קרוא וכתוב

פועלת זבל

פועלת הזבל, סליחה, שרת החינוך, מתארת את תפקידה כפינוי הזבל והחרא שהשאירו לה קודמיה במשרד. התבטאות מיניסטריאלית וחינוכית ממדרגה ראשונה. זאת לא הראשונה של תמיר, אגב. כשברק מינה אותה לשרת הקליטה, תוך עקיפת תוצאות הפריימריס במפלגת העבודה, עורר הדבר את כעסה של יעל דיין. בראיון לארי שביט בהארץ, אמרה תמיר שרעותה מזכירה לה "כלבלב שהתהפך על גבו".

הבריון רמון

השר רמון, עבריין מין מורשע, מפעיל מסע לחצים בנושא שיש לו בו עניין אישי מובהק, ותוקף את מתנגדיו כאחרון התגרנים בשוק. לצאת מישיבת הממשלה הדנה בעניין הזה, האישי שלו? תשכחו מזה. מה לבריון רמון ולנורמות של מינהל תקין. גם כלי התקשורת מגויסים עד האחרון למען חיימק'ה שלנו, ממש כמו בזמן משפטו.  האם לא צריך לבדוק חשדות להאזנות סתר ואי-העברת חומרים לידי הסנגוריה? ללא ספק. רק שבדיקה כזאת כבר בוצעה. בידי ועדה שבראשה עמד השופט ברנר. רק מה, שמסקנותיה (שהיתה התרשלות אך לא זדון) לא היו אלה ששר המשפטים קיווה להן. אז הוא מינה את השופט זיילר לבדוק את המסקנות של השופט ברנר. הצעד הבא היה ניסיון לכפות הקמת ועדת בדיקה ממשלתית, ברוח המלצותיו של זיילר, עם סמכויות של ועדת חקירה. זה, כידוע, לא צלח. כשהקבינט התכנס להחליט על המלחמה בלבנון, היה חיים רמון עסוק בתחיבת לשונו לפיה של קצינה בגילה של בתו, ובזמן הישיבה עצמה עסק בעדכון פרטיה בטלפון הנייד שלו. עכשיו דורשים רמון ופרקליטיו שאותו כלי עצמו שבדק את המלחמה – ועדת בדיקה ממשלתית – יבדוק את העמדתו לדין של רמון בגין מה שהיה עסוק בו באותה עת. סדר (עדיפויות) חייב להיות. האמת, צריך היה להקים ועדת חקירה ממלכתית. אבל אז הרכבה היה נקבע בידי נשיאת ביה"מ העליון, ולזה פרידמן לא יכול היה להסכים כמובן. גם לו יש סדר עדיפויות. הנחקרים צריכים לחקור את החוקרים, אבל הם גם ייקבעו מי יהיו החוקרים. וזה רמון שבשבוע הבא יהיה ראש הממשלה בפועל.

מעטפות וארגזים

על פי הפרסומים, ראש הממשלה אולמרט מודה כי קיבל מעטפות מזומנים מטלנסקי. הוויכוח כעת הוא רק על הסכומים. כמו שאמר שאו, את העיקרון קבענו, נותר רק להתמקח על המחיר. זה אותו אולמרט שהישיר מבט לעם במוצאי יום העצמאות והצהיר נחרצות כי מעולם לא לקח אגורה לכיסו האישי, כן? טוב, תמיד הוא יכול לומר ש"אהוד (ברק) לקח יותר". כי על ברק מדברים לא במעטפות אלא בארגזים. בינתיים עסוקים השניים בהאשמות הדדיות על החלטות להיכנס להסכמים ופעולות, או הימנעות מהם, רק בשל שיקולים אלקטורליים אישיים. והם מנהלים את המדינה. אחרי שבוע כזה, המעבר מהדיווחים על חקירות אולמרט לידיעה על הבורר של העולם התחתון שקבע שרביבו צריך לצאת לגלות בחו"ל נראית טבעית מתמיד. אולי הבורר שלום דומרני פנוי גם לנהל את ממשלת ישראל. או אולי צריך לתת עדיפות לקבלן פינוי אשפה. פועלת אחת כבר יש לו בממשלה. הבעיה היא שכשמגיעים לכזה ייאוש משחיתותם של פוליטיקאים נבחרים, הכמיהה הפופוליסטית לאיש חזק שיעשה כאן סדר עלולה גם להתממש. ובצורות שההיסטוריה כבר הוכיחה עד כמה הן מסוכנות.