בערב שבת האחרון הגיעו שוטרים לביתו של מיכאל סולסברי ועצרו אותו. העילה: השתתפות בהפגנה לא-חוקית. בשייח ג'ראח, מוקדם יותר באותו יום. בהתערבות עורכת דינו שוחרר סולסברי בתנאי שיתייצב לדיון על הרחקתו מהשכונה. בדיון שהתקיים למחרת שיחרר בית המשפט את סולסברי, דחה את בקשת המשטרה להרחיק אותו ל-60 יום מהשכונה ומתח ביקורת על התנהלותה.
עד כאן הפרטים היבשים. הם אינם מעבירים את חומרת הארוע. ארוע שבו פעלה המשטרה, למעשה, באופן לא חוקי. לצורך ההסבר אפשר אפילו להניח שההפגנה היתה לא-חוקית, למרות קביעתם ההפוכה של בתי המשפט בנדון.
במדינת ישראל נגמרו הימים (רק דה-יורה, כפי שמוכיח המקרה הנ"ל) שבהם אפשר היה להגיע בערב לביתו של אדם ולעצור אותו בגין ביצוע עבירה ללא צו של שופט. חוק המעצרים [או בשמו המלא: חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשס"ו-1996], קובע מפורשות: "מעצר אדם יהיה בצו של שופט (להלן – צו מעצר), אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו". סמכות לעצור ללא צו מוקנית בחוק לשוטרים אך ורק בנסיבות ספציפיות שאף אחת מהן לא התקיימה במקרה דנן. העיקרית שבהן היא תוך כדי ביצוע עבירה, לנגד עיניו של השוטר. או, כי קיים יסוד לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה או שישובשו בכך הליכי חקירה. וכן במספר עבירות חמורות ספציפיות.
לכן, גם אם מדובר בהפגנה לא-חוקית, מה שהמשטרה רשאית לעשות הוא לפזר אותה. או במקרה הקיצוני ביותר לעצור אדם תוך שהוא משתתף בה. מעצרו מאוחר יותר, בביתו, וללא צו שופט – איננו חוקי. ונוצר הרושם שהמשטרה נוהגת כך כחלק ממדיניות של הפחדה ודיכוי חופש ההפגנה במקום.
חירות ממעצר היא זכות חוקתית במדינת ישראל, מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירות בשנת 1992. זה קובע ברורות, בסעיף 5 הדן בחירות אישית: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". כמו כל הזכויות המנויות בחוק יסוד זה, הן נקבעות באופן גורף ומוחלט בסעיפים השונים. הגבלתן מסורה לסעיף 8, הידוע כ'פסקת ההגבלה', אשר מונה את התנאים שבהן ניתן להגביל את זכויות היסוד: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". ולענייננו, די ברישא של הפסקה: אין פוגעים בזכויות המנויות בחוק היסוד אלא בחוק. עוד לפני שנכנסים לשאלה של ראוּיוּת החוק (הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה), ולשאלת מידתיותו (במידה שאינה עולה על הנדרש). גישה זאת משתקפת בחוק המעצרים שצוטט לעיל, המכפיף את סמכות המעצר שעה שלא מבוצעת עבירה בזמן אמת – לצו שופט.
חג חירות שמח. גם למשטרת ישראל.
גרסה מורחבת מעט של רשימה זאת התפרסמה גם בפוסט מגזין במחשבה שניה
קרוא וכתוב 
("זה" פירושו מעצרים שרירותיים שלא מחזיקים מים אבל משיגים את אפקט הבריונות שבמעצר עצמו) וכל עוד בתי המשפט ימשיכו רק "לגנות" אבל לא יענישו על זה, זה יימשך.
את כמובן צודקת עם הטיעונים המשפטיים, חשוב אבל לומר שהטיעונים האלו עובדים רק במקרה של יהודים. לא-יהודים בשטחי מדינת ישראל (ונתעלם לנו בנונשלנטיות מהשטחים הנתונים לכיבוש צבאי) נעצרים באופן קבוע בביתם או ברחוב ללא צו שופט בחשד לביצוע עבירות דומות ובית המשפט נוטה לעבוד לצידה של המשטרה בקלות כשמדובר בלא-יהודים.
סמיח ג'בארין לדוגמא, במאי תיאטרון ופעיל פוליטי מיפו נעצר ברחוב צדדי לפני שבועיים על ידי המשטרה לאחר שמשמרת מחאה שעזר לארגן כבר הסתיימה. לאחר לילה שלם בכלא, בית המשפט הצדיק את המעצר בגלל שהנאשם אכן קרא קריאות "בגנות המדינה" והחליט להרחיק אותו מיפו, מקום מגוריו ועבודתו למשך 15 ימים.
הניסיון להמשיך לטעון טיעונים משפטיים למען החופש להפגין והזעזוע העמוק שחברים רבים בשמאל הציוני מביעים בזמן האחרון על הניסיון להשתיק ארגוני זכויות אדם ופעילי שמאל נשארת עדיין בגבולות השיח הגזעני. המערכת הדמוקרטית שנמצאת בסכנה מוגבלת בכל מקרה רק לחברי הלאום היהודי.
כמו רחביה, אני תוהה מתי תיענה ההתנהלות הזו במשהו מעבר לנזיפה. האם לבית המשפט יש כלים אחרים לנקוט נגד זה?
הן הפגנות שטוענות, בכללי, שמדינת ישראל היא מנגנון רוע שאין לו תקומה פרט לפירוקו, שבית המשפט שפסק שרכישת הבתים בשיח ג'ארח היא חוקית הוא חלק ממנגנון רוע ציוני, וככזה חסר תוקף מוסרי, וכן הלאה והלאה.
ברור שההפגנה עצמה לגיטימית, כמו הפגנות אחרות, אבל ברור גם שהאיש ששוחרר פועל כמיטב יכולתו לכך שבית המשפט הישראלי יוכר כמנגנון לעיוות צדק.
ובמובנים האחרים, ההפגנות האלו עוסקות בדלות המשפטיזם. הן לא בדיוק מצליחות להבין את הנימוקים המשפטיים שהביאו לכך שהמתנחלים, מעשה שטן, פועלים בחסות החוק. ובאמת יש פה בעיה של המשפטיזם ושל שיח הזכויות כולו. לא תמיד אפשר להבין את הנימוקים. במקרה הזה, אפשר לחשוב שהמובילים של ההפגנות, אלו שמכירים ומחבבים את שיח הזכויות (לפחות בהקשריו כתומך פלסטינים), אם הם לא מצליחים להבין את הפסיקה ההיא בעניין שיח ג'ארח, יש פה בעיה עקרונית.
"ההולם את ערכיה של מדינת ישראל"
???
ואני לא ידעתי שיש עקרון משפטי שנקרא ערכי מדינת ישראל. היכן מופיע פרוט הערכים של המדינה?
חג שמח
כמה מחמם את הלב להיווכח בגדלות הנפש, בטוהר הנשמה, באיכפתיות, בחכמה העולה על גדותיה ומשתפכת משוליה לכל הצדדים להרוות. עד כמה חשוב לא לוותר ולעמוד על זכויות הזולת במדינה מופקרת היורדת לחיי פרטיה. אי אפשר לאחל ש"ירבו כמוך", משום שהינכם "רבים" בכל מספר! גם אם אינכם אלא קומץ. האדמה תחתכם בוערת ורועדת, הסכנה מתדפקת בעוז, החיים תלויים מנגד וכל מה שיש לך ולשכמותך הוא פשוט לבלבל את המוח!
מאד המעצרים הבריוניים הללו מגובים בראיות שקר שמופרכות. יש בחוק עונשים על עדות שקר בבית המשפט. שמישהו בבקשה ימצא לי מתי בפעם האחרונה הורשע לאור החוקים הללו קלגס בכחול. בבקשה, הנה את חפירה.
ומה עם זכות המשטרה להטיל טרור ופחד על המחאה והמוחים? לפי המתרחש בחודשים האחרונים נראה שקיים חוק יסוד כזה, המאפשר למשטרה להשתמש בכל האמצעים העולים על דעתה, חוקיים או לאו, כולל אמצעים שבית המשפט פסל (מיהוא בכלל בית המשפט שיפריע למשטרה) הפכנו למדינת עולם שלישי מבחינת חופש הדעה וההבעה. חג חרות שמח מדינת משטרע
התשובה טמונה בסעיף 1 לאותו חוק יסוד:
1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על
ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-
חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על
הקמת מדינת ישראל.
1א. חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם
וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אין פירוט של "תפריט" ערכים מעבר לזה. כמו תמיד, שאלה של פרשנות.
בהזדמנות זאת, יש לציין שכאשר בית המשפט העליון ניגש לבחון את חוקתיותו של _חוק_ (להבדיל מדברים אחרים), הוא בדרך-כלל לא עוסק ממש בשאלה האם התכלית ראויה, כי הוא מניח, כמעט כחזקה, שמה שהמחוקק מחוקק נעשה לתכלית ראויה והוא כבי"מ לא מחליף אותו בתפקיד זה. חריג מאד בולט, ככל הידוע לי היחיד אבל אני אסייג, היא חוות דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי בבג"צ ההתנתקות, שם הוא קבע שתכלית החוק איננה ראויה. למעשה מטעמים של השקפת עולם פוליטית. לתשומת לבם של מצדדי האקטיביזם השיפוטי.
הארון של הציונות האשכנזית מתפקע משלדים ואת השלדים האלה צריך לחשוף
ראה
ארתור רופין הגזען
יונתן מקוב
גרוש התימנים מכינרת
עיראקים למעברות רומנים לשיכון
רומנים לעבודות בפקידות עיראקים לעקירת פרדסים
פולנים לתל אביב מרוקאים לירוחם ודימונה
ואדי סאליב
דירות חינם ומכוניות חינם ליוצאי ברית המועצות
ההסללה מה שנקרא חינוך מקצועי
האפרטהייד של ההתנחלויות בשטחים הכבושים
דודו אלהרר, כל כך פאתטי לקרוא את מילותיך, אפשר ממש לשמוע אותן בקולך, עם הריש המתגלגלת והחית המודגשת.
הרי שום דבר ממשי לא אמרת. אתה מלבה אש, ויורק שנאה. הייתה תקופה שליהגת והגגת בתכנית הרדיו הקלוקל שהייתה לך בגל"צ (שלשמחתי הרבה הוסרה מלוח השידורים). הרבה ימי שישי נעכרו בגללך.
אתה מטיף למדינה פשיסטית. מדינה שתסתום פיות לאלה שלא "הולכים בתלם".
אינך מבין שמדינה שחרתה על דגלה את המילה דמוקרטיה, לא יכולה להתעמר באזרחים שלא במסגרת החוקים שמוסדותיה הסוברניים חוקקו.
מזל גדול יש לנו, לך, ולשכמותך, שאת אושיות המדינה הזו בנו אנשים אחרים ממך, דמוקרטים אמיתיים, שידעו ויודעים להבחין בגבול המותר והאסור במדינה חופשית.
אבוי לי ולשכמותי ביום שאנשים כמוך ישלטו בה.
האמת, נראה שיש לך סימן לעלוז – אתה מתרבה.
למגיבים: נא להתייחס לגופן של טענות או דעות, גם בתגובות. ולא לגופו של האדם המגיב.
תודה וחג שמח
אמנם אפשר למתוח את משמעויות החג לכל כיוון אבל פסח הוא חג החירות הלאומית ולא יום החירות האישית. הוא גם אינו חג זכויות האדם ואחוות העמים שנאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו"
כנראה החירות הלאומית והאינטרס הקיומי הלאומי אינן מתיישבות תמיד עם זכויות האדם-
בגבעת זאב.
כך זה נראה הגרים בג'יסר זרקה מפגינים נגד הגרים במעגן מיכאל, הגרים במעגן מיכאל מפגינים נגד הגרים בעג'מי יפו, הגרים בעג'מי יפו מפגינים נגד הגרים בשיך מוניס, הגרים בשיך מוניס מפגינים נגד הגרים בגבעת זאב והגרים בגבעת זאב מפגינים נגד הגרים בשיך ג'ראח. כל זה במסגרות של אידיאלים נעלים צדק יושר ומה לא עוד.
וטוב מה שהחליט והעיר השופט.
זה מסוג העניינים בהם לדעתי נמדדת מדינה לפי שלושה:
1. שיעורם של המקרים
2. תגובת הרשויות
3. התגובה הציבורית, במיוחד אם התופעה הופכת רווחת