לאחרונה אני נתקלת יותר ויותר באנשים שאחרי שהם מקבלים ביקורת על מה שכתבו (או איך שכתבו, או באיזה פורום), מגיבים בתוקפנות כלפי "אבירי חופש הביטוי" בדרך-כלל, שפתאום אומרים להם שלא היו צריכים לכתוב מה שכתבו. אי-ההבנה כאן היא כל-כך בסיסית, שצריך להגיד עליה משהו.
תגובות ביקורתיות על מה שמאן דהוא כתב – אפילו הטענה שהיה צריך להימנע מלכתוב מסיבות אלו או אחרות – אינן בגדר פגיעה בחופש הביטוי. הן חלק מאותו חופש ביטוי עצמו. ביטוי מביא לביטוי שכנגד ומעורר דיון. לפעמים לא רק על תוכנו אלא על עצם התבונה או המוסריות שבביטויו. יש הבדל מכריע בין זה לבין ניסיון למנוע ביטוי על-ידי הטלת סנקציה. ההגבלות האחרונות על חופש הביטוי מתחלקות לשני סוגים: מניעה מוקדמת וענישה מאוחרת. במניעה מוקדמת קיימת חובה חוקית לקבל אישור מראש לפעולה, והיא אסורה כל עוד לא התקבל אישור שכזה. דוגמא מובהקת היא כמובן צנזורה. בענישה מאוחרת, לעומת זאת, לא קיימת חובה לקבל אישור מראש אלא הפעולה האסורה בחוק יכולה להביא לנקיטת אמצעים משפטיים. דוגמא לכך היא טיפול החוק במה שמכונה "חומר תועבה", או בנסיבות אחרות לשון הרע. ברור שגם פיטורין יהיו בגדר סנקציה, מינהלית. למרות שהמגבלה הראשונה, של מניעה מוקדמת, חמורה יותר – שכן היא נותנת בידי השלטון כוח רב – לאחרונה עלולה להיות השפעה רחבה יותר, בהביאה לצנזורה עצמית מחשש תביעה. זה מה שמכונה ההשפעה המצננת (chilling effect) על חופש הביטוי, הגורמת לאנשים להימנע מראש מלהתבטא. התוצאה היא השתקה של השיח הציבורי. חשיבותו של חופש הביטוי וההשפעה המצננת של הגבלתו הן סיבות חשובות לנהוג בהגבלות על חופש הביטוי זהירות מופלגת.
אמנם, לא רק החוק הוא כלי להגבלת פעולתם של בני-אדם. המוסכמות החברתיות, החשש מפני בידוד ולעג ("מה יאמרו") – כוחם לא פחוּת. ג'ון סטיוארט מיל, הכוהן הגדול של חופש הביטוי והדעה (והחירויות הליברליות בכלל), מזכיר לנו שאין די בהגנה מפני מה שנכפה עלינו בחוק: "יש צורך בהגנה גם בפני עריצותן של הדעות והרגשות השולטות. יש צורך בהגנה מפני נטיית החברה לכפות את מושגיה ואת מנהגיה שלה על הכופרים בהם". אבל, וזה אבל גדול, ביקורת איננה כפייה כזאת. מותר להגיב לביטוי בביקורת; לעיתים זה אפילו רצוי (ודאי שבעיני מיל). כולל ביקורת על כך שלא היה ראוי כי ייאמר מה שנאמר או ייכתב מה שנכתב. אדרבה, זוהי הדרך הנכונה להתמודד עם ביטוי שאיננו ראוי בעינינו, ולא השתקתו באמצעים משפטיים כשזה אינו הכרחי. העובדה שדבר-מה מותר בחוק, איננה הופכת אותו לראוי מבחינות אחרות. בביקורת נוקבת כלפיו אין שום פגיעה בחופש הביטוי, אלא מימושו המלא. זאת על-ידי התמודדות אִתו בכליו הוא: ביטוי.
עוד בנושא:
חופש הביטוי כקריקטורה
הכחשת שואה וחופש הביטוי
