הבחור החביב בדוכן המכירות של הארץ, נופף אלי בעיתון ושאל אם אני מעוניינת. הוא הסביר על המבצעים: או הדה-מרקר בחינם לחודש, או עיתון הארץ בשקל ליום למשך חודש, פלוס ספר מתנה. את המבצע האחרון כבר ניסו למכור לי פעם. אבל הראשון היה חידוש.
“מה, אתם נותנים רק את הדה-מרקר?” שאלתי. “כן”, אמר. “זה חדש כי יש עכשיו בלגן ואנשים כועסים על הארץ, אז אנחנו עושים הפרדה”. “אתה מאד גלוי לב”, אמרתי לו בהערכה. “אין לי מה להסתיר”, השיב. “אנחנו מאבדים מנויים. אז מנסים להפריד בין הארץ לדה-מרקר. מה יותר מדבר אליך? האמת, במקומך הייתי הולך על הארץ כל יום, סה”כ 25 ש”ח לחודש, ואת מקבלת ספר. בשנה שעברה קיבלתי את ‘צִלה של הרוח’!” התלהב. “ככה בכלל התחלתי לעבוד בשבילם”. עיקמתי את האף. “מה, לא אהבת?” “לא משהו”, אמרתי, ונידבתי טיפ: מבין הספרים שמונחים על שולחנו, להמליץ על ‘יוצאים לגנוב סוסים’ המופלא של פר פטרסון).
איפה ממוקם הדוכן הזה לא אכתוב, כדי שלא יבולע לנציג המכירות, שעשה דווקא עבודה מצוינת. מבחינתי יושר וכנות תמיד מוכרים הרבה יותר טוב. אבל ברור לי שאם נציג מכירות זוטר מתודרך על ביטול המנויים הדי מאסיווי, כנראה, זה כבר רציני. כבר לא מדובר בביטולים הווירטואליים בטוקבקים נרגזים, שמהכמות הפנטסטית שלהם עולה שהארץ הוא העיתון רב התפוצה ביותר… לפני כמה ימים תהיתי – רטורית לחלוטין – באיזו פרשה הארץ הפסיד יותר מנויים, קם (בלאו) או לאור. “עזבי, את הפוטנציאל הזה גדעון לוי שרף מזמן”, אמר לי היועץ הנבון שלי לענייני תקשורת.
קראתי פעם שעורכו הזחוח של העיתון הזה אמר שכאלה הם מנויי הארץ: אוהבים לקום בבוקר ולכעוס על העיתון שלהם. מתברר שגם לכך יש גבול. וכעס שמוביל לביטול מנויים – את זה אפילו המו”ל האנין של הארץ פחות יאהב. בכל זאת, צריך להתפרנס. ולפרנס גם לא מעט עורכי-דין.
מה שכן, לעומת מכתבי הקוראים בפרשת בלאוקם, שחלקם לפחות היו ביקורתיים, מכתבים שמתחו ביקורת על התנהלותו השערורייתית של העיתון בפרשת לאור – שחלקם לוו בביטול מנוי – לא פורסמו. עיתונות חופשית, אתם יודעים.
יש לי הרגשה שפרשת בלאו-קם והשפעתה על מדיניות השיווק של העיתון תהווה זרז משמעותי למה שכנראה תוכנן ממילא – להפוך את הארץ לאיזה מוסף שולי הנלווה לספינת הדגל דה-מרקר.
העיתון שהם מחלקים שם בדוכן, אגב, נטול גלריה והמוסף השבועי של המדגיש. לא נורא, תמיד יהיו לנו מודעות האבל.
קרוא וכתוב 
נשמע באמת מפתיע. או שהקהל של הארץ לא נוטה שמאלה כמו שנהוג לחשוב (גם על ידי) או שהם מושפעים יותר ממה שנהוג לחשוב מהלך הרוחות הציבורי.
כמו שאמרת, מנויי הארץ אוהבים לכעוס עליו. ובשנים האחרונות כל אפיזודת הטוש המייאשת והשתלטות הלך הרוח שלו על העיתון, מספקות הרבה סיבות. לי לפחות.
אבל באמת מפתיע שדווקא פרשת בלאו-קם היא מה שבאמת הפריעה לאנשים.
בייחוד בהתחשב במה שהולך בעיתונים האחרים, שאתיקה עיתונאית וטובת המדינה היא לא בדיוק נר לרגליהם
במעריב וגם בווינט התפרסמו גם מאמרים אוהדים כלפי ענת קם. בהארץ לא ראיתי שום מאמר נגדה.
עצוב. כאחת שהייתה מנוייה שנים על הארץ נראה לי שזו באמת סוף תקופה. 'הארץ' הולך כדרכם של 'למרחב' ו'דבר' ויעלם לתוך דה-מרקר (מה שחנוך מרמרי חזה ולכן עזב)- כמו כל מדינת ישראל. הכסף הוא העיקר. ובנוסף לכל זה, העובדה שעמסוס שוקן מתראיין לעיתון חרדים זו אולי פתיחת תקופה חדשה… נחייה ונראה.
"חנוך מרמרי חזה ועזב", מה שנקרא, שכתוב יותר מפעים של ההיסטוריה לא נחזה מאז 1984 של אורוול. זה היה אחד המשפטים היותר מרוחקים מהמציאות בהם נתקלתי. באשר להארץ ולדה מרקר, בניגוד לשאר העיתונים, הארץ מפרסם נתוני תפוצה רשמיים שבוקרו על ידי רואי חשבון אחת לכמה חודשים (חצי שנה? שנה?). כשאלו יפורסמו, נגלה בדיוק כמה מנויים נטשו. להערכתי, מדובר במעט מאוד.
להערכתי פעילותם של בלאו וקם ש"הארץ" מימן
ולמרבה התדהמה – גם ממשיך לממן ישירות (ולהגן עליה ישירו) מסכנת באופן ישיר אותך, אותה, אותו וכל אזרח במדינת ישראל.
אני מגדיל את הסיכויים – נוטל גם מדה מרקר וגם מהארץ את המימון שהם מעבירים לבלאו.
עדיף חיים.
אין ספק, מיכאל.
אם רק נדע שהממונים על הגנתנו הם פורעי חוק – צפויה לנו סכנת חיים.
וכשהארץ יסגר- השמחה תהיה רבה:
הימין יצהל "אמרנו לכם- זה בגלל גדעון לוי ועמירה הס"
והשמאל יעלוץ "זה בגלל שטרסלר + בלאו + לאור".
כולם צודקים לשיטתם,
ועם מי נשאר- עם לה מונד? עם הניו יורק טיימס? לא ולא: עם ידיעות, מעריב, וישראל היום.
לא נורא, אפילו ידיעות אחרונות עדיףףףף…
לפני איזה עשר שנים אני חושב נפשנו בגולן ורצינו לקנות בקצרין הארץ ביום שישי.
אמרו לנו שלא מוכרים הארץ בקצרין וגם אין מנויים, בגלל התמיכה של הארץ בירידה מהגולן.
קצת מקלקלת את הדברים שלמעלה השמחה לאידו של הארץ, והלהיטות הלא מוסתרת לראותו מתפגר כבר. מה בוער? אמנם הוא מתדרדר מיום ליום ואכן ייהפך בסוף להיות נספח לטוש, אבל השמחה המתפרצת לנוכח זה תמוהה. אילו תחליפים ראויים יש להארץ היום? אם מה נישאר ביום שהארץ יקרוס? אפשר לחשוב שאנו טובעים בעיתונות ראויה, ורק הארץ מקלקל את השורה.
מצד שני, כשאת מתקיפה אותו כל הזמן וכמעט שלא אומרת מילה על עיתונים אחרים, את מחזקת את עיתון הארץ. הם צריכים לומר לך תודה.
נכון. הצ'ק מרמי גז בדרך.
במשך שנים רבות הייתי מנוי, הפסקתי לאחר שעיתון השתמש – בעברית – בשמה הערבי של שכם, נאבלוס, ללא מרכאות וסוגריים, כאילו זהו שמה המקורי של העיר ואין בלתו.
לפעמים אני קונה הארץ, בעיקר בימים בהם אני מופיע במדור תרבות וספרות.
חוץ מהמדור הזה, אין בהארץ שום דבר בעל עניין, תעמולה אנטי-ישראלית משמימה.
גם אני מופתע מהתגובה הציבורי – כאילו, למה ציפיתם להארץ של היום כבר?
מה רוצים מהארץ אם "אנשי רוח" מכבדים בנוכחותם את יצחק לאור.
חדוה הרכבי בבית ביאליק
בית ביאליק
הרצאות, דיונים-ספרות ושירה
לחץ לצפיה בגלריה
חדוה הרכבי בבית ביאליק
ערב מיוחד עם המשוררת חדוה הרכבי עם צאת ספר שיריה ציפור שבפנים עומדת בחוץ
שירים 2008-1962
(הוצאת הקיבוץ המאוחד – מוסד ביאליק)
בהשתתפות
אריאל הירשפלד, הלית ישורון, דנה אולמרט, אמיר אור, אסתר אטינגר, יצחק לאורדרור בורשטיין, יעקב ביטון, דפי בן צבי, תמיר גרינברג, דוד וינפלד,
מנפרד וינקלר, לילך לחמן, חדוה הרכבי
מוסיקת ג'ז
דבורה דרעי ומקס אולארצ'יק
שימו לב שבין שמו של יצחק לאור לשמו של דרור בורשטיין אין פסיק. אני הבאתי את הדבר לידיעתו של דרור בורשטיין ברשימות והוא מחק את תגובותי. הוא לא טרח להבהיר שהוא לא ישתתף בארוע בנוכחות לאור.
http://www.telavivcity.com/EDisplay.asp?EventCode=23643
שאלה אמיתית.
איך זה יכול להיות שהליברלים תוקפים את עצמם או את מי שקרוב אליהם בדעתם וסרח מילימטרים, עשרות מונים מאשר הם תוקפים את השמרנים האמיתיים ואלו שרחוקים מהם מיליוני קילומטר?
"את אשר יאהב יוכיח"
תנוח דעתך. ככה זה גם בימין.
שמאלנים אוהבים לריב אלו עם אלו, לומר שאלו לא מספיק שמאלנים וההם כן ולא.
ובינתיים – היומונים האחרים הם צהובונים מגוחכים.
אז יאללה – נבטל מנוי להארץ, אם כי אני מתקשה להיזכר מתי עיתון התייצב מאחורי העיתונאי שלו בסוגיה עקרונית כמו זו…
תסכימו או לא תסכימו, זה מעשה אמיץ
זאת תהיה קטסטרופה אם עיתון הארץ יסגר.
אני גם לא מבין את השמחה לאיד הזאת.
רק תיקון לאותו איש מכירות, הציעו לי רק את הטוש כמנוי יומי כבר לפני למעלה משנה באחד מהקניונים באיזור השרון.
זו הייתה התגובה שלהם לכלכיסט לא לכביכול ביטול מנויים בגלל פרשת קם-נווה.
אני כבר שנים בלי מנוי אך לאחר משא ומתן ארוך הצלחתי להוצא מהארץ מנוי סופש בלבד,כי רק בסופש יש זמן לעיתון.
אם כי אני מוכרח להודות שעכשי קיבלתי שבועיים חינם בלי התחייבות ואני כל בוקר לוקח את הזמן.
ההצעה לא היתה למנוי לטוש אלא לקבל אותו חודש חינם (בלי הארץ).
החלטתי ללכת נגד הזרם העכור הזה. עם כל הדברים הרעים בהארץ, זה יהיה באמת יום עצוב אם הוא יסגר. עשיתי מנוי. (לא שאני יודע מה לעשות עם כל הניירות האלה…)
דה-מרקר עיתון מצוין לטעמי ואני מקווה שימשיך לצאת. הארץ כבר מזמן איבד את הרלוונטיות שלו ולא יקרה כלום אם ייסגר.
לדעתי רוב הביטולים האחרונים הם דווקא עקב פרשת אורי תובל ("פשיסטים ג'יהדיסטים").
דווקא פרשת בלאו שקם ולא רוצה לשבת היתה יכולה לעזור ל"הארץ" לצאת מהמשבר ולנסות לעצור את ההתרסקות.אבל לא נראה לי שהם ממנפים אותה מספיק. למשל לא ראיתי דיווח באתר האינטרנט שלהם בעברית על החלטת מועצת העיתונות. ה:עין השביעית" הביא דיווח יחסית מפורט על הדיון שם.
אם "הארץ" היה מפרסם את מאמרו של בלאו, המאמר על המבצע בעזה שצונזר, זה היה בטח סקופ בינלאומי.
סתם רציתי להעיר משהו: קוראים עיתון לא בגלל מה שכתוב בו אלא בגלל הנוסטלגיה. מי שעדיין מרגיש/ה צורך לקרא עיתון מודפס/אלקטרוני לא ינטוש את אהבת נעוריו בשל נזיד עדשים או בשל כך שהעיתון סרח. יש פה ושם כאלו שמצהירים ש"מאז שהעיתון …. הפסקתי לקרא אותו" אבל אלו מעטים לעומת הרוב הדומם. קחו לדוגמא את נאמני עיתון מעריב. הם חייבים שיהיה להם עיתון מעריב בבית כי ככה זה. זה סדר היום שלהם.
ולגבי אותו איש מכירות, ככה זה היום, צריך לרדת לזנות כדי למכור (סליחה על הביטוי), בעל הבית השתגע זו לא בדיחה זו המציאות.
מנוי לדה מרקר נמכר גם בנפרד ל"הארץ" לפחות מספר חודשים ככל שאני יודעת (ומי יודע? ייתכן שגם שנים) – כי אני מנויה כזו.
בכל מקרה, מהלך להפריד בין שני המנויים הוא ממילא מבצע לוגיסטי גדול מכדי שיוכלו לבצע אותו בתוך שבועיים, כך שלהאמין (או לרמוז) שההחלטה להפריד בין העיתונים נובעת מפרשת בלאו-קם היא די נאיבית.
גם המחשבה שיש איזשהי הסכמה בין מנויי הארץ שהעיתון "מעצבן" – דורשת ראיות נוספות. קהל "הארץ" לא ממש ידוע ברתיעתו מהשקפות שוליות יותר או פחות ובוודאי שאינו ידוע כמי שמכפיף את עצמו לדעות הקונצנזוס הישראלי, ניתן להניח גם שלכל היותר מנסים למכור מנויי דה מרקר לאנשים שממילא "הארץ" לא היה מדבר אליהם גם בימים שבהם הוא לא עמד במרכז פרשה עגומה כזו.
אבל בעיקר נראית לי בחירה מוזרה להאחז בדברים של בחור בן עשרים (הנחה סמויה ומובלעת שלי – כמובן – ומבלי לפגוע בכבודו של האדון) בדוכן מכירות כאילו הוא סמנכ"ל השיווק של הארץ וכאילו הוא יודע משהו על היקף המכירות והביטולים שלו. גם ההנחה שהוא תודרך לגבי ביטול מנויים תמוהה בעיני. ובוודאי שלא הייתי חושבת להקדיש לדבר כזה פוסט, כאילו נמצא לנו סקופ הישר מתור מערכת הארץ.
רונה, את יודעת מה? אל תקדישי לזה פוסט.
פעם שנייה: מדובר לא במנוי אלא בהצעה לקבל את העיתון חינם במשך חודש.
על ביטולי מנויים של הארץ – ככל הנראה המספרים הם של מאות – אני יודעת ממקורות הרבה יותר פנימיים. זה גם פורסם בעוד כלי תקשורת. את הבחירות שלי – על מה לכתוב ואיך להציג את זה – אני עושה בבלוג שלי, תודה.
"כאילו נמצא לנו סקופ…" הוא ההמשך ישיר של: "לא הייתי חושבת להקדיש לדבר כזה פוסט" – מדובר במשפט אחד שכשקוראים אותו בשלמותו כלל לא מתיימר להציג לך דרישות בנוגע לנושאי הכתיבה שלך, בניגוד למה שרמזת בתשובתך אלי.
למעשה, ניתן לפרש גם ככה: יכולת לכתוב על השיחה שלך עם נציג המכירות הבלתי לויאלי של "הארץ", וזה היה מביך דיו גם מבלי לנסות לסחוט ממנה מסקנות שלא בהכרח עולות ממנה.
ואם אני עדיין לא ברורה מספיק:
אם את רוצה לרדת על "הארץ" את מוזמנת. את עושה זאת פעמיים בשבוע ובכל זאת זו הפעם הראשונה שאני נרתעת מדברייך ומגיבה עליהם – וזאת בשל הסיבות שכבר ציינתי.
בשאר הזמן הבלוג שלך הוא אחד הבלוגים הפמיניסטים היחידים שלא נגועים בפטרנליזם מתנשא ושאני מוצאת אותם קריאים. אלמלא הערכתי אותך לא הייתי טורחת להגיב כלל, אז חבל לי שאת מאשימה אותי בסתימת פיות.
בעניין הארץ, הנה, מתוך המאמרים החגיגיים ליום העצמאות של ישראל אליהם הוא הפנה בעמוד הראשי באתר "הארץ":
אלון עידן: "למה הם שרים בכיכר? מה מסמלת השירה הזאת בציבור? אחווה לאומית לצלילי לחנים מוסכמים ומלים שאינן שנויות במחלוקת?" (www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,48384,.aspx)
עקיבא אלדר: "גם הקנאים שהתבצרו במצדה החליטו באופן עצמאי, לפני כאלפיים שנה, לאבד את עצמם לדעת" (www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164032.html)
יוסי שריד: "אני לא אוהב את ארצי כפי שהיא" (www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164034.html)
מאמר המערכת: "הקוממיות העברית הפכה לקריקטורה של עצמה" (www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164031.html)
הכל לגיטימי – אבל אי אפשר, יום אחד בשנה נימה קצת אחרת?
בא לי לחדש את המנוי הוותיק שלי על העיתון רק כדי לבטלו שוב.
אני הפסקתי את המנוי שלי על "הארץ" בגלל אדם
אחד: עמוס שוקן.
אני לא קורא את הארץ ביומיום אבל מקבל אותו כחלק מהמנוי לדה מרקר.בסופישבוע נשארו הטורים של סייד קישוע והירשפלד שלפעמים יש טעם להתאמץ עבורם.
עושה רושם שאין שם כותב אחד שמתרגש לקרוא את מה שכתב…פשוט פלצני וחסר חיים.
[…] פגיעה בהכנסות. זה מוכח שלהרגיז את הצרכנים זה לא כדאי ורע לביזנס (למרות שלעיתים זה יוצר דרמה, אויב משותף, או "סוף […]