• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« עכשיו יחקרו
הבלוגר נחום ברנע »

היבשת מנותקת

8 באוקטובר 2009 על-ידי נעמה

ועמוס עוז לא זכה בפרס נובל לספרות

שעה שהקשר בין האיים הבריטיים ליבשת אירופה נותק בשל מזג אוויר סוער, היתה כותרתו של עִתון בריטי אחד "היבשת מנותקת". ביטוי וסמל לתחושת הבריטים כי הם מרכז העולם, שיבשת אירופה – אי נידח וחסר חשיבות – מנותקת ממנו. נזכרתי בכותרת האלמותית הזאת כשראיתי, תחילה במבזק ואחר-כך בידיעה באתר, את הכותרת "עמוס עוז לא זכה בפרס נובל". עם כל הכבוד, ויש כבוד, כותרת צריכה לזקק את החשוב ביותר בידיעה. והחשוב ביותר במקרה זה הוא מי זכה בפרס, לא מי לא זכה בו. את האכזבה הישראלית (ובעיקר הפרטית של עוז, נודה על האמת) אפשר לתת בהמשך הידיעה.

אדם קרוב אצל עצמו. ובמעגלים מתרחבים, למשפחתו, חבריו, מכריו וכן הלאה. כשנודע לנו שבאסון שנהרגו בו רבים נהרג גם אדם המוכר לנו – המכה כואבת יותר. אין זה אומר שאנו אדישים לכך שנהרגו אנשים שאיננו מכירים. הסולידריות בין אזרחים במדינה רופפת יותר, אך לא נעלמה לחלוטין. כל מדינה מתעניינת באזרחיה, והתקשורת המקומית נותנת ביטוי להתעניינות זאת. לא רק בישראל מדווחים על אזרחי המדינה שנפגעו באסון טבע, תאונת המונים או פיגוע המתרחשים בחו"ל, למשל. זה אך טבעי ולא בהכרח מצביע על פרובינציאליות. מה שבעייתי הוא חוסר מידתיות משווע החורג מן הטעם הטוב. כמו התעלמות מארוע חשוב רק כי ישראלים לא היו מעורבים בו; או כמו כאן, דיווח שכותרתו מודיעה מי לא זכה בפרס רק כי הוא ישראלי.

אין לי בעיה עם גאווה לאומית. ההישג הוא אמנם אישי, ובדרך-כלל מושג למרות המדינה ולא בזכותה. היא מצִדה מפקירה ומדרדרת את החינוך והמחקר ועושה כל שלאל ידה כדי להבטיח שעוד 20 שנה, נניח, ישראלי לא יוכל לזכות בפרס נובל לאחד המדעים. אבל מותר לנו להתגאות בהישג של מישהו "משלנו". במיוחד כשכל-כך מעטות הסיבות לגאווה בעת הזאת. מעניין שגאווה לאומית היא מילה גסה אצל רבים מאלה שהפן ההפוך – הבושה על מה שהמדינה או אזרחיה עושים – מודגש על-ידם ללא הרף. נכון, אין דומה פעולה שמוסדות המדינה הרשמיים עושים, למעשה בשמנו, להישג שישראלי משיג בזכות כישוריו ומאמציו, אף אם קיבל לשם כך תמיכה מהמדינה, במקרה הטוב. אבל פעמים רבות אנחנו מתביישים במה שישראלים אחרים עושים באופן פרטי, לא מטעם המדינה. "הישראלי המכוער" בחו"ל הוא דוגמא טובה. קצת צורם שגאווה על משהו טוב שקורה כאן מתויגת מיד כלאומיות בזויה בעוד שאותה הזדהות בסיסית, כאשר היא מתורגמת להתייסרות על מה שהמדינה עושה, מוצגת כאכפתיות יתר כלפי ישראל. מתעקשים על גישה אוניוורסליסטית, לא פרטיקולריסטית? גנו באותה מידה ואינטנסיוויות את הפשעים והזוועות שמחולל הצד השני, לא רק את שמחוללת ישראל. אכפת לכם יותר מישראל? אל תעקמו את האף כשמזכירים ישראלים בהקשרים קצת יותר חיוביים.

Having said that, אפשר לחזור לכותרת המגוחכת שמבשרת לנו מי לא זכה בנובל לספרות רק כי הוא ישראלי; ולקבוע שלא רק שהיא קרתנית להביך, אלא גם לא-מקצועית לחלוטין. כי היא לא מוסרת את המידע החשוב: בפרס נובל לספרות השנה זכתה הרטה מולר. עוז יצטרך לחכות לשנה הבאה, אולי.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם במדיה, פלסף |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה