[וגם הערה על הבלבול בין אזרחים כ-civilians לאזרחים כ-citizens]
שוב מתפרסם כי צה"ל ביצע ניסוי רפואי בחייליו, לטענתם בלי שנתנו את הסכמתם. צה"ל טוען, כך שמעתי ברדיו, כי הניסוי – שהתבצע לפני 15 שנים – עמד בדרישות האתיות והחוקית, כי מאז הודק הפיקוח על ניסויים בצבא וכי אם אכן אולצו החיילים להשתתף בניסוי – זה היה פסול.
לפני שניכנס לעובי הקורה, ונשאל האם חייל, טירון, יכול בכלל לתת הסכמה במשמעותה הנדרשת באתיקה הרפואית, קצת רקע שרלוונטי במיוחד ערב יום השואה (בלי השוואות, חלילה). שכן המוסד המכונה אצלנו "ועדת הלסינקי" (ולא, היא לא יושבת בהלסינקי כפי שיש הטועים לחשוב) מיישם את הצהרת הלסינקי של הארגון הרפואי העולמי שהתכנס בהלסינקי ב-1964. הצהרה הקובעת את העקרונות האתיים לעריכת מחקרים רפואיים בבני-אדם. הצהרת הלסינקי החליפה את קוד נירנברג, שהיה הקוד האתי לניסויים בבני-אדם שנוּסח אחרי משפט הרופאים בנירנברג, כלקח מהניסויים ה"רפואיים" שביצעו הנאצים בקורבנותיהם.
סעיף 6 בהצהרת הלסינקי קובע: "בניסוי רפואי המערב נבדקים אנושיים, צריכה טובת הנבדק היחיד לקבל קדימות על-פני כל האינטרסים האחרים".
סעיף 22: "השתתפות של נבדקים כשירים בניסוי רפואי חייבת להיות וולנטרית…".
בישראל העקרונות של הצהרת הלסינקי הן חלק מתקנות בריאות העם שהותקנו ב-1980. סעיף 9 קובע: "בכל ניסוי בבני אדם יש להודיע במידה מתאימה לכל אדם המועמד לכך על מטרותיו, שיטתו והתועלת הצפויה של המחקר, הסיכונים הטמונים בו, וכן על אי הנוחות עלולה להיגרם בעקבותיו. יש להודיע לו כי הוא בן חורין להימנע מהשתתפות במחקר וכי הוא חופשי להסתלק בכל עת מהסכמתו להשתתף. או אז יבקש ויקבל הרופא את הסכמתו המודעת של האדם המשמש למחקר, שניתנה באופן חופשי, רצוי בכתב."
וסעיף 10: "בקבלת ההסכמה המודעת לפרוייקט המחקר, על הרופא להיות זהיר במיוחד אם האדם המשמש למחקר מצוי ביחסי תלות עמו או עשוי להסכים מתוך כפיה.
במקרה זה ישיג ויקבל את ההסכמה המודעת רופא שאינו מועסק בחקירה ושהוא בלתי תלוי לחלוטין במערכת יחסים רשמית זו". (ההדגשה שלי).
ברור שאילוצם של חיילים להשתתף בניסוי (שהסגל לא השתתף בו) הוא פסול על-פי כל קנה מידה. אבל הבה נניח שביקשו את הסכמתם. האם טירונים בני 18 יכולים אכן לתת "הסכמה"? האם "הסכמה" של חיילים בכלל, בארגון היררכי כמו צבא, יכולה להיחשב להסכמה חופשית, מרצון, כנדרש בעקרונות הלסינקי?
התשובה שלילית. יש די בעיות במושג של הסכמה גם כשמדובר "סתם" בקונפורמיות או לחץ חברתי. ודאי שלא בצבא ולא בכלא – לא בשום מערכת היררכית שבה תלוי האדם במפקדיו או בממונים עליו – אי-אפשר לדבר על הסכמה במובן כזה.
הגילויים הללו על הצבא מבישים ועוד יותר מכך, מפחידים. חומר נוסף למחשבה למודְטים על המנטרה "הצבא המוסרי ביותר בעולם". כאן לא מדובר בפלסטינים, שחייהם לא נחשבים הרבה בעיני רבים מהמדקלמים. כאן מדובר ב"מיטב בנינו". לו היו עורכים את הניסויים האלה באסירים פלסטינים בכלא ודאי לא היו הרבה שמתקוממים, אם לשפוט על-פי אמות המידה המוסריות שפשו בחברה הישראלית. אבל בצבא?! בחייכם, שכחתם שיש כרמלה מנשה?
אזרחים במובן civilians ואזרחים במובן citizens |