את הפעילות הפוליטית שלי התחלתי בתנועה הפמיניסטית. כן, היתה פעם תנועה כזאת בישראל (טוב, בתל-אביב), די פעילה אפילו. אחד משיאי פעילותה בתקופה שבה הצטרפתי היה בנושא הפלות. ה-31 במרץ 1979 נקבע כיום מאבק בינלאומי למען הזכות להפלה חופשית, אמצעי מניעה ונגד עיקור כפוי. בישראל הוא קיבל משמעות מיוחדת נוכח הסכנה שאיימה (והתגשמה) על הסעיף הסוציאלי בחוק ההפלות. היתה זאת הבטחת בגין למפלגות הדתיות, כשעלתה לשלטון ממשלת הליכוד, לבטל את סעיף 5 בחוק ההפלות, שהיה ידוע כ"סעיף הסוציאלי" והקנה לנשים אפשרות מוגבלת לבצע הפלה תוך התחשבות במצבן הכלכלי, החברתי והנפשי.
אתמול פורסמו הנתונים על ההפלות בארץ והתפלגותן. ב-2008 בוצעו בישראל 19,954 הפלות שאושרו בוועדות להפסקת הריון. הנתון שמשך את תשומת לבי והזכיר לי את סעיף 5 והמאבק נגד ביטולו, היה ש-54% מההפלות אושרו בשל "יחסים אסורים לפי החוק או ההלכה". (השאר: 19% עקב נזק אפשרי לעובר, 17% עקב חשש לנזק גופני או נפשי לאם, ו-10% עקב גיל חריג של האשה). מהם יחסים אסורים לפי החוק או ההלכה? הריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות הם אפשרות. אבל המצויים בתחום יודעים כי "יחסים אסורים לפי ההלכה" בהקשר של פנייה לוועדות להפסקת הריון, הם בעיקר שם קוד לכך שהאשה מספרת בוועדה, כדי שההפלה תאושר לה, שההריון איננו מבעלה. התוצאה היא שהילוד יהיה ממזר. וכדי למנוע זאת מותר – מה זה מותר, צריך! – לעשות גם הפלה. וכך נשים שלא רוצות בילד מסיבות שונות, היכולות להיות קשיים כלכליים, חברתיים או משפחתיים – שלפני 30 שנים כוסו על-ידי הסעיף הסוציאלי – צריכות לשקר למדינה כדי שזאת תאשר להם לחזור להיות השולטות בגופן ולמנוע מילדים לא רצויים להיוולד.
הברושור מ-1979 (התאמינו שמצאתי אותו?), מספר כי נשים שנדחו על-ידי הוועדה "נאלצו להצטרף למספר המדהים של 50,000 הפלות בשנה [אז!] המבוצעות בצורה לא חוקית ואשר מחירן נע בין 7,000 ל-10,000 ל"י, מחיר הגבוה בהרבה ממשכורת ממוצעת במשק". ממשיך הברושור ומצהיר על מטרות המאבק: " * אין אנו מקבלות את סדר העדיפויות של הממשלה: הקצבת 300 מיליון ל"י לעיבוי ההתנחלויות לעומת קיצוץ של מיליוני לירות מתקציבי הסעד, הבריאות והחינוך. * אין אנו מוכנות להפוך למכונות לייצור חיילים. * אין אנו מוכנות לשלם בגופנו את מחירה של שום אידיאולוגיה דתית ולאומית".
אחד מהלהיטים בין נשות התנועה אז היה שיר מתורגם של ברכט, שאף הולחן על-ידי אחת מהחבֵרות ככל הזכור לי. כה פופולרי היה, עד כי אני זוכרת על-פה את מילותיו (על לחנו) עד היום. נסתפק כאן בפזמון החוזר: "את תהיי לנו אֵם / את תגיעי רחוק / את תלדי לנו בשר תותחים. / כך ציווה לך הטבע / וזה גם החוק / שאי בטנך בגאון וחייכי".
ומי שמסרבת – שתשקר בוועדה להפסקת הריון (ותחזיק אצבעות שאם אחר-כך תיקלע למאבק גירושין מכוער, לא תנושל מכל נכסיה, אם לא מילדיה, כי יש הוכחה שנאפה).
עוד בנושא:
Roe v. Wade והזכות לפרטיות
קרוא וכתוב 
האם משמעה זכות מוחלטת להפסקת היריון?. האם בכל שלב של ההיריון?. האם היא בכלל צריכה להסביר משהו לפני שהיא מבקשת הפסקת היריון? האם אישה שרוצה מאד ללדת ילד מושלם ומבקשת להפסיק היריון בגלל שבבדיקת אולטרה סאונד גילו שיש לעובר מום קל [שפה שסועה למשל] יש לאפשר לה הפסקת היריון למרות שבעייתה אינה ההיריון אלא העובר העתיד להיוולד? אם נותנים זכות מוחלטת להפסקת היריון, האם בכך לא נגרום לזילות של ערך חיי אדם?. האם באמת ניתן להתייחס לעובר בכל שלב של ההיריון כאל גוף חסר זכויות כלשהן? -אם כן האם ניתן להעניק זכות בשל "הולדה בעוולה".? האם מותר לחברה לומר לאישה שברור שעתידה ללדת תינוק שיסבול מנכות קשה ביותר ויהיה לעומס על המערכת הרפואית ועל החברה כי חובה עליה לעשות הפלה שאם לא כן לא יזכה היילוד לסיוע כלשהו?
ב1979 רובן המכריע של הבעיות שהעלתי לא היו ידועות כמעט -כיום צריך לענות על כל השאלות מחדש תוך התחשבות בהתפתחות העצומה בשטח הרפואי.
העוקץ הוא בהנחת היסוד המובלעת שלך לפיה אשה "מבקשת" הפסקת הריון. ממי בדיוק היא מבקשת? אם היא צריכה לבקש ממישהו, סימן שמישהו, ולא היא, אדון על גופה.
אם כבר, השאלה היא לא מתי נכון "להרשות" הפסקת הריון, אלא מתי, אם בכלל, נכון "למנוע" מאשה להפסיק הריון, או במילים אחרות, להפקיע את זכותה על גופה.
להגיד שלפעמים צריך להפקיע זכות זה דבר אחד, להגיד שאין זכות כזאת מתכתחילה-וזה בדיוק מה שאתה אומר, זה משהו אחר לגמרי.
חייב (מקרה נדיר ביותר…) להסכים עם משה, ולהוסיף.
חבל שירדה מהשיח הציבורי בישראל, הבעייתיות בהפלה, שיכולה גם להתפרש כרצח.
להפסיק הריון זה להרוג עובר. לא קשור לחרדים, דתיים או חוקי הלכה. זה קשור למוסר נטו.
חבל שמתעלמים מהפן הזה, ומדגישים רק את זכות האישה למשהו…
כשאני מסכימה עם גולדבלט במשהו. והפעם אני מסכימה עם כל מילה.
כמי שהיתה בהריון איזו פעם או פעמיים או יותר: הלחץ פועל לכל הכיוונים. גם אם תחליטי ללדת ילד עם שפה שסועה (והיום יודעים את זה והרופאים גם לוחצים לעשות הפלה, ישמרנו אלוהים), תחטפי על זה מכל הסביבה.
חיי אדם אכן נהיו זולים, כאילו ילד עם שפה שסועה הוא כמו מודל אייפוד שאבד עליו הכלח.
אבל השאלות הללו, משה, היו קיימות גם בשנת 79. כמו שכותב האנונימי מעל: חיי אדם הם חיי אדם ויש פה מדרון חלקלק מאוד והרבה שאלות פוליטיות ואישיות קשות.
לשב-המציאות החוקית היא שהאישה מבקשת הפסקת היריון[להורה הזכר אין כל מעמד בוועדה]
גם כשהיה הסעיף הסוציאלי האישה ביקשה-סעיף זה לא ]ותר את הבעיה העקרונית אם בכלל נושא ההפלה יכול להיות נושא לבקשה או שמדובר בזכות מחלת של האישה על גופה-לטעמי גישה מוקצנת כזו מהווה זילות חיי אדם.
הפטנט שלנו וועדות להפסקת היריון שמאשרות כ99% מהבקשות בשלב המוקדם ולמעלה מ80% בעת הדיון בוועדות העל[ הדנות בשלב היריון מתקדם יותר] עובד יחסית לא רע-כן הוא כרוך בשקרים אבל החלופה עלולה להיות הרבה יותר גרועה-
הנושא הרבה יותר מורכב ומעורר בעיות קשות מאד שחורות מהדיון כאן-אפשר לפשט את החיים ולשיר את שירו האמור של ברכט בכל תנועה [גם בתנועות נוער וגם בתנועה הפמיניסטית] אבל אחוז הנשים המעוניינות בהפסקת היריון על מנת לא לגדל "בשר תותחים" הוא בערך 0% כמו אותו אחוז שניגנו על קתרוס בתנועת הנוער-אפשר להתבגר קצת
הבעיות הן מעשיות מאד -בשנה שעברה סיימתי שני הידיינויות בהן נתבעו וועדות להפסקת היריון-האחת בגלל שהפעילה לחץ על אם שלא רצתה בהפלה להפיל תוך מסירת מידע לא נכון והשניה נגד וועדה שסרבה לאשר הפלה בגלל הסתברות לא גבוהה מספיק לטעמה לקיום מום חמור-יצא לא מזמן חוזר של מנכ"ל משרד הבריאות שהוא מחמיר ביותר ולדעתי הוצא ללא סמכות
גישתי היא גישת ביניים. איני סבור שיש לאישה זכות לבצע הפלה בכל תנאי ולטעמי יש לשמור על המבנה הקיים. בכל הנוגע להפסקת היריון בגלל חשד למום-יש לקבוע את מידת החשש והסתברותו-אבל חשש משמעותי למום משמעותי חייב להיות עילה להיתר.
מה זה מום??????????
האם בדיעבד אנשים עם "מומים" מתחרטים על זה שנולדו?
האם ההפלה במקרה כזה היא כדי למנוע סבל מה"מומם"? או כדי לסדר את החיים של ההורים והסביבה? או כדי לחסוך כסף למדינה?
למי בכלל יש זכות להחליט להרוג?
ילדים זה לא סידור פרחים…
Here is the song of Brecht from 1929 against the Paragraph against abortions in the German law composed by Hans Eisler:
And here is the text in German:
Bertolt Brecht: Ballade vom Paragraphen 218 (1929)
Herr Doktor, die Periode…
Na, freun Sie sich doch man
Daß die Bevölkerungsquote
Mal'n bißchen wachsen kann.
Herr Doktor, ohne Wohnung…
Na, 'n Bett wern Sie wohl noch ham
Da gönn' Sie sich 'n bißchen Schonung
Und halten sich'n bißchen stramm.
Da sind Sie mal 'ne nette kleine Mutter
Und schaffen mal'n Stück Kanonenfutter
Dazu ham Sie 'n Bauch, und das müßen Sie auch
Und das wißen Sie auch
Und jetzt keinen Stuß
Und jetzt werden Sie Mutter und Schluß.
Herr Doktor, 'n Arbeitsloser
Daß der nicht'n Kind haben kann…
Na, Frauchen, so was is'n bloßer
Antrieb für Ihren Mann.
Herr Doktor, bitte, …. Frau Renner
Da kann ich Sie nicht verstehn
Sehn Sie, Frauchen, der Staat braucht Männer
Die an der Maschine stehn.
Da sind Sie mal 'ne nette kleine Mutter
Und schaffen noch'n Stück Maschinenfutter
Dazu ham Sie 'n Bauch, und das müßen Sie auch
Und das wißen Sie auch
Und jetzt keinen Stuß
Und jetzt werden Sie Mutter und Schluß.
Herr Doktor, wo soll ich denn liegen…
Frau Renner, quaßeln Sie nicht
Erst wollen Sie das Vergnügen
Und dann wollen Sie nicht Ihre Pflicht.
Und wenn wir mal was verbieten
Dann wißen wir schon, was wir tun
Und drum sei'n Sie mal ganz zufrieden
Und laßen Sie das mal unsere Sache sein, ja?
Und nun
Seien Sie mal 'ne nette kleine Mutter
Und schaffen noch'n Stück Kanonenfutter
Dazu ham Sie 'n Bauch, und das müßen Sie auch
Und das wißen Sie auch
Und jetzt keinen Stuß.
על פניו, ובהתחשב בדעות שלי ובעניין שלי בזכויות אדם בכלל ונשים בפרט, הייתי אמורה להיות כל כולי בעד ביצוע הפלות בקלות יתרה. אבל איכשהו אני מוצאת את הדבר בעייתי עבורי. מוסרית, פילוסופית וגם רגשית. אני נוטה להסכים עם כמה מהמגיבים שהפלה על רקע של מומים נעשה קצת שכיחה מדי (בגרמניה כיום, למשל, ובטח על רקע ההסטוריה שלהם, כמעט שאין הפלות על רקע של פגמים גנטיים). מפסיקים חיים שיכלו להיות ראויים ביותר. בנוסף לכל השאלות הללו בזכותו של העובר לחיות, יש להפלה השלכות פסיכולוגיות לא קלות על האם. מחקרים רבים מראים כי למרות שהפלה הינה פרוצדורה פשוטה היא מותירה צלקות נפשיות רבות. שנים אחר כך נשים רבות מרגישות תחושות אובדן. או חרטה.
בנושא הוועדות להפסקת היריון ונהלי משרד הבריאות
http://www.notes.co.il/moshe/40918.asp
השיר מדבר על
Erst wollen Sie das Vergnügen
Und dann wollen Sie nicht Ihre Pflicht.
כלומר: קודם האישה רוצה את התענוג
ואחר כך אינה רוצה למלא את חובתה
השיר נכתב בשנת 1929, לפני היות הקונדום, הגלולה וההתקן התוך רחמי: כל אלו מאפשרים את הניתוק בין התענוג המיני לבין ההריון וזמינים היום.
השיר גם נכתב אחרי מלחמת העולם הראשונה, בה יצאו חיילי גרמניה בשמחה לקרב (וחזרו עם הזנב בין הרגליים), למלחמה השניה, זו שלפניה הרגו ילדים מפגרים ובעלי "מומים", היו השלכות אחרות:
אחרי המלחמה לא היו בגרמניה כמעט אנשים נכים, חוץ מנכי מלחמה.
היום ארגונים רבים עובדים במסגרת של עבודה לזכויות אדם ואזרח על בסיס חוקי שמחייב את המדינה לטיפול בנכים ואנשים עם צרכים מיוחדים.
כלומר:
במקביל למה שאלה אומרת שיש השלכות לענין ההפלות, כשעושים הפלה בגלל שפה שסועה מקבלים חברה של "מושלמים" (לפחות בעיני עצמם) ופוטרים תוך כדי כך את המדינה מחובתה.
אלו התהליכים שקורים יחד: ואז הורים מוצאים את עצמם עם ילדים חריגים שאי אפשר לאבחן את בעייתם בשלב ההריון (אוטיסטים, ליקויי שמיעה וראיה ומשותקים בעקבות סיבוכי לידה ופגות) שהמדינה מתנערת מהם.
אני זוכרת את השיר הזה מהפגנות שאמא שלי לקחה אותי אליהן, וכשאני קוראת את המאמר שלך (לא אוהבת את המילה רשומה,מה לעשות) אני מסכימה עם כל מילה. אבל לפני כמה שנים עברתי הפלה, ללא כל סיבה חוץ מזה שלא רציתי את התינוק. הייתי רווקה, בת 30, ועברתי את הועדה הזאת.
לא יודעת, אולי נשים אחרות לא עברו את אותה ועדה, ואולי, כמו המון דברים בארץ, דברים בפועל פחות מושפעים מדת ומדינה ויותר הנוחות והגיון בריא. נכנסתי לחדר אחרי שמיליתי טפסים (שם, ת.ז. האם עשיתי הפלה בעבר וכו') ואז נכנסתי לחדר בו עובדת סוציאלים אחת (לא ועדה של מספר אנשים) שאלה אותי "את רוצה לעושות הפלה?" ואמרתי כן, ואז היא שאלה "את בטוחה שאת רוצה לעשות הפלה?" ואמרתי "כן, אני בטוחה" ובכך הסתיים העניין. עליתי למחלקה בבית החולים וכמה שעות אחר כך זה היה מאחורי.
זאת לא היתה חוויה נעימה בכלל, אבל לא הייתי צריכה לספק שום סיבה להפלה, אני משערת שהעובדות הסוציאליות שזהו תפקידן מנסות לאתר את הנשים שהפלה נכפת עליהן ולשאול יותר שאלות. אני לא יודעת, לשמחתי, זה משהו שהתמודדתי איתו רק פעם אחת.
יש לי תחושה שהסיסות שהוצגו בסטטיסטיקה הן מילוי אקראי של הטפסים ע"י העובדת הסוציאלית ותו לא.
אני מבינה את הצורך במאבק לנשים לזכות על גופן, אני כן חושבת שמדרגה בדרך, מישהו שאינו רופא נשים ששואל "את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" זה רעיון לא רע בכלל .
הפוסט איננו עוסק בשאלה המוסרית המורכבת של הפלות, וזכות האשה על גופה מול זכות העובר (משלב מסוים) לחיים. הפלה אינה דבר של מה בכך בכל מקרה, וכל הנקודות שהועלו בתגובות מבחינה זאת נכונות.
הנקודה של הפוסט היא הפסקה השנייה בו, והמשפט האחרון שלו.
כלומר, העובדה שבמדינת ישראל, ב-2008, מותר לעשות הפלה אם ההריון הוא "תוצאה של יחסים אסורים לפי ההלכה", אך לא אם ההריון יביא לילד לא רצוי / שאין אמצעים כלכליים לגדל אותו / שלא תהיה לו משפחה אוהבת, וכו' וכו'. על הצביעות הזאת נסב הפוסט. כן, אפשר לשקר. ולהתפלל (ברוח ההלכה) שזה לא יתנקם בך בצורה המתוארת במשפט המסיים, במדינה שגם נישואים וגירושים מתקיימים בה ע"פ דין תורה (או העדה הדתית הרלוונטית במקרים של עדות דתיות אחרות).
כל השאר: פוסט נוסטלגי. בלתי בוגר בעליל. אני מקווה שבגיל 18 זה לפחות מותר.
תודה מיוחדת ל-Feminist_in על הקישור ליוטיוב ועל מילות השיר במקור.
An Embryo Speaks
They all take care of me: the church, the state, the physicians, the judges.
I’m supposed to grow and to thrive; I’m supposed to slumber for nine months, to take it easy – they wish me well. They protect me and watch over me. Heaven help my parents if they do me any harm; then they will all come running. Anyone who touches me is punished; my mother would land in jail, so would my father; the doctor who’d do it would have to stop being a doctor; the midwife who’d assist would be locked up. You see, I’m something precious.
Yes, they all take care of me: the church, the state, the physicians, the judges.
For nine months.
But once these nine months are past, I am on my own.
T.B.? There’s no doctor to help me.
Nothing to eat? No milk? There’s no help from the state.
Torment and mental anguish? The church consoles me but does not fill my stomach. And I haven’t a thing to eat, so I go out and steal; immediately there’s a judge who locks me up.
For fifty years of my life no one will look after me, not a soul. I’ll have to shift for myself.
For nine months they kill one another if someone wants to kill me.
Now I ask you: Isn’t that a strange welfare system?
כשאני הייתי בת 17 לחברה שלי היה פנצ׳ר. היא הייתה צריכה לראות עובדת סוציאלית וגם לעבור וועדה. בוועדה, שאליה לא הורשה להיכנס החבר שלה, ישבו כמה אנשים. חלקם רופאים וחלקם חברים מ"אפרת" ששאלו אותה כל מיני שאלות לא נעימות ועוד נתנו לה חומר קריאה הבייתה שהכיל כל מיני תיאורים ציוריים (ומאוד גרפיים) של שיטות הפלה +תמונות.
החברה שלי סיימה את הוועדה בבכי היסטרי. התמונות ההן עד היום רודפות אותה ואנחנו כבר בנות 30
הטריוויאלית הזו שקשורה במתי היצור הזה שחי במעי אמו הופך להיות אדם. אני די משוכנע שרוב האנשים לא היו מסכימים להרוג אדם בעל פיגור שכלי עמוק כי "חייו אינם ראויים" (ואולי אני טועה?) או כי קיומו הוא עול על כתפי אמו. לפני ששואלים שאלות בעניין "זכות האישה על גופה או חייה" צריך לשאול גם את השאלה הפרוזאית – "הזהו אדם?". כי הרי אם העובר בן ה-3 חודשים הוא אדם, שום זכות על הגוף לא "תופסת"…