קרוא וכתוב

בהחלטה מעניינת וחשובה, קבע בית משפט פדרלי בארה"ב שמילת נשים יכולה להוות עילה לקבלת מקלט מדיני, בהיותה סוג של רדיפת נשים. בית המשפט קבע כי הטריבונל לענייני הגירה שגה והתעלם מכמה ההנחיות שלו עצמו בסרבו לתת מקלט לשלוש נשים.

חשוב במיוחד שבית המשפט מציין כי אחד מהשיפוטים המוטעים של הטריבונל מתבסס על הנחתו השגויה שמאחר שהמילה כבר בוצעה הרי הנשים מובטחות מפני רדיפה בעתיד. בכך השווה הטריבונל מילת נשים לאובדן איבר – מצער אך לא יכול להישנות. השופטים מצאו גם כי הטריבונל לא שקל את הסיכון של הנשים ברדיפה באמצעים אחרים. בחברות שבהן מילת נשים היא אנדמית, נפוצים גם הכאה, אונס, נישואים כפויים וסחר מיני. 

מאמר המערכת של הניו-יורק טיימס אתמול הכתיר את את ההחלטה "ניצחון לנשים" (ובעיני ניצחון לבני אדם). חשיבותה, לדבריו, היא בהדגשת הצורך להכיר בכך שזכויות נשים הן זכויות אדם (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
אצלנו, לעומת זאת, אולי היו מציעים להקל בעונשים של מבצעים (מבצעות, כמעט תמיד) מילה לנשים, בנימוקים תרבותיים, ברוח הצעת החוק שהוגשה לאחרונה. (ראו רשימתי הגנה תרבותית בפלילים: על חשבון מי?)

כשאני מדברת על מילת נשים, כמעט תמיד מגיעה השאלה הבלתי-נמנעת: ומה עם מילת תינוקות זכרים? ובכן, חד וחלק: אני סבורה שמילת תינוקות זכרים היא מנהג ברברי ומזעזע, שיש בו פגיעה קשה בזכויותיו של התינוק ופגיעה בשלמות גופו. הספרות היום מראה כי רוב ההצדקות הבריאותיות שניתנו לפרקטיקה זאת בעבר אינן מחזיקות מים, שכן היו יפות לעידן שבו היה קשה לשמור על היגיינה. ועם זאת, ארגון הבריאות העולמי ממליץ היום שוב על מילה, במדינות אפריקה, כדרך למאבק באיידס. שאלת התועלת הרפואית או הצידוק הבריאותי חשובה מכיוון שהיא יכולה לבסס את הטענה שמדובר אמנם בפגיעה, אך בפגיעה מוצדקת. הרי אנחנו גורמים כאב לילדים גם בהליכים רפואיים אחרים, לטובתם. המחקרים המטילים ספק בתועלת הבריאותית של מילה מערערים את האפשרות להצדיק את הפגיעה.
מילה, כך נדמה לי, היא המצווה הדתית שאחוז הממלאים אותה הוא הגבוה ביותר. רובם לא מסיבות דתיות כלל. לא-יהודים מלים את בניהם מסיבות בריאותיות, שכיום, כאמור, לכל הפחות שנויות במחלוקת. חילונים גמורים מלים את בניהם כי זוהי פרקטיקה מושרשת עמוק ביותר בתרבות, וגם אם הם ערים לבעייתיות שלה הם חוששים שילדם יהיה חריג. האם זוהי באמת סיבה לפגוע בילד רך, שלפתע פתאום מכאיבים לו כל-כך ומטילים מום בגופו? (אנא, אל תספרו לנו ש"זה לא כואב" להם. הם לא בוכים מהנאה).

אבל ישנם כמה הבדלים ויש לראותם נכוחה. ראשית, הגיל שבו מבצעים מילת גברים (לפחות אצל יהודים) לעומת מילת נשים. שנית, הטעמים שבעטיים מבצעים אותה. מילת נשים היא אקט שנועד לשלוט בנשים: להבטיח את צניעותן ונאמנותן לבעליהן בעתיד על-ידי פגיעה בתשוקה המינית שלהן. סוזן אוקין כותבת: "אלו שמיישמים חלק מהמנהגים השנויים במחלוקת הללו – מילת נשים, פוליגמיה, נישואי ילדות או נישואים כפויים אחרים – מגינים עליהם, לעתים במפורש, כהכרחיים לשליטה על נשים ומכירים באופן גלוי בכך שמנהגים אלו נשמרים בשל נחרצותם של גברים. בראיון לכתבת הניו-יורק טיימס סליה דאגר, הסבירו מבצעי מילת נשים בחוף השנהב וטוגו כי הפרקטיקה 'עוזרת להבטיח את בתולי הנערה לפני הנישואים ואת נאמנותה אחריהם, בשומרה את המין כקשור למחויבות הנישואים'. כפי שאמרה אשה שמבצעת זאת: 'תפקידה של אשה בחיים הוא לדאוג לילדים, לטפל בבית ולבשל. אם היא איננה עוברת זאת, היא עשויה לחשוב על העונג המיני שלה עצמה'. במצרים (…) אומרים תומכי הפרקטיקה כי היא 'מרסנת את תאוותה המינית של הילדה והופכת אותה לנוחה יותר לנישואים'".

הצידוק שנותנים לעיתים לאי-התערבות בפרקטיקה, הוא כי נשים שלא עוברות מילה בחברות כאלה לא יוכלו להינשא, ובתרבות שלהן זהו גורל מר. זהו אכן קושי הנוגע לשאלה מהן האסטרטגיות הנכונות לשינוי חברתי ותרבותי, והאם הן צריכות להיכפות מבחוץ או לבוא מבפנים. אבל יש לזכור היטב את גורלן של הנשים המנסות להיאבק בקודים התרבותיים שעל-פיהם גדלו, או לצאת מהתרבות הרואה בהן נחותות. פעמים רבות גורלן אז אינו מר כמוות אלא פשוט מוות.

אחד השופטים כתב חוות דעת נפרדת, כדי להדגיש את מה שהטריבונל כשל מלראות: מילת נשים כריטואל שמטרתו שמירת הצניעות והפחתת התשוקה המינית היא פגיעה מתמשכת. היא מבוצעת ללא אלחוש, תכופות עם מכשירים מזוהמים, וגורמת השחתת צורה, סיבוכים חמורים וטראומה לכל החיים. חשיבותה של ההחלטה האמריקנית היא בהכרה שהימלטות מגורל זה, מכל החבילה, היא בריחה מרדיפה.