פרק בסדרה סאות’פארק צונזר בעקבות איומים מחוגים מוסלמים קיצוניים. לאחר שבפרק קודם הוצג הנביא מוחמד בחליפת דב, הזהירו המאיימים את יוצרי הסדרה מפני תגובה אלימה. המאיימים, חובבי רמזים סובטיליים, אמרו שיוצרי הסדרה “יסיימו כמו תיאו ואן גוך על כך ששידרו את התוכנית הזו". ואן גוך, בימאי הולנדי, נרצח ב-2004 על רקע סרט שבו מתח ביקורת על אלימות נגד נשים באיסלאם. “זהו אינו איום, אלא אזהרה בפני המציאות של מה שככל הנראה יקרה להם", הוסיפו בתבונה. כן, אזהרה מפני כוחה הדטרמיניסטי של המציאות, מלווה בפרטים אודות הכתובות של משרדי היוצרים בקליפורניה ובניו-יורק.
באותו הפרק, יש לומר, הופיעו גם דמויות מרכזיות מדתות אחרות: בודהה תחת השפעת סמים וסנטה-קלאוס מחופש. טרם נרשמו אזהרות מצד מאמיניהם.
בעקבות פרשת הקריקטורה הדנית כתבתי רשימה שאני ממליצה לקרוא גם בהקשר זה. דנתי בה בשאלות שונות שהצעתי להפריד ביניהן. שאלות כגון האם הפרסום מוגן? להבדיל, האם הוא ראוי? האם פגיעה ברגשות יכולה להוות עילה להתערבות בחופש הביטוי? האם יש הבדלים בין הקשרים שונים, ומדיה שונה, שבהם מתפרסם הביטוי? האם לפגיעה ברגשות דתיים ובדת יש מעמד מועדף?
בקצרה, אין לאנשים זכות מוגנת לא להיעלב. יש להם זכות לא להיות נתונים להסתה. כל אדם וכל קבוצה רשאים למחות נגד מה שנראה להם כהצגה בלתי-הוגנת או מעליבה שלהם. לכל חברה ומדינה חובה למנוע הסתה נגד בני-אדם על רקע שייכותם הקבוצתית, בין אם הסתה גזענית או אחרת. אבל אם כל ביטוי הפוגע ברגשותיו של אדם או קבוצה יצונזר, יקיץ הקץ על האפשרות לא רק לסאטירה אלא בעיקר לביקורת. שמוגנים במסגרת חופש הביטוי. איומים באלימות בשום מקרה אינם קבילים. ונגדם צריך לצאת חוצץ, ובלי הסתייגויות.
חופש הביטוי כקריקטורה. הפוסט המלא (2006)
קרוא וכתוב 
מה יהיה גורלו???
http://dotsub.com/view/84f5c72d-b0ba-408c-ace3-8cc40995e011
מעניין לציין, אגב, שסאות'פרק כבר הציגו פעם את הבעיה בהצגת מוחמד.
בפרק המאתיים (שמוצג בשני חלקים) הם מעלים שוב את הבעיה, לצד כל הסלבריטיז שהם כן לועגים להם (כולל בודהה, ישו ומשה רבנו). החלק הראשון לא צונזר ונמצא כאן.
אופס, והנה פרק 201… (וגם כאן וכאן וכאן)
פחדנים, מה שווה הסאטירה שלהם, אם בסופו של דבר הם עושים בדיוק את הדברים שהם לועגים להם בסדרה..?
הביפ מתי שאמרו את השם של מוחמד זה צנזור? בסוף הפרק יש ביפ ארוך מאוד מתי שהדמויות מדברות, נראה לי שהצנזור על השם של מוחמד נועד להיות קומי, והביפ הארוך בסוף סוג של פאנצ' ליין של הבדיחה החוזרת.
הצנזור שנעשה בוודאות מתוך כניעה לאיסלאם הקיצוני זה הסתרה של הדמות של מוחמד, שזה עוד היה בפרק לפני כמה שנים, קצת אחרי פרשת הקריקטורות הדניות.
אמאדאוס – הדמות הויזואלית שהוסתרה ב"צונזר" היא זאת של היוצרים. היא הופיעה גם בתכניות קודמות. הצפצפוים, שאליהם מתייחס אילן, הם נעשו על ידי הרשת, בניגוד ולא-בתיאום עם היוצרים. ר'
http://www.southparkstudios.com/news/3878
טעות שלי, אייל. וואו, זה יותר גרוע ממה שחשבתי.
מ האת חושבת על פרשת טטיאנה סוסקין?
(הורשעה על "פגיעה ברגשי דת")
http://www.iaapa.org.il/image/users/46024/ftp/my_files/verdicts1/%D7%98%D7%98%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%94%20%D7%A1%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9F.htm
ככלל אני סבורה שיש למעט להסדיר מניעה של "פגיעה ברגשות" באמצעות חוק העונשין. יש להיזהר בכך במיוחד כאשר מדובר בדיבור/ביטוי, שאז צריך להוכיח כוונה ברורה לפגיעה כזאת (ולא רק צפיוּת). יש הקשרים מסוימים שיהיו חריגים לכך. למשל, השלכת ראש של חזיר לתוך בית כנסת או מסגד. להבדיל מקריקטורה של חזיר בעיתון.
יש גם מקרים שבהם הערך הנגדי הנפגע לא יהיה "רגשות" אלא ערכים מוגנים כגון חופש הדת או סדר ציבורי.
ממליצה על שני מאמרים הדנים בסוגייה: אחד של אסא כשר והשני של דני סטטמן.
שים לב שסוסקין הורשעה לא רק בניסיון לפגיעה ברגשות אלא בעבירות נוספות (מתוך פסה"ד):
מעשה גזענות בצירוף נסיון להשחתת מקרקעין; נסיון לפגיעה ברגשי דת; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה- עבירות לפי סעיפים 144 ד1 (א) + 196 + 25, 25+173 ו- 332(3) לחוק העונשין התשל"ז1977-, וכן תמיכה בארגון טרוריסטי- עבירה לפי סעיף 4 (ז) לפקודה למניעת טרור תש"ח 1948 .
מה זה פה? זה לא אמור להיות בלוג שמאלני? לנןכח המתקפה הבלתי פוסקת בישראל על השמאל ועל הערבים, את בטוחה שאת רוצה להצטרף לעדר ולזרוק אבנים על השמאל ועל הערבים? לא הגיע הזמן לביקורת על הימנים והמרכז הלאומני?
הכל כמובן צריך להיות תלוי קונטקסט. בו נשתמש במטאפורה ספרותית. נניח והשמאל הוא מתאגרף. עכשיו, ביקורת עצמית תהיה אפקטיבית מאוד במידה והמתאגרף שלנו חזק, מוביל בבטחה בקרב ושאנן מדי, אז אגרוף קליל יחזיר אותו להיות מפוקס במטרה ויוריד את ההסתאבות והשחצנות המיותרת שלו. אבל נגיד והמתאגרף שלנו חוטף מכות מכל עבר והוא עומד לחטוף נוקאאוט. הדבר האחרון שהוא צריך זה עוד מכה. מה שהוא צריך זה כלים כדי שיוכל להדוף ולהכות בחזרה את יריבו (כלומר, ביקורות על הימין והמרכז הלאומני).
ה אמור להיות הבלוג שלי. כך כתוב למעלה, אם לא שמת לב: הבלוג של נעמה כרמי. אני לא אחראית לשיוכים שאתה משייך אותי לשמאל או לימין, ולמה שהחלטת שאמור להיות כאן. אני מסתפקת בלהשתדל להיות נאמנה לערכים של הומאניזם וליברליזם, ככל שאני יכולה. ובעיקר לעצמי.
אגב, מעניין שההערה הזאת שלך באה כתגובה לפוסט הזה. האם חופש הביטוי הוא ערך "ימני"? בעיני זאת זכות אדם.
ה אמור להיות הבלוג שלי. כך כתוב למעלה, אם לא שמת לב: הבלוג של נעמה כרמי. אני לא אחראית לשיוכים שאתה משייך אותי לשמאל או לימין, ולמה שהחלטת שאמור להיות כאן. אני מסתפקת בלהשתדל להיות נאמנה לערכים של הומאניזם וליברליזם, ככל שאני יכולה. ובעיקר לעצמי.
אגב, מעניין שההערה הזאת שלך באה כתגובה לפוסט הזה. האם חופש הביטוי הוא ערך "ימני"? חשבתי שזאת זכות אדם.
זה לא חדש שהיוצרים האלה מאוימים או יוצרים ביקורת. נשאלת שאלה אחרת , מה גורם לבני אדם להשתלח בכל מה שזז ולא לסתום את הפה , כמו הילד שצועק על כך שהמלך עירום אני טוען שהוא עושה את זה מהנאה הגלומה בכך שהוא לא הולך בתלם יש אנשים שזקוקים לתשומת הלב הזאת בשביל לחיות
והקבוצה המוסלמית שמאיימת ברצח היא קבוצה של מוסלמים שמתגוררים בניו יורק, לא באיזה פאקיסטן או משהו. כלומר בעוד הם נהנים מחוקי חופש הביטוי הם נלחמים נגד חופש הביטוי של אחרים.
נהנים מחוקי חופש הביטוי: מטיפים להערצת אל קעידה וחוגגים כל שנה ב-11.9.
"לא תרצח? לא, תרצח!" או "הכתובת על הקיר" או "שלוש מחיקות"
ברשותך, תוספת:
"האיום המוסווה הוביל לתגובה מהירה של קומדי סנטרל. בפרק שהופיע שבוע לאחר מכן, ההופעות הבלתי-נראות של הנביא צונזרו כליל, וכל התייחסות למוחמד הומרה בצפצופים. גם התיעוד ההיסטורי נמחק: הפרק המקורי על חברי-העל כבר אינו ניתן לצפייה באינטרנט." ( http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20100429_1166075.xml&from=haaretz )
אחד השיאים של החשש מפגיעה ברגשות היה בהולנד, לאחר רצח הבימאי תיאו ואן גוך בהולנד. אמן צייר שם על קיר את הכתובת "לא תרצח". ראש מסגד שהיה בקרבת מקום טען שמשפט פוגעני וגזעני. עובדי העירייה הגיעו למקום בליווי שוטרים ומחקו את הכתובת. עיתונאי שתיעד את המחיקה ומחה, נעצר על ידם.
גלן בק סיפר על זה כאן: http://www.youtube.com/watch?v=g4jlLJWVLlo , אלא שגם הסרטון נמחק. עדיין ניתן למצוא את הסיפור כאן: http://maarten.typepad.com/brusselsblog/2004/11/thou_shalt_not_.html .
כדאי לקרוא גם את זה:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100429_1166075