אחר-הצהריים נסעתי לחממה בעין-שמר. לא הייתי שם מאז שא' מת. שנה שלמה. קודם לכן, היו שתי פאזות שבהן נסעתי לשם פעמיים-שלוש בשבוע, לאסוף את א' מהעבודה שעליה לא ויתר לטיפולים בתל-השומר.
בשבילי זה היה שידור חוזר. 18 שנים קודם נסעתי בדיוק לאותו מכון בתל-השומר, אז יום-יום, לליווי של אותם טיפולים. בשני המקרים זה הסתיים בבית-הקברות.
יש עוד כמה דברים שחוזרים. המוות דומה, וגם אחר בכל פעם. הוא תמיד נורא. בעיקר כשהוא קוטף אדם בשיא חייו, כוחותיו ושאיפותיו. המילים שאמרו עליו היו רכות כל-כך, נוקבות כל-כך ונוגעות כל-כך.
אביטל אמר שניפגש שם כולנו גם בשנה הבאה. בדרך הביתה, הבטיחו ברדיו שעד הבוקר הכאב הזה יחלוף.
קרוא וכתוב 