יתכן שיש משהו חיובי בכך שהמציאות מזמנת לנו את ההקצנה בין חלק מהציבור החרדי לבין מנגנוני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. כתזכורת, לנוטים לשכוח או להשכיח, שתהא אשר תהא המחלוקת בדבר המתח בין ‘יהודית’ בפרשנות לאומית-תרבותית לבין ‘דמוקרטית’ – פרשנות אחת ל’יהודית’ איננה עולה בקנה אחד עם ‘דמוקרטית’. והיא הפרשנות הדתית למדינה יהודית. הסיסמה “מדינת הלכה – הלכה המדינה” היא כמובן חביבה מאד בתור סטיקר שפעם חילקו. אבל האמת מרה.
ככלל, אני לא מצדדת גדולה בפסילת רשימות לכנסת. גם כאשר יש לה עילה חוקית, ואפילו הצדקה מהותית, מידת התבונה הפוליטית שבכך מוטלת פעמים רבות בספק. אבל מעניין שהקריאות לפסול רשימות ומועמדים מושמעות תמיד כלפי הקוראים תגר על מדינה יהודית כמדינת הלאום של העם היהודי. אם יש למישהו ספק, אותו סעיף בדיוק – שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – יכול להיות מופעל כלפי מפלגות חרדיות, המבקשות לייסד כאן מדינת הלכה.
העיקרון היסודי בדמוקרטיה הוא הסכמה. הסכמת האזרחים לשלטון; הסכמה על איך נפתרות סוגיות כאשר אין הסכמה, כאשר יש מחלוקת. מה הם מנגנוני ההכרעה. מנגנון הכרעה אחד הוא החלטת רוב, בנושאים שבהם נדרשת החלטה קולקטיווית (להבדיל מחירויות הפרט). החלטת רוב נדרשת כאשר אי אפשר להגיע להסכמה פה אחד בעזרת שכנוע (נקודה שנוטים לשכוח). אבל ההחלטה שאי-הסכמה תוכרע בהחלטת רוב, התקבלה פה-אחד (זאת אינה קביעה היסטורית אלא אנליטית). מנגנון הכרעה אחר בדמוקרטיה, במקרה של סכסוכים ואי-הסכמות, כמו גם על פרשנותו של החוק, הוא בית-המשפט.
דמוקרטיה, לפחות במתכונתה הליברלית, מפגינה לא מעט סובלנות כלפי אי-הסכמות. אבל גם פעולות סירוב למיניו מקבלות על עצמן את היסוד המאפשר את החיים המשותפים בחברה, את ההסכמה על כללי המשחק. לכן לסרבן – בניגוד לעבריין – ברור שיש תג מחיר המוצמד לפעולת הסירוב שלו. והוא מקבל על עצמו את התשלום: את הסנקציה המוטלת על הפרת החוק שהוא מבצע. אך גם אם יש דעות שונות באשר למידת הסובלנות (עד כדי פטור) שיש להפעיל במקרה זה או אחר – יש הסכמה בסיסית לגבי כללי המשחק ולגבי האופן שבו מכריעים אי-הסכמות.
לעומת זאת, הוויכוח הגדול עם המפלגות החרדיות ועם חלקים מהציבור שהן מייצגות אינו על ערכים, בעיני, אלא על פרוצדורה. כאן אין הסכמה על הדרך שבה יש להכריע אי-הסכמה. על מנגנוני ההכרעה בשעת התנגשות בין סולמות ערכים שונים או בינם לבין חוקי המדינה. כאשר עבור קבוצת אוכלוסייה שלמה לא אלה קובעים אלא חוקי הדת, לא פסקי הדין של בית המשפט אלא פסקי ההלכה – נשמטת היכולת לא רק להסכים אלא גם לא להסכים; מתערער הבסיס המאפשר לחברה להכיל גם את אי-ההסכמות וכך לתפקד על אף התקיימותן של אלה.
המחלוקת הבסיסית כאן איננה לגבי השיקולים שעל-פיהם מכריעים, אלא נוגעת לעצם הנכונות לקבל מנגנון הכרעה כשמתקיים קונפליקט. מהסכמה על מנגנון כזה לא יכולה להיות לדמוקרטיה נסיגה. זהו משלטה האחרון.
לקרוא עוד: פסילת רשימות לכנסת
קרוא וכתוב 
אנחנו נוטים להתיחס לעצם ההסכמה כעל ערך – בעוד שנדמה לי שהמחשבה הדתית, יש לה הרבה פחות חשיבות (מטבע הקביעה כי ישנה אמת, שלפיה מתנהלים העניינים, מי שאינו מסכים לה הוא או בעל תודעה כוזבת, או טיפש, קטין ואישה, לא?.
דמוקראטית לא יהודית. בית לעם היהודי לא חייב להיות יהודי. הבית אין צורך לערוך לו ברית מילה. די שתהה בית לעם היהודי.
בית לעם היהודי זה לו אחוזה רחבת ידים שבו כל גחמה יהודית מקבלת עדיפות. די לה למדינה הזאת שתהה המקום שבו בכל פעם שהגוי משתבשת לו דעתו שוב פעם בטרפוף האנטישמיות והוא מתחיל לשחוט יהודנים כהרגלו אזי ישנה מדינה שאליה לא צריף סרטיפיקאט והסנט לואיס לא צריכה לשוב מקובה חזרה לאשוויץ והסטורמה לא צריכה לחשוש מהצי הבריטי. בית ליהודים נרדפים.
וחוץ מזה? ONE MAN ONE VOTE ושוויון כערך עליון. שווויון הוא הרבה יותר חשוב מזכות הקניין שאהרון ברק העלה לדרגת קודש הקודשים של צור קיומנו , הבוגרני המזרח אירופאי.
בכלל אנו נמצאים בתקופה הפוסט אהרון ברקית. כל מיני קונסטרוציות משפטיות שהוא בנה מתמוטטותכמו בניני קלפים. הגיעה יומה של אותה בריה משונה מעין הסלמאנדרה שנקראת "יהודית דמוקראטית" שפגיעתה רעה.
אין לזה אגב שום קשר לכנופית הבריונות החרדים שמצאה לה פריץ חדש לינוק מעטיניו. בדיוק כמו הגברת זועבי שמנסה להשתמש בבדמוקרטיה הישראלית ולבטל את הזיקה הזאת לעם היהודי בשנהם יש לטפל ביד קשה וזרועה נטויה.
"אבל מעניין שהקריאות לפסול רשימות ומועמדים מושמעות תמיד כלפי הקוראים תגר על מדינה יהודית כמדינת הלאום של העם היהודי".
התאכזבתי מחוסר הדיוק. אני די צעיר ויכול להיות שזכרוני צר ואף מעורפל, אבל המפלגה היחידה שאני זוכר שנפסלה היתה "כך".
מפלגתו של כהנא ומפלגות המזוהות איתו נפסלו על הסתה לגזענות ולא על הסעיף שציינתי ברשימה.
אני מפנה אותך לרשימה מקיפה שכתבתי על פסילת רשימות לכנסת, ויש אליה קישור מתוך הפוסט שאליו הגבת. אוסיף אולי את הקישור גם בסוף הפוסט. כמו שתראה שם, המפלגה הראשונה שנפסלה היתה אל-ארד, ב-1965. (אני מקווה שהידע שלנו כולל יותר מהזיכרון האישי שלנו :-))
🙂 גם אני מקווה שהידע האישי שלי לא מהווה את גבולות הידע באשר הם… עם זאת, היופי במשפטים גלובאליים כמו "….מושמעות תמיד כלפי…" שלא צריך יותר מדוגמא אחת על מנת להפריך אותם.
פרט לכך, בלוג מעניין מאוד.
אתה צודק. הניסוח שלי היה גורף מדי.
2 שאלות בבקשה מהפוסט שהפנית אליו (שהוא ממש מעולה):
1. את מצטטת את בית המשפט העליון שקבע כי:
"העובדה שרשימה דוגלת בהגדרת המדינה כמדינת כל אזרחיה איננה אומרת כי היא שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."
מה הנימוק של בית המשפט העליון לכך?
הרי בקריאה להגדרת המדינה כ"מדינת כל אזרחיה" הכוונה העיקרית בד"כ היא לביטול חוק השבות, ומנגד, הביטוי העיקרי בפועל להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא אותו חוק השבות.
אז איך שני הדברים יכולים להתיישב יחד?
2. את אומרת:
"עם זאת, יש לשים לב להבדל בין שיטת הבחירות שם (אזורית-רובנית) לשיטת הבחירות הישראלית (כללית-יחסית). השיטה שם בעצם מאיינת את סיכוייהן של מפלגות קטנות להגיע לבית הנבחרים, בלי שיופעל מנגנון פסילה בחוק."
תוכלי להסביר בכמה מילים מדוע? לא כל-כך ברור לי למה אותו אייון קורה בפועל בשיטה האזטרית-רובנית
הערה: הכותב הינו הדיוט. ובכל זאת –
לגבי 1, שים לב לניסוחים – מדובר בהגדרות. ההגדרות 'מדינת כל אזרחיה' ו'מדינה יהודית ודמוקטית' נתונות לפרשנות, ואין הן בהכרח סותרות זו את זו. כפי שידוע לך היטב, תתקשה למצוא 2 יהודים שיסכימו על המשמעות של 'יהודית ודמוקרטית'.
2. אם יש לך מפלגה עם 10% תמיכה בקרב הציבור, ומצביעי המיעוט האלה מפוזרים על פני המחוזות השונים – אין להם סיכוי להשיג רוב במחוז כלשהו, ולכן לא יהיה להם אף נציג בפרלמנט (מפלגה שמקבלת רוב במחוז גורפת את כל הנציגים של המחוז).
תודה, עופר. לשאלותיך:
1. . ביה"מ אומר שזה תלוי בפרשנות שנותנים ל"מדינת כל אזרחיה". אם הפרשנות היא של שוויון בין האזרחים – היא ודאי לא סותרת (כל דמוקרטיה היא מדינת כל אזרחיה, במובן שזיקת האזרחות בין הפרט למדינה היא הזיקה המכוננת את מעמדו וזכויותיו). באיזקסןן נ' רשם המפלגות אמר בית המשפט: "הקביעה כי מדינת ישראל היא 'מדינת כל אזרחיה' אין בה כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וכי יישמע מי בטענה כי מדינת ישראל אינה מדינת כל אזרחיה? האם ניתן לטעון כי מדינת ישראל היא מדינת חלק מאזרחיה בלבד? הרי עקרון יסוד הוא בדמוקרטיה: שיוויון האזרחים בינם לבין עצמם". ביה"מ ממשיך וקובע בכמה הלכות שהגדרת המדינה כ"יהודית" איננה יכולה להצדיק אפליה של לא-יהודים (אדרבה, ערכיה היהודיים מחייבים שוויון, לטענתו). כך, בטיבי נ' ו' הבחירות לכנסת ה-16 אומר ביה"מ: "אם המטרה של היות ישראל 'מדינת כל אזרחיה' מכוונת אך להבטחת השיוויון בין האזרחים בתוך הבית פנימה, תוך הכרה בזכויותיו של המיעוט החי בתוכנו, אין בכך כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אם, לעומת זאת, המטרה של היות ישראל 'מדינת כל אזרחיה' מכוונת ליותר מכך, והיא מבקשת לפגוע ברציונל המונח ביסוד הקמת המדינה ובכך לשלול את אופיה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, כי אז יש בכך כדי לפגוע במאפיינים הגרעיניים והמינימליים המאפיינים את מדינת ישראל כמדינה יהודית."
2. לגבי שיטת הבחירות האזורית-רובנית: בעצם המיעוט לא מקבל בה ייצוג. שיטת הבחירות האמריקנית היא של "המנצח לוקח הכל". אם באזור בחירה מסוים זכתה המפלגה האחת ב-60% מהקולות, הנציג שלה נכנס לבית הנבחרים ו-40% שהצביעו למפלגה היריבה יורדים לטמיון ולא מקבלים שום ייצוג. זוהי שיטת בחירות פחות יציגה אך יותר משילה. ובדרך-כלל, היכן שיש יותר משילות רוצים לשנות את שיטת הבחירות ליתר ייצוג (למשל בבריטניה) והיכן שיש יותר ייצוג רוצים יותר משילות (אצלנו)…
תודה (נעמה ויריב)
בכללי, למרות שאני חושב שנכון לשמר את חוק השבות (גם אם אולי נכון לבצע בו תיקונים – למשל, לנתק את ההקשר ההלכתי-דתי שלו בנוגע הגדרת מיהו יהודי), אני מאוד מסכים איתך, נעמה, "שאין זה בלתי-לגיטימי להקים תנועה הקוראת לבטל את אופייה היהודי של המדינה בדרכי שלום".
זאת בדיוק הסיבה שבשלה הסגיר את עצמו סוקרטס!