את המסמך המלא של תשובת ישראל לאו"ם בעניין דוח גולדסטון עדיין לא מצאתי. הסתמכות על התקשורת בעניין זה מדגימה מדוע היא איננה רצויה בדרך-כלל כשמדובר בשאלות מורכבות ודקויות משפטיות, אבל גם בעניינים עובדתיים "סתם". לא פחות, היא מעלה תהיות לגבי תשובותיה השונות של ישראל ועד כמה הן מתיישבות זו עם זו.
ב-Ynet פירסמו בשבת מובאות מתוך תשובת ישראל לאו"ם. לגבי טענות הנוגעות לשימוש בזרחן נכתב, בין היתר:
"הפצ"ר לא מצא לנכון לנקוט צעדים משפטיים או משמעתיים בגין שימוש בזרחן, שכן לא היו הפרות של דיני המלחמה. עם זאת, עמדתו לא התייחסה למספר טענות ספציפיות שהתקבלו לאחר תום החקירה, והן נחקרות בנפרד".
הארץ, לעומת זאת, מפרסם הבוקר כי שני קצינים בכירים – מפקד אוגדת עזה ומפקד חטיבת גבעתי לשעבר – נענשו משמעתית על חריגה מסמכות באופן מסכן חיים, בכך שאישרו שימוש בזרחן בתל אל-הוואה. האם מדובר בטענות הספציפיות שהתקבלו לאחר תום החקירה, הנחקרות בנפרד, כפי שנכתב לאו"ם על-פי דיווח Ynet? לא: על-פי הארץ הדיווח על נקיטת צעדים משמעתיים נגד שני הקצינים נכלל בתשובת ישראל לאו"ם. מבולבלים? גם אנחנו.
אז אולי כלי התקשורת יעשו שירות לקוראיהם ויאפשרו למעוניינים לקרוא את המקור המלא בעצמם ולא להסתמך על הדיווחים הסותרים והמבלבלים שלהם? כי נראה שבקשה לדייק תהיה מוגזמת.
אבל יותר מכך, בשני כלי התקשורת מדוּוח כי ישראל טוענת שהשימוש שנעשה בזרחן בעופרת יצוקה עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, שאיננו אוסר באופן מוחלט על שימוש כזה אלא רק בנסיבות מסוימות. שימוש בזרחן נעשה בעופרת יצוקה רק ב"אזורים הרחוקים מריכוזי אוכלוסין" (לשון הארץ). בסוף אפריל 2009 מסר סגן הרמטכ"ל דאז כי עבודת הוועדה הרלוונטית העלתה כי "לא נמצאו מקרים שבהם הפגזים נורו בניגוד להוראות ושבכל המקרים הם נורו בשטחים פתוחים." (שם). אז מדוע העמידו שני קצינים בכירים לדין משמעתי על חריגה מסמכות באופן מסכן חיים, בכך שאישרו ירי פגזי זרחן? (אף מִלה כרגע על כך שהבחירה היתה באמצעים משמעתיים).
מבולבלים? גם אנחנו. ואף יותר מזה. לא עשן זורים בעינינו אלא זרחן.
עדכון: לאחר פרסום הפוסט ראיתי כי כעת יש חילוקי דעות בין "ישראל" ל"צה"ל" בשאלה אם בכלל הועמדו הקצינים לדין משמעתי (והקישור בפוסט עצמו לידיעה בהארץ מגלה סימני עצבנות). איזה קרנבל.
פוסט קודם: פירות, ולא לט"ו בשבט
כתבו להם הערה ביומן….
לפי הדברים של דן הראל, היום ברשת ב', הקצינים לא עמדו לדין על שימוש בזרחן אלא על ירי ארטילרי בניגוד להוראות.
כי כמו שטענתי בבלוק זה ואחרים לאחר ימים בספריות והתקשרות עם מומחים בחו"ל אין חוק הסכם הוראה האוסר על שימוש בפצצות עשן מכילות זרחן. יש איסור על שמוש בנשק ארטילרי בקרבה מסוכנת לאזרחים כתלות באיפיוני נשק זה. למשל פגזי פלשט [ משחררי חיצים או כדורים כמו שהחיזבאללה ירה לרכבת בחיפה ] אסורים "מאוד" ואילו ח"ש (חודר שריון) בלבד מותר לשימוש בקרבת אזרחים זה מה שקרה כנראה בעזה ועל זה הערה. התעלמות הבוטה, ייתכן שמכוונת, של הכתב ומערכת הארץ מעניין זה שעלה ונדון רבות מאז מבצע "עופרת יצוקה" ואינו חדש או מפתיע היא נושא למחשבה ועיון
ראה דברי נדב
זו אינה טענה בעלמה. כבר ראינו כתבות ב"הארץ" על הטבח בג'נין. ראינו כתבות שם על הרעבת תושבי עזה.
בג'נין לא היה טבח ובעזה לא היה חוסר מזון לפי מספר סקרים של האו"ם.
יש עוד הרבה דוגמאות. כאשר גדעון לוי בוכה בהארץ על השמאל זה מזכיר רוצח אב ואם המקונן על היותו יתום. האסון של האנשים השפויים הרואים בכיבוש קטסטרופה, המיחלים למחיקת ההתנחלויות ופתרון הומני לבעיות כל הפליטים יהודים כערבים הוא העמדה קיצונית הרואה אך ורק צדק פלשתיני ואך ורק אשמה רוע ורשע ישראליים יהודים. שם, ליד גדעון לוי ואחרים מ"הארץ", רבים, רבים מאוד לא יעמדו לעולם. ההמנעות של אלו יותר מהרוע של מטורפי הימין היא שמטה את הכף לעבר עתיד שחור משחור.
לא יודעת אם זה מה שאת מחפשת.
אבל זה לא שופך אור על הסתירות הנ"ל.