תחילה באו הווירוסים

21 באוגוסט 2009 על-ידי נעמה

קודם מהגרי העבודה מפיצים מחלות, עכשיו שלום עכשיו והאליטות הם וירוס. ואולי זה התחיל עם "הג'וקים המסוממים" של רפול, על הערבים. למען האמת זה התחיל הרבה קודם, בתרבות שמתארת בני-אדם אחרים כחיות על-מנת שתוכל לנצל אותם, להתעלל בהם, ולהשמיד אותם.

אז אפשר להחליף את נשוא האמירות האלה ל"יהודים", למען מי שרק זה מטלטל אותו; או לתרגם את האמירות האלה לגרמנית. טריקים שיש הרואים כדמגוגיה זולה ובעיני הם לא רק מאד אפקטיוויים, אלא פשוט יש בהם אמת נוקבת.

אפשר גם, כמו שעושה צ'רלס פאטרסון בספרו 'כל יום הוא טרבלינקה' על יחסו של המין האנושי לבעלי החיים, לסקור כיצד האפריקנים והילידים באמריקה תוארו כחיות פרא ובהמות. וכך הפיליפינים כשנכבשו בידי ארה"ב ("גורילות"), היפנים במלחמת העולם השנייה ("קופים/כלבים צהובים", "נמלים", "בהמות עבודה מטומטמות"), הסינים תחת הכיבוש היפני ("חזירים סינים"), הויטנאמים ("טרמיטים") והעירקים ("תיקנים") בידי האמריקנים שנלחמו בהם. וכמובן, היהודים. פאטרסון מביא ציטטות נרחבות. משחר הנצרות דוּמוּ היהודים לחזירים, עיזים וכלבים שוטים, ונחשים ארסיים (שיש לנהוג בהם כדרך שנוהגים באחרונים). ואיך לא, חידקים המפיצים ריקבון וזוהמה, עדת עכברושים, "טפילים, מזיקים חיות טרף – במילה אחת, תת-אנושיים" (רות' ובירנבאום על התעמולה הנאצית).

כן, גם זה דימוי למחלה. אבל לא של בני-אדם.

"כאשר בני אדם מכונים חיות, זהו אות מבשר-רעות; עמדה זו מועידה את הקיבוץ האנושי שבו מדובר להשפלה, לניצול ולרצח", כותב פאטרסון. הוא מצטט את ג'ון דווֶר הכותב: "הצגתו של האויב כתת-אדם – רפה שכל, בהמי, ואפילו מנַגֵעַ – מסכלת את האפשרות לראות בו יצור תבוני או אפילו בו-אנוש, ומכשירה בדרך זו את הקרקע לטבח המוני".

לא חייבים להגיע לשם, אתם יודעים. אבל הגזענות מסמנת את הדרך. מה שמזעזע בכל ההתבטאויות האלה, חדשות כישנות, הוא חוסר המודעות המוחלט של אנשים לטרמינולוגיה האידיאולוגית שממנה הן שאובות ולמקום שאליו היא הובילה. כאילו לא למדו היסטוריה.

הנה עוד סיפור שצריך אולי לספר בגרמנית, כדי שלמישהו יפול האסימון של לקחי ההיסטוריה.

צריך שיוציאו חוק נגד זה

אתמול בערב נכנסתי לשירותים בתחנת הרכבת בת"א, לפני הנסיעה. על הדלת מדבקה ששאלה אותי אם אני בקשר עם בן מיעוטים ואני בצרה? אם כן, הומלץ לי לפנות לארגון 'יד לאחים', עם מס' טלפון וכתובת אינטרנט.
במקרה או לא, היום כותב עקיבא אלדר בהארץ על הפעילות למען "טוהר הגזע", שמוביל הארגון. לצד הארגון פועלות קבוצות מקומיות שונות. כך, על-פי אלדר, שי חיים במעלה אדומים, שמנסה "להסביר" לערבים "בכל מיני דרכים" שקשר עם יהודיות "אינו בריא" (מין וירוס שמפיץ מחלות, אולי?). הדרכים כוללות, בין היתר, חיפוש ברכב ורשימת דוחות (תוך ניצול מדי פקח ירושלים הדומים למדי משטרת ישראל). בפסקה לאחר שמודגש שלחיים חשוב שיידעו כי הוא מתנזר מאלימות ומדובר "בדרכי נועם", מסופר על הכאת שני ערבים בפאב. "זה כואב לי שבחורים ערבים נוגעים בבחורות יהודיות ועוד בחיילות. למה הם נכנסים אלינו? צריך שיוציאו חוק נגד זה. אני אדאג שתהיה לי קבוצה של בחורים, שאני אהיה הרמטכ"ל שלהם". אולי הוא יכול לקבל שיעורים אצל מי שהיה רמטכ"ל של כולנו, אחד בּוֹגי יעלון.