קרוא וכתוב

השיפור של דיכטר / האתרוג של זיילר? / הכבוד של פלדמן / והמִלה של ליבאי

השיפור של דיכטר

מינויו של יעקב גנות למפכ"ל המשטרה מחדד את ההבדל בין חוק לאתיקה. גנות זוכה מקבלת שוחד והאשמות נוספות. כשהמדינה ערערה על כך לבית המשפט העליון נדחה הערעור ברוב דעות של שניים מול אחד. אך לאישור הזיכוי התלוו אמירות קשות על ההיבטים האתיים-המשמעתיים של התנהגותו. גנות יצא זכאי במשפטו, אבל מינויו איננו ראוי. בפראפרזה על אמירה ידועה (המיוחסת לכמה פוליטיקאים מיתולוגיים): אי אפשר היה למצוא במערכת אחד שלא זוּכּה?  

העמדתו של אדם שנאמרו עליו דברים כה חריפים על-ידי בית המשפט בראש המשטרה איננה ראויה. נקודה. אלא שבג"צ, ובית משפט בכלל, לא אמור לשמש כמורה מוסר. בחלל שנוצר בשל חולשת המערכת הציבורית והפוליטית, ממלא בג"צ את התפקיד הזה. לפעמים בלית ברירה, לפעמים מתוך להיטות מוגזמת. ההרכב היושב בעניין מינוי גנות הופך את האפשרות שמינויו ייפסל ללא בלתי-סבירה.  לאבי דיכטר יצא אולי חרוז ("ננצל את המשבר כדי לשנות ולשפר"), אבל מינוי אומלל ובעיתויו הנוכחי – לאחר שקבעה ועדת זיילר מה שקבעה לגבי המשטרה והמפכ"ל היוצא – גם בלתי-סביר. דיכטר יצא מעורו כדי שנבין שהוא החליט כבר לפני חודשים להעבירו את קראדי מתפקידו. אבל אם כל מה שהצליח לגרד זה את גנות (אחרי שהופתע לגלות שמצנע הוא איש פוליטי שהיה פעם יו"ר העבודה), תוך מחדל מודיעיני וחיפזון בלתי-מובן – אולי צריך להחליף גם את השר לביטחון פנים. לא ברור אם דיכטר הספיק לסיים לקרוא את דו"ח הוועדה לפני שמיהר לכנס מסיבת עיתונאים ולהודיע על המחליף שלו תוך שהוא עורף את ראשו של הסמפכ"ל בשידור חי. מה היה קורה לו היה מחכה כמה ימים, שוקל, אולי מתייעץ עם ניצבים בכירים במשטרה, לפחות לשם הנימוס?
מה כן צריך לעשות, מלבד לנסות לדאוג שהפוליטיקאים יפעלו כהלכה? "הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים בשירות המדינה, פועלת מכוחה של החלטת ממשלה משנת 1999 ומטרת עבודתה היא להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים, ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים." (מתוך אתר המשרד לביטחון פנים). הנה הכתובת. "טוהר המידות", "פגם" ו"דופי" – כולם מושגים משדה המשמעות האתי יותר מעולם העילות המשפטית. ועדת טירקל צריכה לפסול, אבל טירקל עושה נכון בכך שהוא מחכה להחלטת בג"צ. אם בג"צ יפסול את המינוי – אין לו על מה לכנס את הוועדה שלו. אם הוא לא יפסול, או אז צריכה להיכנס לפעולה המסננת שלו, שהחורים שלה קטנים ועדינים יותר מחורי המסננת המשפטית, וטוב שכך. מצד שני, צריך יהיה אז להסביר כיצד אישרה אותה הוועדה (אז ועדת בך) את מינויו של אותו גנות עצמו לנציב שירות בתי-הסוהר.  (מה, כשמדובר באסירים זה בסדר?)

האתרוג של זיילר?

מתוך התייחסותה של ועדת זיילר למח"ש: "אי-פתיחת חקירה בחשדות נגד נצ"מ יורם לוי עד לשנת 2005 היה מחדל של מח"ש (…) סגירת תיק החקירה נגד נצ"מ יורם לוי שנפתח בשנת 2005 בעילת חוסר אשמה ולא בעילת חוסר ראיות, לא היתה ראויה". היו קוראים שתהו כיצד יצא ערן שנדר, אז ראש מח"ש וכיום פרקליט המדינה, זך ונקי מהדו"ח. עוד טרם פרסום הדו"ח כתב אמיר אורן, "מעניין לא פחות איך, כהרגלו, חמק מאחריות פרקליט המדינה ערן שנדר, המנהל הקודם של המחלקה לחקירות שוטרים. בתגובת סגנו ויורשו, הרצל שבירו, למכתב האזהרה, נרמז שלליקויים בתפקוד מח"ש ובתיאום בינה לבין המשטרה שורשים קודמים, כלומר בתקופת שנדר". אורן גם סיפק תשובה מסוימת לתמיהה זמן מה לאחר מכן: "היה ערב ירושלמי נעים, בחברה טובה, בקיץ 2004, בדירת השופט ורדימוס זיילר, ברחוב מנדלי מוכר ספרים, שם נאספו חברים לסעודה חגיגית: היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, השופט מיכה לינדנשטראוס, מנהל בתי המשפט בועז אוקון, ואורח הכבוד – ערן שנדר, לשעבר מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) ומומלץ ועדה בהשתתפות מזוז, זיילר ואחרים לפרקליט המדינה. כאשר פורסמו מכתבי האזהרה של ועדת זיילר לחקירת פרשת פריניאן נעדר במתמיה שמו של שנדר מרשימת המוזהרים, אף שסגנו ויורשו, הרצל שבירו, נמצא שם, כמוהו כמפכ"ל המשטרה בתקופת שנדר במח"ש, שלמה אהרונישקי, ויורשו משה קראדי". הכחשה לא פורסמה. למי שהלך לאיבוד בסבך הפרטים, תמצית: זיילר היה חבר בוועדה שהמליצה על שנדר לתפקיד פרקליט המדינה. בארוחת-ערב שנערכה בביתו בהשתתפות חבר אחר באותה ועדה, היועמ"ש מזוז, היה אורח-הכבוד שנדר כבר לאחר מינויו. מצד שני, גם שמו של שבירו נעדר מהדו"ח הסופי. למעשה איש מהפרקליטות לא מופיע בו.

לכבוד לו

המלה "כבוד" חזרה פעמיים בהתייחסותו של עו"ד אביגדור פלדמן לבחירתו לייצג את הנשיא, שמביאה לו כבוד, לדבריו. "לכבוד לי הדבר", חזר ואמר (אצל לונדון וקירשנבאום, ביום א' בערב). נו, אם זה מביא כבוד לעו"ד לייצג נשיא שנחשד בעבירות מין ומשתלח ברשויות המדינה שהוא עומד בראשה כאחרון התגרנים בשוק – כנראה הלך הזרזיר אצל העורב.

מי לא מייצג עברייני מין
וזאת הזדמנות לומר עוד מִלה בעניין ליבאי. לאחר שכתבתי מה שכתבתי בעקבות התפטרותו מייצוג הנשיא, קיבלתי אי-מייל שהסב את תשומת לבי לכך שלא רק שהתירוץ שהוא לא מייצג עברייני מין אינו משכנע, הוא גם לא ממש מדויק. הכותבת הפנתה אותי לתיק שבו הגן ליבאי על עו"ד אייל שפר שניצל מינית ילד בן 11, והוציא אותו בחצי שנת עבודת שירות. אם סברתם שזאת היתה מעידה חד-פעמית (מצִדו של ליבאי, הכוונה), קיבלה ההפניה חיזוק לא צפוי אתמול: כניסתו של עופר גלזר לכלא העלתה מהארכיון תמונות מימי משפטו. והנה את מי העין שוזפת בסוללה המכובדת של עורכי-דינו אם לא את כבודו?