יום המשפחה ("אני שונא אותך"! – א. ז'יד) היום, כן? לא שהייתי יודעת לולא המלצרית הנחמדה בבית הקפה הקטן שבו התיישבתי עם ערימת בחינות שאת ציוניהן היה עלי לשקלל. עוד לפני שהקפה המיוחל נחת על השולחן היא הגיעה עם בקבוק יין קטן והניחה אותו לפני. תליתי בה עינים שואלות. "אם תרצו", אמרה. "תרצו?" שאלתי, "אני לבד כאן". יום המשפחה. לשבת בו לבד בבית קפה זה ממש בבחינת פשע נגד האנושות.
אז בתור פיצוי לבורגנות הממושמעת, הנה כמה ביקורות שפירסמתי במשך השנים על ספרים שהנושא שלהם רלוונטי ליום החגיגי.
את אוהבת אותי אמא? (על חייבים לדבר על קווין)
"זה כפול, זה תמיד פעמיים" (על השניים, סיפורים על זוגיות מספרות העולם)
המשפחה המאכזבת והמנחמת (על ולנטינו)
קרבת משפחה חמה ואכזרית (על כיסוי המיטה הכחול)
מבחן שרידה לאהבת אם (על שיבת הבן)
ספר חדש יחסית, שלא כתבתי עליו ומומלץ בחום, הוא המפגש לאן אנרייט.
ולחוד אפשר לכתוב על זה שמה שבחו"ל הוא יום האהבה מותמר אצלנו ליום המשפחה.
