בתחילת השבוע הגעתי לשמוע חלק מההרצאות בכנס בינלאומי, שדן בצורך להשלים את המשפט ההומניטרי הבינלאומי בנורמות נוספות כדי לענות כהלכה למצבי סכסוך מודרניים.
בתגובתה להרצאת הפתיחה של הכנס שנשא השופט פרופ' תדי מרון, דיברה פרופ' פרנסואז המפסון, בין השאר, על תפקיד החוק. פעמים רבות, אמרה, הבעיה אינה החוק אלא הקושי באכיפתו. החוק כבר קיים, ולכן חוקים חדשים אינם הפתרון. למה, אם כן, נוקטים בפתרון הזה, של חקיקה חדשה? כי זה יותר קל.
התהליך הזה גם חותר תחת החוקים הקיימים, כי הוא מרמז שהם לא חשובים. ואם כך, מדוע שחוקים חדשים יהיו חשובים?
התובנה הזאת, אמרה, יפה לא רק למשפט הבינלאומי. אכן.
עוד בנושא: ים של הצעות חוק
קרוא וכתוב 