קרוא וכתוב

"בשאלת שיווי זכויות לנשים אני מאמינה במידה שווה למארכסיסטים כמו לחרדים. ההבדל הוא רק בזה, שאלה הנקרים חילונים מגבילים את זכויות האשה למעשה ולא להלכה, בלי כל קשר עם דיני תורה; והחרדים מגבילים את זכויותיה באמרם שהתורה מצווה על זאת. בינתיים – מתקיימת מלחמה מתמדת של האשה על זכויותיה האזרחיות עם אלה ואלה גם יחד".
חברת הכנסת עדה מימון (מפא"י), בדיון בקריאה ראשונה בכנסת על חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953. (2.6.1953)

ומעניין לעניין באותו עניין: עצומה בעניין בני ציפר – כאן.
4.3.2010

עדכון 5.3.2010: בעקבות מיילים שקיבלתי משני גברים שאני מעריכה, אני רוצה להבהיר, כמו שעשיתי בפרטי לאחד מהם: גם אני הייתי מעדיפה חרם צרכנים על הארץ. גם אני, לצערי, לא יכולה לבטל את המנוי שאין לי. את שוקן צריך להכות בכיסו, כי זה כנראה הדבר היחיד שאכפת לו. העיתונות כ"מגן הדמוקרטיה" זה רק לצורך דיבורים גבוהים של מנחה ברדיו, כמו ששמעתי הבוקר, או לצורך עתירות לבית-משפט בבקשה להסיר צו איסור פרסום… את העצומה לא אני יזמתי. אפשר לא להצטרף לשום דבר שלא מבטא בדיוק בדיוק את עמדתי, מטעמי טהרנות או אי רצון ללכלך את הידיים. לפעמים גם אני עושה זאת. מתחילת הפרשה הזאת בחרתי אחרת.
בשוקניה, כידוע, שולטים החוזים האישיים. עוד זכורים המסוקים על הגג מימי 'חדשות'. יש לזה מחיר. אם הארץ הורידו טור של ארנה קזין בבלוג שלה באתר העיתון, כי מתחה ביקורת עניינית על שטרסלר; אם הארץ פיטרו את רותי סיני בשל הביקורת שמתחה על העיתון באיזה שהוא כנס (חופש ביטוי, כן?) – אז אפשר גם כאן. תוך הליך נאות. עם מתן זכות שימוע… אפשר גם פשוט להוריד את הטור שלו ולהעמיד אותו במקום. גם בזה אני אסתפק. זאת פררוגטיווה של עורך שהארץ לא סתם בוחר שלא להפעיל. זה חלק ממדיניות כללית של העיתון בפרשה הזאת. (ראו כאן לקישורים על מה שכתבתי על התגובות השונות). והיא מעוררת גועל, לא פחות.

ועדיין, אני חושבת שיש נסיבות שבהן עיתון צריך להיפרד מעיתונאי שלו. כי יש סטנדרטים עיתונאיים שהוא הפר ברגל גסה. אם מדברים על "מקצוע" – יש לו גם כללים. כבר כתבתי פעם שעיתונאי מסוים, ועורכו, צריכים לעוף מהעיתון. זה אפילו היה אותו עיתון. ובמקרה של ציפר, גם זה שהוא מאפשר לכותב קבוע במדורו להפוך טור של ביקורת ספרים לחיסול חשבונות אישי – הוא עילה מספקת, לטעמי, להיפרד משירותיו כעורך המדור.

על מדיניות סגירת התגובות – ראו כאן. אפשר להגיב במייל ומיילים ענייניים החתומים בשם מלא נענים.
אני עדיין לא מתפרנסת מהבלוג הפרטי שלי, ולא זקוקה, כמו שוקן, לכניסות המוכפלות בזכותן.