והתחושה השגורה הזאת שמתבטאת בכותרת רק מחריפה לרגל "המצב”. גם ללא קשר אליו, בקרב המרכז-ימין שמהווה את רוב עמישראל, אני מוצאת את עצמי תמיד לוקחת את הצד של השמאל (“קיצוני”, בפיהם). לעומת זאת מול ה"שמאל" ה"רדיקלי" (לא יותר טוב מהראשונים, תאמינו לי) אני מצטודדת לשמאל מתון-מרכז (וזוכה לתואר פאשיסטית, כמובן. או למצער גזענית). למה? לא יודעת. מין נטייה אישיותית לראות תמיד את ה"מצד שני” (ושלישי, ורביעי); את המורכבות, את הקושי. לייצג איזה סוג של איפכא מסתברא.
ומכיוון שאני סולדת מוויכוחים, בעיקר מתלהמים ולא אינטליגנטיים, עם מי שהכול ברור להם (אפילו לפני בירור העובדות), אני בוחרת בעיקר לשתוק.
זכויות אדם? של ישראלים? הצחקתם
ארגוני זכויות אדם ישראלים העלו בלוג חשוב שבו אפשר לקרוא דיווחים על מעשי-ידינו בעזה. אני מקווה שהדיווחים מוצלבים ומאומתים כדבעי (לחלק מהארגונים המשתתפים ביוזמה רקורד טוב מבחינה זאת, לחלק קצת פחות). אז איפה הבעיה? בכותרת. וביומרה. “זכויות האדם בישראל ובעזה בצל המלחמה". לאמיתו של דבר אפשר היה להציע פרס למי שימצא באתר דיווח על זכויות האדם של אזרחי ישראל שנפגעו. מלבד הקישור הבולט משמאל ל"קו חם" לאזרחי הדרום (לא בדיוק דיווח), אני לפחות לא ראיתי כלום, וחיפשתי במיקרוסקופ. שלשום עלה איזה דיווחונצ'יק על דרישה להשלים את הנחיות פיקוד העורף.
ובכן, אז מה? הרי לכל מי שעיניה בראשה ברור שאין שום יחס בין הכוח שמפעילים כלפי אזרחי ישראל לבין הכוח שמפעילה ישראל כלפי תושבי עזה. יש מבחן תוצאה, כמו שנוהג לומר מי שמוביל את המבצע הזה. והתוצאה כאן קטלנית ומזעזעת בכל קנה מידה. אבל אין שום צורך להיכנס לוויכוח בשאלה האלמותית אם אפשר/מותר למתוח סימטריה או לא (אם אתם מתעקשים לשאול את דעתי, אז שום אי-סימטריה במצב לא מצדיקה פגיעה מכוונת באזרחים כמו זאת החביבה על הטרוריסטים). אפשר פשוט לכנות את הבלוג הזה "זכויות אדם בעזה בצל המלחמה" (כמו שמצביעה כתובת האינטרנט שלו) ולהתאים בין תוכנו לכותרתו. באמת ובתמים שאין שום בעיה. אה, לא, זה יאפשר לטעון נגדם שהם לא מתעניינים בזכויות האדם של הישראלים. יש בין הארגונים האלה כאלה שזה לחלוטין המנדט שלהם, לעסוק רק בעזה ובגדה, וזה כשלעצמו בסדר גמור (אם כי נדמה לי שגם לחמאס יש חלק בהפרת זכויות האדם של הפלסטינים). לעומתם יש כאלה שמתיימרים להיות ארגונים לזכויות אדם בכלל, אבל מקפידים להשמיע את קולם באופן מאד סלקטיווי. בשני המקרים צריך לזכור שזכויות אדם הן עניין אוניוורסלי. והעמידה על כך שיכובדו לא יכולה להיות תלויה בעמדתו הפוליטית של התובע או באזרחותם של הנפגעים. על ההיבט המהותי של חוסר היושרה הזה כבר כתבתי וודאי עוד אכתוב. בינתיים, מה שמפריע זאת העמדת הפנים של הכותרת, הצדקנות וההתחסדות. (והנה המתקפה מהשמאל בדרך…).
עוד?: מתי (לא) מגינים על מיעוט
"אתר רשימות" (הערת שוליים)
בצל המערכה העיקרית, מתנהלות מלחמות זוטא בין כותבי בלוגים שונים שהמשותף להם הוא שדף מרכזי מפנה אל אתריהם האישיים והעדכונים האחרונים בו. רשימות איננו "אתר" אלא, כמו שהוא מכנה את עצמו (והפעם במדויק, שלא כמו באייטם הקודם), "מערכת אתרים אישיים". לכן אני מודה שהקובלנות הנשמעות משני הצדדים במלחמת הזוטא הזאת, משעשעות אותי. מצד אחד קוראים המוחים על ה"שמאלנות הקיצונית וההזויה" של "אתר" רשימות, ומצד שני בעלי בלוגים אחרים ברשימות המקוננים על ה"מדמנה" וה"פאשיזם" של כותבים אחרים ב"אתר" המשותף כביכול. הטענות של שני הצדדים מגוחכות ולוקות באי-הבנה יסודית. כל בלוג ברשימות הוא אתר בפני עצמו, עם דף בית עצמאי, מזין RSS, ורשימת דיוור משלו. קיימת אפילו אפשרות טכנית שהרשימות המתפרסמות באתר האישי לא יופיעו בהפניות של הדף הראשי על "עדכונים אחרונים". אני לא אחראית למה שאחרים כותבים בבלוגים שלהם בדיוק כמו שהם לא אחראים למה שאני כותבת בשלי.
אין לי מושג כמה זמן תחזיק מערכת (ולא "אתר") רשימות במתכונתה הנוכחית. יתכן שפיזור לבלוגים עצמאיים במתכונת wordpress הוא רק שאלה של זמן. אבל גם אם הכול יישאר כפי שהוא, אין גננת שאפשר להתלונן אצלה. אגב, גם אין על אף קורא שנכנס לדף הראשי של "רשימות", חובה שבדין לקרוא מה שכל אחד כותב.
