הדה-מרקר מפרסם היום טור מתורגם של ניקולס ד. קריסטוף מהניו-יורק טיימס, 'כך תהיו מאושרים ב-2010' (ובמקור: 'התענוגות האנושיים הבסיסיים שלנו: אוכל, סקס ונתינה'). את טוריו של קריסטוף אני קוראת בדרך-כלל במקור, אם כי על זה המסוים, שפורסם לפני שלושה ימים, רק רפרפתי. קראתי את התרגום בעברית (שאף פעם לא ניתן לו קרדיט משום מה, אבל הפעם אולי עדיף) – וקפצתי. הטור מביא את אחת הציטטות של ג'ון סטיוארט מיל שמשמשות אותי ביותר, על החזיר המאושר או המרוצה. אבל הפלא ופלא: הוא מוצג כ"כלכלן ג'ון סטיוארט מיל". (מיל עסק גם בכלכלה פוליטית, אבל להציג אותו ככלכלן זה קצת משונה וזאת פעם ראשונה שאני רואה את התואר הזה מלווה אותו). אני מודה שהתפלאתי שניקולס קריסטוף, אחד מבעלי הטורים המוערכים עלי, עושה טעות כזאת. אבל טוב, קורה. ליתר ביטחון בדקתי במקור. לא דובים ולא זבובים, וגם לא כלכלנים. סתם ג'ון סטיוארט מיל:
Happiness is, of course, a complex concept and difficult to measure, and John Stuart Mill had a point when he suggested: “It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied.”
חתיכת יצירתיות. מה מצא לנכון המתרגם הקלקלן להוסיף לג'ון סטיוארט מיל את התואר כלכלן, שלא הופיע בטקסט המקורי? אולי כי הוא מתרגם לדה-מרקר? (מה הלאה, אריסטו כאיש שיווק?) ממש המלט בגרסה מורחבת ומשופרת, כלשון הבדיחה. (ביידיש, כרגיל, זה נשמע יותר טוב).
ואם כבר התכנסנו, הנה עוד מהמקור המופלא (מיל, התועלתיות), בתרגומו של יוסף אור:
"מעטים הם בני-האדם שהיו מסכימים לההפך לאחת מן החיות הנמוכות, אילו הובטח להם שיהנו במדה היותר שלמה מן ההנאות של הבהמה. שום אדם נבון לא יסכים להיות כסיל, שום אדם משכיל לא ירצה להיות עם-הארץ, שום אדם בעל-רגש ובעל-מצפון לא ירצה להיות אנוכיותי ונבל, אף אם יוכיחו להם שהכסיל, הבור, או בן-הבליעל, מרוצה ממזלו יותר משמרוצים הם ממזלם. (…) מי שמניח שהיצור הנעלה אינו מאושר מן היצור הנמוך כשכל שאר התנאים הם שוים, הריהו מערבב שני מושגים שונים לגמרם: מושג האושר ומושג הספוק. (…) היצור המחונן בכשרונות נעלים ירגיש תמיד שכל אושר שהוא יכול לקוות לו לפי סדרו של עולם, הוא בלתי-שלם. אולם הוא יכול גם ללמוד לסבול את אי-שלמויותיו, אם אפשר בכלל לסבול אותן; והן לא יעוררוהו לקנא ביצור שאינו מכיר אמנם את אי-השלמויות ההן, אולם רק מפני שאינו מרגיש בכל הטוב הנפגע על-ידיהן. מוטב להיות בן-אדם בלתי-מרוצה מחזיר מרוצה; מוטב להיות סוקרטס בלתי-מרוצה מכסיל מרוצה. ואם הכסיל או החזיר דעתם אחרת, אין זה אלא מפני שיודעים הם רק את הצד המיוחד להם. בעל הדין השני יודע את שני הצדדים".
זהו. מי שמכיר את שני הצדדים לא יוכל ולא ירצה לחזור להכיר רק צד אחד. יוסף דעת יוסף מכאוב.
קרוא וכתוב 
אם לא היה כלכלן, לא היה לו מקום בדפי הדה מארקר.
הניחוש שלי הוא, שהמתרגם נתקל בשם ג'ון סטיוארט מיל בפעם הראשונה כשתרגם את הטקסט הזה. וגם אם לא בפעם הראשונה, השם לא אמר לו דבר. מן הסתם הוא הסיק (כדברי יוסי), שאם זה הדמרקר אז הוא כלכלן.
אחרת היה עוד כותב "ג'ון סטיוארט מיל (שיכור ידוע)"
לדעתי המתרגם פשוט בדק בויקיפדיה והשמיט את התואר הלא מעניין פילוסוף…
למזדמן: תודה! תבוא קבוע … 🙂
מימי: LOL.
ג"ס מיל היה כלכלן וכלכלן חשוב. הוא היה גם פילוסוף והוגה דעות אבל אינני מבין מדוע זה בא על חשבון דברים אחרים.
זאת לא השאלה. אלא, מדוע בחר המתרגם להוסיף לו תואר שכלל לא הופיע במאמר המקורי. מין שיפור, לדעתו? התאמה לבימה?
והיא שמי שהכתיר את מיל בתואר זה היה עורך כלשהו בדה-מארקר ולא המתרגם. בהחלט יכול להיות שהעורך החליט ששמו של מיל אינו ידוע כל צרכו בארץ ולכן מצא לנכון לחנך את הקורא העברי.
על כך בדיוק נאמר "וגדול מרבן שמו"…
הבעיה עם דברי מיל היא שהוא לא באמת יודע מה זה להיות חזיר. הוא רק משער. ועל סמך מה ששיער הוא דוחה את האפשרות הזו. למרבה הצער (ושמא השמחה?) אנו יודעים שבני אדם לא רק שלא מסוגלים לשער בנפשם איך חש החזיר, אלא הם אף מתקשים לחזות כיצד הם יחושו במצבים מסויימים (ליתר דיוק – אנשים משערים שיחושו דבר אחד, אך בפועל הם חשים אחרת מכפי שחשבו). כך שדבריו של מיל מעט בעייתיים….
שורת התקציר של גוגל:
ג'ון סטיוארט מיל (באנגלית: John Stuart Mill; 20 במאי 1806 – 8 במאי 1873) היה פילוסוף וכלכלן פוליטי אנגלי, וההוגה הליברלי המשפיע ביותר במאה התשע עשרה.
ובוואינט-פדיה:
למד על ג'ון סטיוארט מיל (1806 – 1873), כלכלן ופילוסוף בריטי, נמנה על החשובים בהוגי הדעות במאה ה-19.
אני, למשל, לא טוען שהוא לא היה כלכלן. ולא רק אני. הנה למשל מה שאומרת האינציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד:
http://plato.stanford.edu/entries/mill/
אולם, אני מסכים כאן שלהציג את מיל כ"כלכלן" גרידא זה כמו לתאר את ליאונרדו דה וינצ'י כ"צייר"…
סמולן – ר' תגובתי לדוד לעיל.
דוגמא נגדית (בתגובה הקודמת): אבל תסכים שהקטע יפה… 🙂 ודאי שמיל ואיש מאתנו לא יודע מה זה להיות חזיר, ואפילו לא מה זה להיות מישהו אחר. אכן בעייתי. עם זאת, אני סבורה שמיל תופס כאן באופן מופלא את התחושה שמלווה לא אחת התייסרות, ספקנות, מודעות עצמית גבוהה, התלבטות קיומית וכו'. כשאדם שואל את עצמו: מדוע לא יכולתי להיות אדם פשוט ה"נהנה מהחיים" (כמו השכן), חי בלי שאלות את החלום הבורגני וכן הלאה. עזוב חזיר (או אפילו חתול, מושא שאיפות יותר תדיר מבחינתי) – סתם כסיל מרוצה, כמו שהוא קורא לו.
אני חושבת שמיל מנתח להפליא את זה שמרגע שהגעת למדרגה מסוימת – אין דרך חזרה. אתה לא יכול למחוק את ה"ידע" (באין מלה אחרת נכנה זאת כך) שרכשת או את דרגת המודעות שהגעת אליה, ולחזור לשלב הפשוט, התמים וחסר השאלות. מיל מזכיר לנו שהדרגה הגבוהה יותר של קיום מספקת לנו גם את הסוג המיוחד של "אושר", אף כי הוא מלווה תמיד בייסורים. בעיני הוא מציע לנו כאן נחמה גדולה.
האם אדם מודע יכול להתעלם מהמודעות שרכש. ועדיין, הטענה "מוטב להיות סוקרטס לא מרוצה מכסיל מרוצה" כטענה כללית היא בעייתית בלשון המעטה. אולי מוטב מתוך השקפתו של סוקרטס (רק אולי…), אך לא ברור בכלל מה המשמעות של "מוטב" בהקשר הכללי יותר.
הגיגול ניסה להבהיר איך יתכן שהתרחשה טעות העריכה, ולא לדבר על מיל. והיא השאלה מהתשובה לדוד.
לא חשבתי שאני אצטרך לפרוש את זה, אבל נדמה לי שהפתרון נמצא בשילוב של מתרגם שלא יודע על מיל, וויקיפידה וואינט-פדיה שמדגישים אותו ככלכלן. יכול להיות שמיתוג כ"ליברלי" איכשהו הופך אותו למילטון פרידמן, באסוציאטיבית. זה מה שנראה לי כמו הסבר סביר.
סוף הניקוד, יום גשום לכל.
מה שקרה כאן לדעתיהוא שהמתרגם לא ידע מי זה מיל, או לכל הפחות – ידע, אבל לא חשב שהקוראים ידעו. ולכן הרגיש שיש צורך להוסיף תואר שיסביר מי זה המיל הזה לקוראים.
השאלה האם התואר שנבחרהוא כלכלן, או פילוסוף, או הוגה, או משהו אחר, היא פחות חשובה.
מה שיותר מטריד (אותי לפחות) זה עצם הצורך להוסיף תואר עבור הקורא של דה-מרקר, שאמור להיות (לכאורה ?) מעט יותר מתוחכם מהדב הממוצע, וכפי הנראה – עדיין לא מישהו שידע מי זה מיל.
עצוב.
מסכים עם הגיחוך של הוספת שמות תואר לג"ס מיל. אם כבר, ניתן לחשוב בעצב על כך שלא ניתן לסמוך על הקורא העברי שיכיר את השם של מיל וצריך להוסיף תואר. גם אין ספק שדווקא בציטוט הזה מיל חובש את הכובע של הפילוסוף (של המוסר) ולא של הכלכלן.
אבל נעמה, המסר היה עובר גם מבלי להגחיך את התואר כלכלן ("מיל עסק גם בכלכלה פוליטית, אבל להציג אותו ככלכלן זה קצת משונה וזאת פעם ראשונה שאני רואה את התואר הזה מלווה אותו"): כפי שציטט סמולן ואמר דוד, הוא היה כלכלן לא פחות מפילוסוף. למעשה, הספר של מיל The Nature and Scope of Political Economy שימש כטקסטבוק המרכזי בכלכלה במשך עשרות שנים.אולי לא ראית את התואר הזה מלווה אותו כי פגשת אותו בעיקר בהקשר פילוסופי.
השאלה היא בכלל למה צריך להזכיר שהוא סטיוארט מיל', כאילו להיות פילוסוף כבר לא חשוב, אבל זה שהוא במילואים עושה את ההבדל. חומר למחשבה. חומר טוב טוב.