• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הו, איזו מלחמה נחמדה (שלוש הערות על המצב)
זכויות אדם של מהגרים לא רשומים »

תקשיב כשאתה מדבר!

14 בפברואר 2008 על-ידי נעמה

תַקשיב כשאתה מדבר!

אַל תַּגִּיד יוֹתֵר מִדַּי שֶׁאַתָּה צוֹדֵק, הַמּוֹרֶה!
תֵּן לַתַּלְמִידִים שֶׁיַכִּירוּ בְּכָךְ!
אַל תְּאַמֵּץ אֶת הָאֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי:
הִיא אֵינָהּ סוֹבֶלֶת זֹאת.
תַּקְשִׁיב כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר!

(ברטולד ברכט)

נזאר חסן הוא קולנוען מוכשר. שניים מסרטיו, 'איסתיקלאל' ו'יסמין', שמורים אצלי בספריית הווידאו. באחרון השתמשתי גם בהשתלמויות שאני מעבירה.
על פי הכתבה במוסף הארץ המתפרסמת היום, "חסן לא הוציא מהכיתה את הסטודנט, סגן במילואים אייל כהן, אלא רק העיר לו: 'אני לא מוכן בשום אופן שיבואו אלי לכיתה אנשים בנשק ובמדים – לא של שוטרים, לא של פתח, לא של חמאס'".

אני רוצה להפריד בין שני דברים, הנשק והמדים. באוניברסיטה (הישראלית) שבה אני למדתי, אסור היה להכניס נשק לקמפוס. אישית יש לי קושי עם אנשים שמסתובבים עם נשק בכלל ובאוניברסיטה בפרט. עם זאת, קיים קושי למי שמגיע משירות מילואים ולא רשאי להשאיר את נשקו בבית. לבעיה זאת יש למצוא פתרון הולם. לעומת זאת, הערתו של חסן על לבישת המדים איננה קבילה, והיא מהווה גם פגיעה בכבודו של הסטודנט שלו.

מרצה אינו רשאי "לא להיות מוכן" שבכיתתו ישבו אנשים בלבוש מסוים. לא כשמדובר במדים ולא כשמדובר בכיסוי ראש מוסלמי. כל עוד הסטודנט לבוש, אין זה עניינו של המרצה במה הוא לבוש. אם סבר המרצה שהסטודנט לבוש שלא כראוי לְאוניברסיטה הוא יכול לשקול להעיר לו על כך בפרטיות. באופן אישי אינני אוהבת תמיד את הלבוש של הסטודנטים שלי (סטודנטיות בעיקר, יש לציין). מעולם לא העליתי בדעתי להעיר למישהו מהם על כך.

חייל שמגיע במדים לכיתה משום שהגיע היישר משירות המילואים שלו ואיננו מעוניין להפסיד שיעור – לא מגיע לו שיפגעו בו בשל כך ויעבירו לו את המסר שאיננו רצוי בכיתה, כל עוד לא עבר על כללי ההתנהגות המקובלים. אין בכך שום מיליטריזציה של האוניברסיטה. יש בכך ביטוי לעובדה שאזרחי ישראל (חלקם, לפחות) גם משרתים במילואים, ובינתיים שירות זה חיוני לביטחון כולנו, גם אם איננו מסכימים לכל מה שהצבא עושה בכל מקום.

אך יש בעיה קשה גם בתגובתו של ראש המכללה, פרופ' זאב צחור. הוא רשאי (וצריך, לדעתי) לדרוש מהמרצה להתנצל בפני הסטודנט, להבהיר לו כי שגה קשות בהערתו, ושהתנהגותו איננה מקובלת על המוסד שבו הוא מלמד. הוא גם איננו חייב להמשיך להעסיק מרצה שאיננו מתנצל על התנהגותו הלא-קבילה ואיננו מתכוון לעשות זאת (כדברי חסן בראיון). לעומת זאת, הוא אינו רשאי לדרוש מהמרצה לבטא כבוד למדי צה"ל כפי שעשה. המרצה צריך לבטא כבוד לסטודנט, לא למדים או לתלבושת כזאת או אחרת. תגובת היתר של צחור היא גול עצמי. כעת הפך את חסן לנרדף פוליטית.

חסן מספר שבדיון שהתפתח אמר לתלמידה "'אני מלמד בני אדם! אני לא רוצה לראות כאן נשק, לא רוצה לראות מדים, ואני מבקש מאוד לא להביא לי את המלחמה לכיתה – אני מלמד בני אדם'". (באופן אירוני, מיד בסוף השיעור נשמעה אזעקת "צבע אדום" ו"כולם, כולל המרצה נזאר חסן, רצו אל מרחב מוגן." עד כאן על הבקשה "לא להביא את המלחמה לכיתה" והאופן שבו המציאות מצייתת לה). אבל אפילו(!) לחיילים יש זכויות אדם. העובדה שאדם לובש מדים אינה מפקיעה ממנו את היותו אדם. את זה שכח לא רק חסן ("הוא ענה לי 'גם אני בן אדם'. אמרתי לו, 'אני לא מלמד מדים'"), אלא גם האגודה לזכויות האזרח. לנוכח תגובתו של צחור, הזדרזה האגודה להפנות אליו מכתב מליצי, שכרגיל עוסק מעט מאד בזכויות אדם פרופר ולעומת זאת חובק עולם פוליטי ומלואו.

חבל ש(לא בפעם הראשונה) בוחר ארגון זה להגן רק על זכויותיו של צד אחד במשוואה. גם הסטודנט זכאי להיכנס במדים לכיתה, מבלי שילבינו את פניו ברבים. חופש אקדמי, שהאגודה נושאת את שמו במכתבה, איננו חופש לבזות בני אדם. מרצה בכיתה הוא בעל סמכות שככזו מטילה עליו חובה לכבד את זכויות תלמידיו. במובן זה הוא רשות, ממש כמו רשויות ציבוריות וממשלתיות במישור המדינתי, שאליהן מפנים ארגונים לזכויות אדם את טענותיהם. לכל רשות יש סמכות, וככזאת היא מוּעדת להשתמש בכוחה לרעה. זה נכון גם למי שהוא בן למיעוט מקופח. אסור לו לפגוע בזכויותיהם של תלמידיו, גם אם הם משרתים בצבא הכיבוש (מבחינתו).

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם | מתויג אקדמיה, ברטולד ברכט, האגודה לזכויות האזרח, נזאר חסן |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-647 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • בורדרליין
    • "משפחה, אני שונא אותך!": כוחה העוצמתי של הספרות
    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
  • סימניה

    התחקיר הבא
    מחר שוב תהיה לנו גינה פורחת
    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie