קרוא וכתוב

בסיקור הטלוויזיוני על הדוח החדש של אמנסטי אינטרנשיונל על 'עופרת יצוקה', הקובע בין השאר כי שני הצדדים הפרו את דיני המלחמה, הובאה תגובתו של שר הביטחון אהוד ברק. התגובה טענה כי הדוח מתעלם לחלוטין מהחודשים שבהם הופגזו תושבי הדרום ע"י החמאס, שהיו העילה ליציאה למלחמה. הוא סיים במנטרה הקבועה, אופס, רגע, יש שינוי: "צה"ל הוא מהצבאות המוסריים בעולם". אהמ. עד לא מזמן זה היה הצבא המוסרי ביותר בעולם. ככה? באבחת משפט מוריד שר הביטחון את צה"ל מדרגת הזוכה היחיד ל-shortlist? מה זה, פרס ספיר?

התגובה הרצינית יותר היא שיש כאן אי-הבנה של ההבחנה אולי היסודית ביותר לא רק בדיני המלחמה, אלא גם בכל התיאוריה המוסרית העוסקת בשאלה של מלחמות צודקות. אז נחזור על זה שוב, בפעם המי יודע כמה. מדובר בהבחנה בין צדקת המלחמה (ius ad bellum), לבין צדק במלחמה (ius in bello). הראשונה עוסקת בשאלה האם המלחמה עצמה, הסיבה ליציאה אליה, מוצדקת? האם היא מלחמת מגן או מלחמת תוקפנות? השנייה עוסקת באמצעים שמותר להפעיל במלחמה עצמה, צודקת או לא. גם במלחמה צודקת יש מגבלות על האמצעים שמותר להפעיל ויש כללים (העיקריים שבהם הם עיקרון ההבחנה בין אזרחים ללוחמים ועיקרון המידתיות). העמידה על ius in bello נובעת מתפיסה ריאליסטית למדי, שלפיה אי-אפשר למנוע מלחמות לחלוטין, ולכן יש לעשות כל שאפשר על-מנת לצמצם את נזקן. כך שגם אם היציאה עצמה למבצע 'עופרת יצוקה' היתה מוצדקת, זה אינו מצדיק את כל האמצעים שבהם השתמשו שם. הרעיון המוסרי המבוטא כאן הוא שהמטרה איננה מקדשת את האמצעים, שהוא עיקרון יסודי של זכויות אדם בכלל.

מִלה אחרונה לאלה הפוטרים את אמנסטי כארגון "אנטי-ישראלי" וטוענים שהארגון מתרכז באופן מוטה בהוצאת דוחות נגד ישראל. כדאי להיכנס לאתר של אמנסטי אינטרנשיונל כדי להתרשם ממספר והיקף הדוחות שלו, כמו גם קמפיינים והודעות לעיתונות, העוסקים בנושאים ובמקומות אחרים. היום, למשל, חמשת הנושאים המוצגים שם בכותרת ראשית מתחלפת הם: אירן, זימבאבווה, ניגריה, כבוד, והדוח השנתי. מטבע הדברים, העיתונות הישראלית מסקרת יותר את מה שעוסק בישראל. אבל היסק תוך הסתמכות על הבולטות שמקבלים בישראל דוחות אלה יש בו כשל ברור.

הודעה מקוצרת על הדוח באתר אמנסטי
דוח אמנסטי על 'עופרת יצוקה' (PDF)