• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מה יהיה בסוף
את תלדי לנו בשר תותחים »

(עוד) סוף שבוע

3 בינואר 2010 על-ידי נעמה

נרגעתי

הממשלה תקים ועדת שרים בעניין רצח הילדים. אם יש ועדה אני רגועה.
אחד משלושת המשפטים הפחות מהימנים באנגלית, כידוע, הוא I'm from the government and I'm here to help you. (אל תשאלו לגבי השניים האחרים: אני מקווה מאד שהם כבר לא רלוונטיים בתחילת המאה ה-21. אבל זה נצחי).

נאמן והניו-דיל

נאמן הודיע שיתפטר אם ירחיבו את הרכב בית המשפט העליון (ולא של בג"צ כפי שטוענת הכותרת באתר העיתון הנזכר באייטם הבא, אבל מה לו ולדיוק). כאן זה לא אמריקה, כאן עומדים איתן. כשרוזוולט איים להרחיב את הרכב בית המשפט העליון אחרי שזה פסל את חקיקת הניו-דיל שלו כלא-חוקתית, אחד השופטים פשוט שינה את דעתו.

רועש להחריד

ביום שישי, ביציאה מבית הקפה שאליו התפתיתי באופן חריג להגיע (צפוף להפליא ורועש להחריד בימי ו'), נפלתי על דוכן לקידום מכירות של הארץ. הוענק לי גיליון השבת (אף כי נטול מוסף וספרות, אבל העיקר שהיה הדה-מרקר). הרעיון, נאמר לי, הוא לשכנע אנשים לקבל את העיתון במשך חודש במחיר מבצע (שקל לגיליון). סירבתי מיד: אני כבר יודעת ש"מתנה" כזאת תכניס אותי שוב לרשימה השחורה של מסורבי מנוי סוף השבוע. מצד שני, המסקנה הסופית אחרי השבת הזאת היא שמנוי לא אחזור לעשות. בנוסף לכל הצרות, שכבר נמנו כאן לאורך השנים, הגרפיקה הצרחנית שנהייתה לעיתון הזה – התואמת את תקופת הביניים של מי שלא החליט אם הוא עדיין עיתון רציני (הוא לא) או תחתיתון – לא מתאימה לי לריהוט. לא רק בית הקפה, גם העיתון רועש להחריד.

קאמי

במלאת יובל למותו של אלבר קאמי, קישורים לשתי ביקורות שלי שהתפרסמו בזמנו במעריב.
האחת, איך אפשר לפספס את קאמי, על הביוגרפיה של קאמי מאת אוליביה טוד; השנייה, להמשיך לחתור בלב ים, על נאומים בשוודיה של קאמי ועל הומאניסט בשמש – קאמי וההשראה הים-תיכונית מאת דוד אוחנה.

בכל פעם שאני כותבת משהו על קאמי, אני צריכה להתאפק כדי לא לצטט את המשפט שאני אולי אוהבת ביותר אצלו. אז למה להתאפק? הנה שוב פעם, המשפט מהדבר: "למרות קרעי-הנפש של כל האנשים אשר אם אין בכוחם להיות קדושים, הנה ממאנים הם לומר לנגף טוב, והם מתאמצים, על אף הכל, להושיט ידם לעזרה".  מה עוד יש, באמת.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות | מתויג אלבר קאמי, ביה"מ העליון, הארץ, יעקב נאמן | 5 תגובות

5 תגובות

  1. ב- 3 בינואר 2010 בשעה 18:31 גולדבלט משה

    אינה מדוייקת -בית המשפט העליון הפך להיות המעוז האחרון של קבוצות העילית הנושנות. כמו שהיה למעוז המפלגה הפדרלית בארצות הברית בראשית המאה ה19 כשזו איבדה את כל נכסיה הפוליטיים. אקטיביזם לאומי בנוסח אדמונד לוי כבר לא ישנה דבר עבורן ולעומת זאת קיימת האפשרות להמשיך להשפיע באמצעות בית המשפט העליון בתחומים רבים. במובנים רבים מאד לבית המשפט העליון בישראל הרבה יותר כוח מאשר לבית המשפט העליון בארצות הברית כי הוא עוסק בהכל. הוא דן כבג"ץ על מינויים וכל שאר מעשי המנהל. הוא ערכאת הערעורים הקובעת במידה רבה את הדין בכל שטחי המשפט והוא גם בית משפט חוקתי. אם נוסיף לכך סמכויות אחרות כמו סמכות נשיא העליון לקבוע הרכב ווועדת חקירה נקבל מוסד עם עוצמה אדירה ואכן אין להתפלא על כך שמוסד זה מצוי בהתנגשות מתמדת עם הרשויות האחרות.
    כמובן מתנגדי העליון בצד הימני שוב פעלו באופן המגושם ביותר שניתן להעלות על הדעת. לו היו מבקשים להוסיף 4 שופטים על מנת להקל את העומס הבלתי נסבל…


  2. ב- 4 בינואר 2010 בשעה 09:48 אבי

    את מתכוונת שהממשלה צריכה להתערב יותר וחבל שהיא לא עושה זאת, או שאת בעד התערבות ממשלתית קטנה ככל האפשר (סוג של ליברטריאנית קפיטליסטית)?


  3. ב- 4 בינואר 2010 בשעה 20:39 נעמה

    אני מתכוונת לכך שמתכון בדוק לאי-עשייה הוא הקמת ועדה.

    אני גם אף פעם לא מאמינה למישהו מהממשלה שהוא כאן כדי לעזור לי. הוא כאן כדי לעזור לעצמו.

    לפעמים הכוונה היא פשוט מה שכתוב.


  4. ב- 4 בינואר 2010 בשעה 22:18 אבי

    את לא מאמינה לדוגמה לשלי יחימוביץ שהיא באמת רוצה לפתור את בעיית יחסי העבודה ועובדי הקבלן, או לדב חנין שהוא באמת רוצה להיאבק במפעלים מזהמים ולהפחית את הזיהום במדינה? את מאמינה רק לעמותות למיניהם של החברה האזרחית?


  5. ב- 4 בינואר 2010 בשעה 22:32 נעמה

    לא ידעתי שיחימוביץ וחנין בממשלה. זה חדש לי.
    גם לא ראיתי שכתבתי באיזה שהוא מקום שאני מאמינה – רק או בכלל – לעמותות של החברה האזרחית.
    אבל כן, פוליטיקאים מקדמים את עצמם קודם כל ולפני האג'נדה שלהם. ראיתי יותר מדי כאלה. כולל אלה שהזכרת. זכורה לי במיוחד אחת, עם הלב במקום הנכון, ששפכה את מר נפשה באוזני על זה שבאיזה יום היה פיגוע ובגלל זה נדחתה הופעתה בטלוויזיה…
    אבל בסופו של דבר, לא צריך לעשות יותר מדי עניין ממה שנכתב בחצי בדיחות דעת.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie