וגם: ערוץ 10 כסוכן מדיח וכך קוברים השותלים.
הפירות הם כמובן פירות עץ המורעל, הדוקטרינה המשפטית האמריקנית הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין. עוד טרם נקבעה ההלכה בישראל של פסלות ראיה כנ"ל, אף כי במתכונת מצומצמת מזאת האמריקנית (ראו כאן), נקבע כלל זה בשלוש הוראות חוק ספציפיות. אחת מהן, והיא המעניינת אותנו כאן, בחוק הגנת הפרטיות. סעיף 32 לחוק זה קובע: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה".
מדוע מעניינת אותנו הוראת חוק זאת דווקא עכשיו? בשל המקרה שהערעור בעניינו הוגש לבית המשפט העליון, שאמור להכריע מתי מותר לחפש על גופו של אדם. חיפוש כזה בוצע בידי שלושה שוטרים חמושים על אזרח והניב סכין, וכתב אישום על החזקתה. בית משפט השלום זיכה את הנאשם וקבע שהסכין שביקשה המשטרה להציג בבית המשפט הושגה תוך פגיעה בפרטיות וחריגה מסמכות של השוטרים המחפשים, שפעלו ללא צו. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה במידה מסוימת וקבע שגם אם החיפוש לא היה חוקי (הוא לא הכריע בסוגייה), יש לקבל את הסכין כראיה, שכן הפגיעה בפרטיות הנאשם היתה פעוטה לעומת חומרת העבירה של החזקת סכין. הנקודה המעניינת בדיווח היא כי "בית המשפט המחוזי יצא מנקודת הנחה כי [הנאשם] מכיר את החוק וידע דווקא שלשוטרים אין סמכות לבצע את החיפוש והסכמתו באה על רקע אותה ידיעה". כלומר, שצריך היה אדם סביר לדעת שלמשטרה אין סמכות לבצע על גופו חיפוש ללא צו בית משפט, ולכן החיפוש כשר משנתן הסכמתו לחיפוש. על החלטה זאת מערער, ובדין, סגן הסנגורית הציבורית ד"ר יואב ספיר, האומר: "ברור שלא מדובר כאן בהסכמה אמיתית, אלא בניצול החולשה של האזרח, שאיננו מודע לזכויותיו."
עכשיו שאלו את עצמכם מה הייתם עושים במקום אותו אזרח ששלושה שוטרים חמושים, אחרי שדרשו ממנו להזדהות והצליבו את המידע עם המאגר המשטרתי, מבקשים לערוך עליו חיפוש. אני מודה, לבושתי, שכאדם די מודע לזכויותיו, וקצת מכיר את החוק, ספק אם הייתי יודעת שלמשטרה אין סמכות לכך. (לעומת חיפוש בביתי, שלא הייתי מרשה לאיש לבצע ללא צו). כנראה שאני לא "אדם סביר".
נקודה חשובה נוספת היא מה פשר "הסכמה" במקרה זה ובכלל. יש להתייחס להסכמות שונות בזהירות ובחשד, שכן האמת ניתנת להיאמר שאנו מוקפים במקרים שבהם ניתנת "הסכמה" כביכול, שאיננה הסכמה של ממש. לעיתים היא שלא מדעת, לעיתים היא מתוך עמדת חולשה שאיננה יכולה להקים הסכמה של ממש.
עוד בנושא:
פירות אסורים
הלכת מירנדה
ערוץ 10 כסוכן מדיח
בזמנו כתבתי רשימה על מחזה המוסר של ערוץ 10. בין השאר כתבתי אז:
"ובכן, מה מטריד כאן, בהצגה הזאת? נתחיל בכך שזאת הצגה. ההופכת את כל הצופים למציצנים בעל כורחם במה שנראה כמעט כמו סרט סנאף. לאורך דקות אחדות החשוד איננו יודע שהוא מצולם בעוד אנחנו נעים באי-נוחות על כסאנו (אם עוד לא העברנו ערוץ).
השאלות המשפטיות גרידא בהקשר הזה פחות מעסיקות אותי. לכאורה יש לפנינו חשד סביר לניסיון לעבור עבירה, שיתכן שמקים עילת מעצר. אחת הבעיות הקשות העולות כאן היא מה שמכונה agent provocateur, כלומר שידול לדבר עבירה. הקושי בטקטיקה זאת נוגע ליכולת להפריד בין עבירה שהיתה מתבצעת ללא התערבות לבין מה מתרחש בעקבות ההתערבות החיצונית ובגללה. כלומר, הגורם הלוכד נעשה כה מעורב בביצוע העבירה עצמה, עד כי לא ברור איזה חלק של האחריות מוטל עליו. הבעייתיות מתגברת כשאין מדובר בחשוד מסוים שמנסים לתפוס אותו על-ידי שימוש באסטרטגיה הזאת אלא ב"השלכת חכה" כללית. מה גם שמעורבת בכך התחזות. אמת, גם שוטרים מתחזים לעיתים כדי לבצע את תפקידם. וכאן אני מגיעה ללב העניין: הבעיה הכי קשה של כל ההפקה הזאת של ערוץ 10 הוא שיתוף הפעולה של משטרת ישראל; שנהפכת מזרועה של הרשות המבצעת, גוף שתפקידו אכיפת החוק, לסטטיסטית בהפקה של ערוץ מסחרי. הקטע שבו מתברר שהשוטרים ממתינים כל העת מאחורי הדלת עד שדב ("הי נפתלי") גילהר יסיים לסחוט את הדיווידנדים התקשורתיים מהלימון המבאיש הזה – ממחיש יותר מכול את טשטוש הגבולות המוסרי שבו לקתה משטרת ישראל בתפקיד שנטלה על עצמה במחזה המוסר. עוד מעט יתברר שכולנו בכלל ב'מופע של טרומן' וכל המדינה הזאת היא רק סדרת ריאליטי. ונעבור לפרסומות."
היום מתפרסם כי בית המשפט זיכה את אחד הנאשמים מאשמת ניסיון למעשה מגונה וניסיון להטרדה מינית, לאחר שקבע כי הודח לעבירה על-ידי ערוץ 10. כלומר, ערוץ 10 פעל כסוכן מדיח (agent provocateur).
כך קוברים השותלים
בעניין אחר, אבל לט"ו בשבט זה בכל זאת מתקשר: ערן וולקובסקי תמיד מצוין, והיום במיוחד בקריקטורה שלו בהארץ.
קרוא וכתוב 
תודה נעמה,
הערה ושאלה:
נדמה לי שהישראלי הסביר לא יבין למה בכלל עושים עניין מחיפוש בכליו של אדם. אם הוא מסתיר משהו אז כדאי שהמשטרה תגלה את זה ואם הוא אינו מסתיר דבר אז אין לו ממה לחשוש… פניה של שוטר אל אזרח לא נתפשת אצלנו כהטרדה או מביכה או משפילה. אני תוהה האם אפשר לשנות את האווירה הציבורית בעניין.
ולשאלה:
אדם שיסרב לחיפוש נחשב מידית לחשוד ועל כן ילקח לתחנת המשטרה הקרובה. שם כבר אפשר יהיה לחפש בכליו ואולי אף להעצר. אי לכך, מה הטעם לא להסכים לחיפוש?
אביב
הדוקטרינה של פרות העץ המורעל היא דוקטרינה שבאה לצמצם את שיקול הדעת השיםוטי ובתי המשפט בישראל לעולם אינם מאמצים דוקטרינה המגבילה את שיקול דעתם. הניסיון להחדיר את כלל הפסילה המעוגן בחוק הגנת הפרטיות נשלל במפורש בשעתו על ידי אהרן ברק [פס"ד ועקנין כמדומני] שבכלל טען עקרונית שיש לבטל את דיני הראיות ואת כל מחסומי הקבילות המגבילים ללא צורך את שיקול הדעת השיפוטי בקביעת ממצאים עובדתים.
לכן הצהלה הגדולה בדבר החלה חלקית של כלל פירות העץ המורעל[יששכרוב] אינה במקומה שכן מדובר בעוד שיקול דעת שבית משפט רשאי לשקול ותו לא.ההלכה מגדילה את מרווח שיקול הדעת ולכן אינה מסייעת להגנה על זכויות האדם. לא הגנה חוקית על זכויות אלא שרירות שיקול הדעת השיפוטי היא שתכריע.
רק כאשר יחוייב בית המשפט לפסול ראיה אמינה ,שיש בכוחה להרשיע, מכוח כלל פירות העץ המורעל נדע שהתקדמנו במשהו להחלתו-הדרך רחוקה ואני בספק אם הדבר יתרחש אי פעם.
הנה, למשל כאן
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1144940.html
השוטרים מתחילים לחפש על גופו של עובר אורח ברחוב ללא הסכמתו, וכשהוא מתעשת ותוהה באיזו סמכות הם מחפשים על גופו, הם מאיימים עליו שאם לא יסכים הם יעכבו אותו ויקחו אותו לתחנת המשטרה.
מה בעצם ההבדל המהותי בין החיפוש של שוטרי מג"ב במקרה שהבאת, לבין פתיחת תיק בבידוק הבטחוני בכניסה לקניון או למשרד ממשלתי ציבורי?
למה במקרה הראשון אין סמכות, ובמקרה השני יש?
אביב, מה שאתה מעלה אופייני מאד לסוגיות של פרטיות, שבהן רבים (מדי) אומרים: מה הבעיה, אם אין לו מה להסתיר? כלומר, אם יש מישהו שמבקש להגן על פרטיותו מניחים שיש לו מה להסתיר (או לחילופין, בנסיבות אחרות, להתבייש בו). כביכול לאזרחים ישרים אין בעיה לוותר על פרטיותם.
הנקודה השנייה שאתה וגם ינאי מעלים אכן נקודתית… כלומר, אנחנו מכירים את זה מהתנהלות המשטרה בנסיבות שונות שבהן היא מנצלת את כוחה לרעה. אדם מתלונן ששוטרים היכו אותו – ומיד מוגשת נגדו תלונה על תקיפה שוטרים… אני חושבת שעדיין כל מקרה שבו מסייגים את כוחה של המשטרה חשוב, וחשוב שאנשים יעמדו על זכויותיהם, אם כי אני מכירה בדילמה שאתם מעלים. לגבי שינוי האווירה הציבורית: המפתח הוא חינוך ושוב חינוך. איפה הארגון שירים את הכפפה של ניהול סדנאות שבהן ילמדו אזרחים על זכויותיהם הבסיסיות בהקשר זה: מתי חובה עליהם להזדהות בפני שוטר, מה ההבדל בין עיכוב למעצר, מדוע חשובה זכות השתיקה במעצר, מהם התנאים שבהם קיום הפגנה הוא חוקי ללא צורך בקבלת רישיון אם לקחת עוד דוגמא אקטואלית, וכן הלאה.
ההבדל הוא שהבידוק הבטחוני נעשה כחוק, מכוח תקנות שעות חירום. לפעמים אתה יכול אפילו לראות אפילו את התקנה הרלוונטית כתובה בקרבת המאבטח שמבקש ממך לפתוח את התיק או מחפש על גופך.
להרחבה אני מפנה אותך לרשימה שלי "חירום, אז ועכשיו", לחלק על שעת חירום ותקנות שעת חירום (להבדיל מתקנות הגנה לשעת חירום)" במיוחד לקטע על הנפקויות
http://www.notes.co.il/carmi/63644.asp
השאלה היותר טובה היא, למה לא מלמדים את השוטרים מה מותר ומה אסור?
אתה כמובן צודק! אבל את זה דווקא עשו מפעם לפעם. למשל האגודה לזכויות האזרח עבדה בזמנו עם המשטרה ואפילו עם מג"ב,כמדומני. טוב, אז אם אלה התוצאות… וזאת תמיד דילמה לארגון זכויות אדם, שהגוף הרלוונטי לא ישתמש בו כבעלה תאנה. כביכול נתנו לו הכשר.
הוא אמנם מתעסק עם החוק האמריקאי אבל יש שם בהחלט תובנות כלליות (כמו למשל – השוטר הוא לא חבר שלך ואין לו אינטרס לעזור לך, זה עונה לשאלה למה לא מלמדים את השוטרים. מלמדים אבל גם מלמדים איך לעקוף את המכשולים).
זה סרט של 45 דקות:
BUSTED: The Citizen's Guide to Surviving Police Encounters
חבל שאין יותר סרטים כאלה בעברית לחינוך הציבור. הנה פרוייקט לאגודה לזכויות האזרח.
ואם אין זמן אז הנה הקליפ ההומוריסטי של כריס רוק:
Chris Rock – How not to get your ass kicked by the police!
אינו חדש. אני התגוררתי בעבר בסמיכות למעונו של ראש הממשלה וגם אותי "תשאלו" פעמיים (פעם לבד ופעם עם חבר). גם אני סרבתי לחיפוש ודרשתי תעודה מזהה של השוטרים וכשאלה התחילו עם ה"אתה מעוכב" אני פשוט שלפתי (לאחר קבלת אישור מהם) כלי כתיבה שהיו עימי בתיק והתחלתי לכתוב את שמות השוטרים כדי "שיהיו לי שמות לתלונה". אין צורך לציין ששוחררתי מיד לאחר מכן. התלונות על "תקיפת שוטר" כנגד מי שמגיש תלונה תמיד מוגשות כנגד מי שנראה שאפשר להצמיד לו תלונות שכאלה. עם מי שנראה שיודע מה הן זכויותיו ומגלה אסרטיביות מנומסת (ולא תוקפנות או "פאסיב-אגרסיב") לא מתעסקים במשטרה…