עם קבלת הצווים להקפאת הבנייה בהתנחלויות, שומעים כבר את הדיו הראשונים של הספין שהמתנחלים יושבים בעצם על קרקעות מדינה וככאלה אינם פוגעים בזכויות האדם של הפלסטינים. ההיפך: לדבריהם, ההקפאה היא-היא "פגיעה בזכויות אדם".
כדאי להזכיר, אפוא (ראו בקישור בסוף הרשימה), את ההתחכמות המשפטית שבעזרתה השתלטה ישראל על אדמות הגדה המערבית תוך הכרזה עליהן כעל אדמות מדינה. זאת לאחר שבבג"צ אלון-מורה נפסלה האפשרות להשתמש בקרקעות פרטיות לשם הקמת התנחלויות. ישום מניפולטיווי של חוק הקרקעות העות'מני מ-1858, תפיסה לצרכים צבאיים, הכרזה על קרקע כעל "נכס נטוש" והפקעת קרקע לצרכי ציבור (לא זה הפלסטיני, חלילה). השתלטות שנעשתה בניגוד לכללים בסיסיים של הליך הוגן ולעקרונות הצדק הטבעי. למען האמת, דרכים אלה, מגוּנות כל שיהיו כשלעצמן, הן בעלות חשיבות משנית כשזוכרים שמטרתן – הקמת התנחלויות אזרחיות בשטח כבוש – מנוגדת למשפט הבינלאומי.
כל האמת על "אדמות המדינה השוממות" שעליהן הוקמו ההתנחלויות: כך השתלטנו על ה'מירי'.
