגרתה. העובדה שלויצקי כותבת כ"מספר כל-יודע" למרות שלא היתה מאחורי הדלתיים הסגורות שמעבר להן התרחש לכאורה מה שהיא מדווחת עליו, כולל גירודי הפדחת, טון הקול ושאר הג'סטות הגופניות – לא צריכה להטעות אותנו לחשוב שמדובר ברומן. לויצקי מלבישה טכניקות ספרותיות על ספר שאמור להיות תיעודי. מצד שני, לאור אמינותו המפוקפקת אולי באמת עדיף למצֵב אותו כבדיון.

תודה, אבל לא תודה

ראשון היה עידן, שזימן אותי למשחק הסימונים הרבה לפני שהוא הציף את רשימות (קצת עד זרא, אם יורשה לי). אחריו רוני ואחריה רונית. תודה (באמת!), אבל לא תודה. לא מתאים לי להיחשף. קשה לי עם זה. העוקבים אחרי הבלוג הזה יודעים שאני ממעטת מאד לעשות זאת (אם כי יש הסבורים שהפעם או הפעמיים שבהן זה נעשה תרמו לרשימות הטובות ביותר כאן). העוקבים אחרי לא בבלוג יודעים שאני ממעטת מאד לעשות זאת גם IRL. אחד מחמשת הדברים שלא ייכתבו הוא כנראה שאני משביתת שמחות, אז הנה עוד פעם…

Bookmark and Share

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות | מתויג ביה"מ העליון, דוד ליבאי, חיים רמון, משה קצב, מתלוננות, נעמי לויצקי, עבירות מין, תקשורת |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה