קוראים נאמנים במיוחד זוכרים אולי שלפני כשלוש שנים ביטלתי את המנוי על הארץ, לאחר יותר מ-25 שנים שבהן הייתי מנויה על העיתון. כתבתי על הסיבות פה ושם. מאז אני מעיינת במהדורת האינטרנט שלו, שהולכת ונהפכת לבעייתית יותר ויותר, הן מבחינה עיתונאית הן מבחינה אינטרנטית.
מסיבות שונות שקלתי לאחרונה לעשות מנוי לעיתון הנייר לסוף השבוע בלבד. זוהי אופציה שהוצעה לי כשביטלתי את המנוי, אבל אז לא רציתי בה. התקשרתי, אפוא, למחלקת המנויים של העיתון, כדי לברר את האפשרות ולבדוק אילו תנאים יוצעו לי. לא לפני שבדקתי עם השכנים איזה מחיר הם משלמים על אותה חבילה. חמושה בעט ובנייר המתנתי בסבלנות למענה הקולי עד שנציג חביב עלה על הקו. הצגתי את קושייתי ונשאלתי אם הייתי פעם מנויה. הייתי, כידוע. אז בדקו אם אני במאגר על-פי מס' הטלפון שלי. אמרתי משהו ביני לביני על זה שזה one way ticket: רק נכנסים ולא יוצאים, ומזל שזה (בינתיים) לא ביומטרי. הנציג הודיע שמשהו אכן "יוצא", זיהה אותי בשמי ואז הודיע לי חגיגית שאני "לא זכאית"(!) לעשות מנוי רק לסוף השבוע.
אני: "לא זכאית? למה?"
הוא: "יש קריטריונים".
אני: "אוקיי, אבל מהם הקריטריונים שאני לא עומדת בהם?"
הוא: "יש קריטריונים. אי אפשר להגיד אותם. זה לא אני מחליט, זה אלה שמעלי. אני בקומה שנייה, יש מי שיושב למעלה". ללמדני שלא מדובר רק בעניין מטאפורי של הקודקודים ש"למעלה", הם יושבים מעליו גם פשוטו כמשמעו, כנראה בקומה שלישית(?). [אחרי שראיתי את עג'מי, מזל שלא בחניון ליד].
אני: "בסדר, אני מבינה שיש קריטריונים. אבל הם צריכים להיות שקופים".
הוא: "ככה זה. אי אפשר להגיד. את רוצה לדעת כמה זה עולה?"
אני: "כמה עולה מה שאני לא יכולה לעשות?"
הוא: " טוב, אבל שאלת. זה יעלה לך …". כאן הוא נקב במחיר הגבוה ביותר מ-30%(!) ממה שמשלמים השכנים שלי באותו ישוב. דא?
נציג השירות, כמובן, אינו יודע על מה ולמה אינני עומדת בקריטריונים, וקרוב לוודאי שאיננו יודע מהם בכלל. אבל אולי ממישהו יותר למעלה שם אפשר לקבל הסבר על אילו קריטריונים צריכה לענות מי שכן רשאית לעשות מנוי למהדורת סוף השבוע בלבד אצל שוקן? ומדוע הם אינם נמסרים? מה פשר הנקודה השחורה שמופיעה ליד פרטָי במאגר? ואיך זה שפתאום יצאתי מקבוצת הזכאים? מה עשיתי רע (או טוב)?
לא שאני בטוחה שעכשיו כבר אעשה. אני לא מתעקשת להיות חברה במועדון שלא רוצה בי.
עוד בנושא:
ערב הווי למנויי הארץ
קרוא וכתוב 
עשיתי זאת בגלל המחיר.
ומוכן להעביר אליך את העיתון אחרי שאגמור לקרוא, ובחינם
הארץ זו חברה מסחרית. למה הם מחוייבים לשקיפות בשיקוליהם המסחריים?
בהנחה שעל מנוי יומי הם מרוויחים יותר, ובהנחה שהם רואים בך פוטנציאל למנוי יומי, למה את חושבת שהם צריכים לתת לך לצאת מהפוטנציאל ליומי ולעבור למנוי שבועי?
הארץ מרגיזים אותך והחלטת לבטל את המנוי, אבל את ממשיכה לקרוא ושקלת גם לעשות מנוי לסופי שבוע..
בקיצור הבנו – יש כאן עניין של עקרונות.
איתן – LOL. תודה, מותק. אין על הנדיבות של האינטרנט.
שמוליק – נכון, הם גוף מסחרי. הם לא חייבים לגלות. ואני גם יכולה לתאר לעצמי איך היו ב"הארץ" (או בעיתון שהארץ נספח אליו, הדה-מרקר) משתלחים בגוף אחר, מסחרי ככל שיהיה, שלא מוכן לחשוף את הקריטריונים שלו. אגב, אני לא שום פוטנציאל למנוי יומי וגם אמרתי להם זאת. כרגע אני לא מנויה כלל. מבחינתם הם לא יקבלו ממני כלום אם המצב יימשך, או שיקבלו ממני תשלום לסו"ש. אבל טוב, אני לא למדתי כלכלה. ולא ניכנס לדיון בכך שעיתון איננו _רק_ גוף מסחרי; יש לו גם תפקיד ציבורי. שהוא מאוד אוהב לנפנף בו כשזה נוח לו ומשרת את האינטרסים שלו.
גרי רשף – בדיוק, הבנת. ואם הם לא מוצאים חן בעיניך יש לי אחרים, כמו שההוא אמר.
פעם עשיתי אצלם מנוי ניסיון לחודש והם חייבו אותי ביותר מכפי שהוסכם.
מדיניות הסופש של הארץ זה משהו שטרם הצלחתי לפצח
במשך השנים לא משנה כמה דוגמאות אמיתיות ומפורטות נתתי למקרים של אנשים שמקבלים הארץ רק בסופש, תמיד נתקלתי בהכחשה, בסירוב, בהיתממות
זה שבכלל אמרו שיש קריטריונים זה סוג של הודאה בעניין..
חכי עוד כמה חודשים ולאט לאט ממילא עובר החשק לכל סוג של מנוי על הארץ
וזו הזדמנות לפנות לאנשי הארץ ולהמליץ להם לקרוא כמה ספרים מהעשור האחרון שיבהירו להם שדוקא הבעייתיות במהדורת האינטרנט רק מרחיקה מנויים על העיתון המודפס ולא להפך
השבוע ירדתי ממנוי יומי לסו"שי, תוך שמנסים לשכנע אותי שוב ושוב שלא.
כששכנעו אותי בזמנו לדיל היומי המפתה, אמרתי לאיש ממחלקת המנויים שאין לי זמן לקרוא, ונעניתי: אל תקרא, תעלעל!
סיפור ידוע מספר על מנוי הארץ שפנה במחאה נמרצת נגד מאמר מערכת של העיתון ואז בוטל המנוי שלו כי העורך קבע שהוא לא ראוי להיות מנוי של הארץ. אולי הכותבת נמצאה פשוט לא ראויה להיות מנויה על העיתן ומטעמי נימוס לא מגלים לה עובדה זו?
כמובן שהרעיון אבסורדי-במיוחד בימים אלו. אבל אני למש החלטתי ג"כ במקום העורך שאינ ראוי להיות מנוי על הארץ. עדיין עבור זוגתי אני רוכש אותו בסוף שבוע[האם המוסף הספרותי כל כך משובח?]
אודה ואבוש (בשביל הארץ) שגם במוחי עברה המחשבה הזאת, במיוחד לנוכח עניינים מסוימים. אבל מכיוון שבהמשך אותה שיחה עצמה הוצע לי לעשות מנוי יומי – נאלצתי לזנוח את תיאוריית הקונספירציה הקוסמת הזאת. לא לפני שנזפתי בעצמי נמרצות על כך שמחשבת הכפירה על כך שעיתון כמו הארץ לא מכבד את ההבחנה המקודשת בין מערכת למסחר חלפה בכלל בראשי.
לחץ מילולי ודרישות לדבר עם האחראים יובילו בסופו של דבר לתוצאה המיוחלת, שהיא מנוי סו"ש במחיר סביר, זה עניין של כוחות נפשיים – מי מתיש את מי קודם.
מתייחס אמנם ספציפית למנגנון של קליטת תגובות (לו יש בנין מיוחד), אבל אפשר להתאים את המודל גם לשאר
http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?resNo=3617509&itemno=992922&cont=2
http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?itemno=992922&cont=2&resNo=3617684
http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?itemno=992922&cont=2&resNo=3617695
http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?itemno=992922&cont=2&resNo=3618609
http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?itemno=992922&cont=2&resNo=3618678
*האזור החופשי הוא אתר מחאה של טוקבקיסטים בהארץ
נראה שזאת איזה חבורת צעירים בסגנון גל"צי-דה מרקרי כזה, (עם אוריינטציה קב"טיסטית) שיודעת יותר טוב מכולם, שנתנו לה לנהל את המדיניות, וכלל לא בטוח שהיא מבינה את הקונספט של עצמה.
חבל שכל דיון במדיניות התמחור של הארץ או במינויים שלה נגרר כמו תמיד להשמצות הפופוליסטיות של "חבורת דה מרקר", גם מצד הכותבת וגם מצד המגיבים. בסופו של דבר, בדה מרקר לא היו כותבים שום דבר רע על זה שחברה בוחרת למי לתת חבילות כאלה וחבילות אחרות, יס הרי עושה את זה שנים, וגם הוט.
אין לי דבר רע להגיד על הטענות שלך, הן מוצדקות והוגנות, ואין סיבה לזה שחברייך יקבלו מנוי במחיר זה ואת במחיר אחר, אבל זו זכותו המלאה של העיתון, ומעבר לזה, כל העליהום הזה על דה מרקר נהיה קצת מביך.
לי יש מנוי סוף שבוע שאני לא מצליח לבטל. כל יום ו' אני מקבל את העיתון של המנויים הרגילים (סימנים: ללא העיר והעכבר ולא בשקית ניילון). כל יום ו' בבוקר מתחיל בשיחה עצבנית למחלקת המנויים שבה מנסים לשכנע אותי לתת להם צ'אנס שבוע אחד נוסף (זה אפילו לא זול יותר מלקנות בקיוסק). השבוע לא הסכמתי ואז העבירו אותי למנהלת שהציעה לשלוח לי עיתון חינם ביום ו' הקרוב כדי שאסכים לנסות עוד שבוע.
תראי כמה צרות נחסכו ממך…
אמיתי: ברור. יש גם דרכים יותר קצרות. רק צריך מאד לרצות בשביל זה. אני לא. השיחה בעיקר שיעשעה אותי.
קורא: שים לב שהטענה העיקרית אינה לגבי המחיר (הוא ממילא לא רלוונטי כי הם לא נותנים לי את המסלול), אלא זה שלא מאפשרים לי מנוי כזה. מנוי שהם כן מאפשרים לאחרים והם עצמם הציעו לי אותו לפני שלוש שנים, כשמאד רצו לשכנע אותי לא לצאת מהמועדון לגמרי (סגנון החיזור של מח' מנויים כשמודיעים על ביטול הוא מאד נמרץ, כידוע). לגבי המדגיש: לא היתה מלה בפוסט עצמו. הזכרתי בבדיחות הדעת בתגובה קודמת. כשלעצמי אני סבורה שהוא מרוויח ביושר את כל הביקורת, אבל אם מישהו נעלב אני מתנצלת.
בן רימוז': תודה :-), הקלה על מכאובים תמיד רצויה. העובדה שמנוי סו"ש עולה כמו בקיוסק היתה אחת הסיבות שלא רציתי במסלול הזה אז. היום השתנו קצת התנאים אצלי.
אצלנו זה היה מנקודת מוצא שונה – החלטנו לבטל את המינוי השבועי, ולעבור לסופ"ש, מה שהוביל לסוג של חקירה מצד מחלקת המנויים, שבסופה אמרו לנו שאין מצב שאנחנו נקבל מינוי סופ"ש.
בכל מקרה, מנוי הסופ"ש הוא משהו נחשק מאד. אני חושב שאפשר ללכת עוד צעד – החלק היחיד בסופ"ש שבאמת שווה משהו לדעתי הם מוספי התרבות. אני מוכן להעביר את שאר העיתון לכל מי שמוצא בו עניין, בתמורה לקרמבו.
מה הקשר לעזאזל לקפקא? האם על על מהמורה או ויכוחון שהמרצה המהוללת, המאור ממכללת ספיר, לוק החדשה, מונטסקייה של זמננו, התגלמותו עלי אדמות של ג'ון רולס, צריך להחריד מקברו את קפקא?
הטענה שלך מוצדקת, אבל גם להם מותר לא להציע לך את מה שהם הציעו בעבר, זו חברה מסחרית, ורשותה לעשות מה שהיא רוצה.
באשר לויכוח על הביקורת על דה מרקר, אני יכול לטעון פה שעות לזכותו, כשאת יכולה לבקר אותו כאוות נפשך. בסופו של דבר, לי נראה שכל הטענות נגד העיתון הן פופוליסטיות ולא רואות את המכלול. לולא דה מרקר, לא היה הארץ היום, וזה די בטוח.
בנוסף, דה מרקר הוא העיתון הכלכלי היחיד כרגע במדינה שבו האתוס של הארץ שולט ללא מיצרים, הוא היחיד שמעז לבקר את בעלי ההון והיחיד שנעמד כדי להגן על כספי הפנסיה שלך ושלי במאבק נגד אילי ההון. על הצורה הצהובונית אפשר להתווכח ולא לאהוב, אבל על התוכן ועל העשייה העיתונאית, ועל הלב שנמצא במקום הנכון, נראה לי שזו טעות להתווכח.
מזמן לא נקלעתי לדיון כה משעשע כמו שהיה פה.
וגם הודעתי להם בחריפות (= צרחתי עד שגרוני ניחר) שלא יעזו להתקשר אלי עם הצעות למנוי אח"כ. זה היה אחרי שמכרו לי מנוי במחיר שקרי וסירבו לבטל למרות שלא חתמתי עדיין על הספח ששלחו לי. גם סירבו לבדוק בהקלטה של השיחה מה שנאמר.
על המהדורה האינטרנטית אפשר רק לומר שהיא בזויה ומבזה את עורכיה.
עיתון שהפך להיות עיתון שחושב על עצמו במקום להמשיך להיות עיתון 'לאנשים חושבים'
גם אנחנו הפסקנו את המנוי – בעיקר בגלל ההתיחסות שלהם לנושאים החשובים לנו…
[…] בישראל עושים זאת בסופשבוע. למעשה, אין חדש בידיעה הזו. מנויי סופשבוע היו עד לא מזמן מחתרת בתוך רשת המנויים של שוקן, והעובדה על קריאה מוגברת […]