כי (מ)ידע הוא כוח והילדים הם רכוש המדינה
הקמת מאגר מידע על תלמידים בישראל, שאין לו כמעט אח ורע מבחינת היקף המידע הנאגר בו ורגישותו, תוסדר אם תתקבל הצעת חוק ראמ”ה: רשות ארצית למדידה והערכה במשרד החינוך. הצעת החוק אמורה להגיע ביום ראשון לוועדת השרים לענייני חקיקה. הדברים מתפרסמים היום בהארץ. כמו גם בקשתה של המועצה הציבורית להגנת הפרטיות (שאני חברה בה) משר המשפטים, לעכב את הדיון בהצעת החוק עד שיתוקנו בה הסעיפים הפוגעים בפרטיות. והפגיעה קשה.
מדובר במאגר מידע המכיל כמות עצומה של מידע אישי מזוהה על כל התלמידים בישראל וכן מידע על משפחותיהם ועל עובדי הוראה ואף על עובדי מינהלה של בתי-הספר. מן המאגר ניתן יהיה להוציא פרופיל רחב למדי של כל תלמיד, הישגיו, הרקע המשפחתי והחברתי שלו כולל מצבו הסוציו-אקונומי, מידע רפואי ופסיכולוגי העומד בזיקה להישגים לימודיים ועוד. כל זאת בלי שהצעת החוק המעודכנת הובאה באופן רציני לידיעת הציבור ולהערותיו, ומבלי שהוגשה סקירה משווה כדי ללמוד על המצב במדינות אחרות.
מטרתה של ראמ”ה, שהוקמה כהמלצה של ועדת דוברת, היא לשפר את החינוך בישראל. הן מבחינת ההישגים הלימודיים הן מבחינת סביבת הלימודים. תכלית ראויה. וגם רגישה במיוחד מבחינת משרד החינוך, שכן היא קשורה ליוקרה שבדירוג הבינלאומי של ישראל מבחינת ההישגים הלימודיים. בדרך פוגעת התכלית, באופן שבו מציעים לקדם אותה, בתכליות וערכים חשובים לא פחות.
הדרך הטובה ביותר להגן על מידע היא לא לאגור אותו. מרגע שקיים מאגר מידע, זוהי רק שאלה של זמן מתי ייעשה בו שימוש לא ראוי. לעומת זאת, מי שמסוגל לאסוף ולאחזר מידע – יעשה זאת. ידע זה כוח, זאת אנחנו כבר יודעים. וגם אם מידע לא זהה לידע, הוא בהחלט רכיב הכרחי שלו. לכן, אם חיוני להקים מאגר מידע, יש לנקוט במינימום ההכרחי הנדרש להשגת תכליתו, תוך שימוש באמצעים הפוגעניים פחות, ולנקוט בהגנות הנדרשות בכל הממדים שמיד אפרט.
ההגנות הראשיות והעיקריות הן: לצמצם למינימום את המידע הנאגר; לציין במפורש לצורך לאילו תכליות נעשים האיסוף, העיבוד וההחזקה ולהגבילם למטרות אלה בלבד; לאגור אותו ככל שניתן באופן לא מזוהה (כלומר, לא קשור לאדם ספציפי בר-זיהוי); לקבוע באופן ברור מי מוסמך לאגור אותו ולהשתמש בו ולצורך מה; ולא להחזיק במידע מעבר לנדרש, כלומר, לאפשר מחיקה של נתונים (או את הרכיב המזהה שלהם) מתוך המאגר מרגע ששוב אין בהם צורך. כל זאת כדי לא לפגוע בפרטיות מעבר למידה הדרושה להשגת התכלית.
הגנות נוספות הן הגנה טכנולוגית כנגד פריצה (כל מאגר הוא פריץ) והגנה נגד הדלפה. סוג אחרון זה של הגנה ננקט לאחר מעשה, בסנקציות החוקיות המוטלות על מי שעושה במידע שימוש שלא כדין או מדליף אותו לגורמים שאינם מוסמכים (ע”ע מרשם האוכלוסין).
אבל סכנה גדולה מאד רובצת לפתחו של כל מאגר מידע מהעניין שמגלות בו רשויות אחרות. הצלבת מידע בין מאגרים היא אחת הסכנות שמעמיד העידן הממוחשב בפני הגנת הפרטיות. מרגע שמאגר קיים, מבקשות רשויות נוספות להתחבר אליו כדי ליהנות מנתוניו, כל אחת על-פי צרכיה. חיבור כזה מבקשים לעשות בדרך-כלל בתיקון במסגרת הסחר-מכר של חוק ההסדרים. כך, בחוק ההסדרים הבא עלינו לרעה מבקשת המדינה, למשל, לחבר את כל הרשויות המקומיות למאגר המידע של רשות המיסים(!) כדי לבדוק זכאות של התושב המבקש הנחה בארנונה. כמובן, הכול לנוחות התושבים ועל-מנת לא לטרטר אותם. אבל תוך פגיעה בפרטיות למעלה מן הנדרש ובלי שום בדיקה של הצעות חלופיות הפוגעות פחות בפרטיות, שישיגו את אותה מטרה. מאגר מידע כזה של מערכת החינוך הוא מאגר קלאסי שהצבא, למשל, ילטוש אליו את עיניו. ועכשיו נראה את מי שיגיד לצבא: לא, לא ניתן לכם גישה.
יש להוסיף ולומר גם שמרגע שקיים מאגר מידע – קמה זכות עיון בו למי שפרטיו נאגרים בו. זוהי זכות יסודית מכוח החוק להגנת הפרטיות. הסיבה לכך היא שהמידע הנאגר הוא עלי ולכן שלי במובן הבסיסי ביותר. אני זכאית לעיין בו ולתקן אם נפלה טעות (ואף לבקש להימחק ממאגרים וולונטריים). גם את זה לא בדיוק מבינים שם, במשרד החינוך.
במקרה הנוכחי לא השתכנעתי שאכן יש הכרח להחזיק מידע כה רב באופן מזוהה לאחר גמר עיבודו (זיהוי מסוים נדרש בשלב מסוים מטעמים מחקריים, כי מדובר במחקר יישומי פר בית-ספר). קושי גדול נוסף טמון בכך שאף כי מילוי השאלונים שעליהם מסתמך המאגר אינו בבחינת חובה, לא נדרשת הסכמה מפורשת של ההורים לכך ומאגר ו”יידוע” ההורים ייעשה באמצעות אתרי האינטרנט הבית-ספריים. וכעת דמיינו לעצמכם ילדים בני 10 או 12 המקבלים מהמורה בכיתה שאלונים ויגידו לה שהם לא רוצים למלא אותם (אפילו שזה כתוב על השאלון). אבל פגמיה של הצעת החוק בכל הנוגע לפרטיות כה רבים, עד כי מוטב היה שלא תבוא לעולם במתכונתה הנוכחית.
השאלה המעניינת האחרונה שהייתי ממליצה לשאול היא מה קורה בינתיים במשרד החינוך. ובכן, קורה. ראמ”ה הרי כבר קיימת ופועלת. כמו במקומות אחרים, שבהם לא ממתינים לחוק על-מנת לבצע.
קרוא וכתוב 
ראשית אפשר להירגע – תהיה הצלבת מידע רק ממעמד הביניים ומטה. מי שממעמד הביניים ומעלה ימשיכו לשלוח לאבחונים פרטיים ותגדל המגמה להסתיר פרטים מהמערכת, כך שהכוח החינוכי של בתי הספר יכורסם (אם עוד יש ממה).
מה שמצחיק זה שבדיוק כשהגיע המייל על הפוסט החדש שלך קראתי על הניסיון של זבולון אורלב להעביר את תשלומי ההורים לביטוח הלאומי והתעצבנתי. למהנ? כי זו עוד דרך לכרסם בחינוך. בתי הספר יהיו תלויים בגוף שאין להם עליו סמכות גבייה. מה הצעד הבא? צמצומים. מה התוצאה? אם בילדותינו יצאנו לטיול שנתי של 3-4 ימים + כמה טיולים וסיורים, היום יש רק טיול שנתי של לילה אחד. אחרי הצמצומים גם זה לא יהיה. חינוך? לא חשבו על זה. יותר ויותר עושה רושם שזו שקראנו לה "צרת החינוך" היתה מלאך גואל לחינוך בישראל בהשוואה לגדעון סער, שתומך בחוק. כעת המאבק הוא כמו שהח"כים יודעים: עד שלא יאשרו את החוק, אורלב מסרב לקיים את ישיבת הוועדה השנתית שעניינה אישור טבלת תשלומי ההורים. היינו – יוצר לחץ מלמטה, מבתיה"ס, ומכופף לילדים את היד מאחורי הגב שיצעקו. להקיא מהם.
בהקשר הזה השאלה דווקא איננה היכן או בידי מי מבוצע האבחון, אלא אם התלמיד/ה ביקש/ה הקלה בלימודים/במבחנים בשל ליקוי או קושי.
הבעיה היא ההבחנה בין מידע רפואי פסיכולוגי שיש לו זיקה להישגים לימודיים למידע שאיננו כזה (ולכן לא אמור להילקח ולהיאגר), ובעיקר בידי מי הסמכות להבחין..
נעמה, מניסיון, התמחות אישית בנושא והרבה ידע על איך פועלת המערכת – בשאלה היא רק בידי מי מתבצע האבחון, לא שום שאלה אחרת.
לא יעזור כלום הם יאגרו את המידע וישתמשו בו. בדיוק כמו עם הטלפונים וכל מאגר אחר.
בקשר לתשלומי הורים יש פתרון פשוט והוא לאסור לחלוטין על תשלומי הורים מכל סוג שהוא. וכל פעילות הורים בבתי ספר. רק זה יבטיח חינוך שוויוני וגישה נאותה לחינוך. תשלומי הורים מכל סוג שהוא? זה המס הכי רגרסיבי שיש במדינה.
[…] מלא) וכעת גם הצעת החוק עליה מדברת ד"ר נעמה כרמי – מאגר המידע על תלמידים בישראל, שיהיה כמובן מאגר מידע סלקטיבי שיכלול מידע […]
למישהו יש עוד מספיק חוש הומור/ציניות/חוסר יושר כדי לקרוא למקום שבו אנו חיים "דמוקרטיה"?
צודק.אני טוען כבר שנים רבות שאין דמו(ס)קרטיה.יש מראית עין של דמוקרטיה.ישנה פלוטוקרטיה,etc, etc.
הנה זה מגיע.כמובן למען הילדים היקרים.רק למענם.
זו הדינמיקה המתגבשת.
בבקשה: http://2nd-ops.com/hanna/?p=66769
תמיד כשמדברים איתי על מאגרי מידע אני חושבת על צה"ל. גוף שלו נדרשתי למסור פריטי מידע מסויימים, אפילו את הדם שלי, ושבאורח פלא הפרטים שמסרתי לוגילו נטייה מדאיגה למצוא את עצמם בידי גופים אחרים.
נגיד, הצעות עבודה או מלגה לחיילים משוחררים, שטלפונים בגינן הגיעו אלי פעמיים ביום בחודשים שאחרי השחרור. מאיפה קיבלתם את המספר, שאלתי? מצה"ל, כמובן. רק רצינו להציע. אני מקווה שיש חוק שאוסר על צה"ל למכור את המידע שלי לכל המרבה במחיר. אבל אני בטוחה לחלוטין שצה"ל, או אינדיבידואלים בתוכו, עוברים על החוק הזה.
ואם זו הרמה בה צבא ההגנה שלנו שומר על פרטיותי, למה יש לי לצפות בכלל ממשרד החינוך?
אכן יש חוק: חוק הגנת הפרטיות אוסר על שימוש במאגר מידע שלא למטרה שלשמה הוקם. ואכן צה"ל במקרה זה, לפי עדותך – כמו גופים אחרים – עובר עליו.
האם מי שלומדים בבתי ספר דתיים יכנסו למאגר? האם הלומדים בישיבות? האם הלומדים בבתי ספר של הכנסיות? דומה שרק שרידי הישראליים האוטנטיים הולכים לרשת החינוך הממלכתי, לומדים באמת, מתגייסים, עושים מילואים, עובדים, משלמים את כל המיסים ומנוצלים בכל דרך.
הפתרון הפשוט הנו הפתרון השנוא עלי ביותר. חלוקת שוברי חינוך ובזה מסתיים העניין ואח"כ גן ובית ספר פרטי לחלוטין. עם הזמן העדרות פלוני מהמאגר תהפוך לסמל סטטוס. כבר היום ילדי 20 המשפחות נשלחים ללימודים בחו"ל. הצירוף של בתי ספר שלא לומדים בהם, כמו שקיים היום, למאגר זה יפעל כמגביר של התופעה. גם בלי המאגר הזה המצב דומה לכמה ארצות בדרום אמריקה שבהן כל שיכול הולך לבית ספר פרטי.
הפתרון האחר, שכבר מתחולל בסביבתי הנו הגירה. מהשוואת נכדים ברור שבארה"ב בכמה מדינות ובכמה איזורי חינוך החינוך טוב בהרבה מבישראל. אם כי כנראה בכל העולם המערבי יש הדרדרות בחינוך. דברים רעים מאוד מתחוללים בישראל גם בחינוך וצריך לחשוב על עזיבת הספינה.
מה פתאום?
ל"נהרגים באוהלה של תורה" יגדילו את הקיצבה החודשית שאנחנו משלמים להם כתודה על אי הכללתם במאגר.
מצד אחד המאגר הזה,אם יעשה בו שימוש בלתי ראוי,יכול לפגוע בפרטיות.
מצד שני המאגר הזה יאפשר לזהות מגמות ובעיות סמויות ויעזור לשפר את רמת החינוך בצורה משמעותית,ממאגר מידע(ממחסן) אפשר לכרות מידע ולהגיע לתובנות משמעותיות,לדוגמא שתלמידים מסוימים משכבו מסוימות צריכים יתר תגבור או ששייכות לקבוצה מסוימת מעמיד את התלמיד בסיכון למשהו,אפשר גם לזהות אילו מורים הם מורים טובים ואילו גרועים וכן הלאה,זה יאפשר שיפור משמעותי במערכת ופעילות מודעת לצורך שיפור(בניגוד לפעילות שבה משערים שיהיה שיפור).
אני בעד המאגר הזה,לא נראה שאפשר יהיה לעשות איתו משהו ממשש גרוע לאנשים והתועלת האפשרית היא עצומה.
אשרי התמימים.
יש סבירות גדולה יותר לתועלת ממשית מאשר לנזק ממשי,לכן עדיף להיות קצת פחות מתוחכם וקצת יותר מאמין.
כשנפתח לקטין תיק פלילי, התיק חסוי ונדרש צו בית משפט לחשוף אותו כשהקטין הופך לבגיר; זה נעשה כדי להגן על הקטין, מתוך הבנה שאישיותו וזהותו טרם גובשו והוא עוד יכול להשתנות, ואין סיבה להטיל עליו את עולו של רישום פלילי בגלל עבירות שעבר כשעוד היה קטין.
הרישום במאגר עליו מדובר כאן, לא יהיה חסוי.
עבדתי בבתי ספר עם נוער בסיכון גבוה, וניהלתי רישום מפורט על הנערים איתם עבדתי, לצורך העבודה; אני מתחלחל לחשוב שגורם חיצוני כלשהו ישים יד היום על רישומי מאז. פוטנציאל השימוש לרעה בהם, עצום.
אני לא מתנגד לרישום תוך בית-ספרי שמושמד ברגע שהקטין כבר אינו קטין ואינו לומד בבית הספר; זה באמת יכול לסייע לעבודת בית הספר. אבל שמשרד החינוך יוכל להגיע לכל מאגר כזה, לנתח אותו בכל צורה שירצה ולשמור אותו גם אחרי שהתלמיד עזב את המערכת?
בשם אלוהים, בשביל מה?
כדי לזהות גורמי סיכון ולהגיב להם מראש.
אגדה אורבנית בתחומי הסטטיסטיקה וכריית המידע מספרת על כך שבימי ראשון בארה"ב הקונים קונים בירות וחיתולים.
לאחר מחקר התברר שהסיבה לכך שבימי ראשון הנשים שולחות את בעליהן לקנות חיתולים ובאותה הזדמנות הם כבר מצ'פרים את עצמם בסיקס פק.
הגילוי הזה גרם לכך שסופרמרקטים התחילו להתחשב במיקום החיתולים כשבאו להכריע על המדף למכירת בירה.
תאר לך שהרישום על זה היה נעלם ברגע שהקונה היה יוצא מהחנות…
עכשיו תאר לך שהמערכת חוקרת ריכוז של עבירות ושאר בעיות,את סוג העבירות,העבריינים וכו' ומצליחה להביא להביא תובנות שיעזרו לצמצם את הפשע ולתת גם לקורבנות וגם לעבריינים בכוח אפשרות להמנע מראש.
אנחנו חיים בתקופה שבה הכלים מאפשרים למנוע חלק גדול מהבעיות ואין שום סיבה שלא להשתמש באותם כלים.
המאגר הנ"ל כמו המאגר הביומטרי או בוואריאציה אחרת החלת חובת מילוי דו"ח תפוקה שבועי על עובדי הייטק זוטרים, או כל מצב אחר של שימוש בלתי מותאם בכוח, אם נשים לרגע בצד את האפשרות שהמושכים בחוטים הם גורמים אינטרסנטים במובן השלילי של המילה, מסמל או סימפטום של ניהול כושל או התנהלות כושלת, וכמובן מגובה בסאבטקסט של פחד על גבול איבוד אשתונות מצד המחליטים או המצדדים בתופעה.
ככה לא בונים חברה.
אחד ממאגרי המידע השטניים הוא מאגר פסקי הדין של הערכאות השונות.
ניתן למצוא שם, למשל, פרטי פרטים על מחלות נפש של אנשים ששמותיהם מתפרסמים בפסקי הדין באופן מלא.
פניתי בעניין להנהלת בתי המשפט – התשובה שקיבלתי מעידה על ליקוי שכלי של המשיב.
אין עם מי לדבר.
הנושא עלה במועצה, וככל הידוע לי הוא בבדיקה של המערכת. אבל אני אברר.
נעמה,
תודה על הפוסט המענין.
האם יש דרך שבה הורים יכולים למנוע מפרטיהם של הילדים שלהם להשמר במאגר?
כן. מאחר שאין חובה למלא את השאלונים, ההורים יכולים להדריך את ילדיהם לא לעשות כן. זה דורש עירנות מצד הההורים (כי כמו שכתבתי, לא מבקשים מהם הסכמה פעילה למילוי והדרך שבה "מיידעים" אותם בקיום השאלונים נועדה להבטיח שהם לא ישימו לב…). זה גם דורש מצד הילדים להתגבר על קונפורמיזם בסביבה כיתתית. הן כציות כלפי המורה הן כרצון לא להיות חריג כלפי הילדים האחרים. מצד שני, זה אחד השיעורים הכי חשובים שהורים יכולים לתת לילדיהם, ושיעור מעשי. זה בטח הרבה יותר ממה שהם ילמדו אי פעם בבית הספר.
בכתבה ב"הארץ" מופיע המשפט –
על פי החוק, הורי התלמידים לא יוכלו לסרב להשיב לשאלות. ואולם חלה חובה על בתי הספר ליידע את ההורים שהם עומדים להישאל שאלות שונות. "
האם מדובר בניסוח לקוי הנובע מכך שהתלמידים הם אלו האמורים למלא את השאלונים ולא הוריהם, או שמא מדובר בנוסח שונה של טיוטת הצעת החוק?
מנוסח הצעת החוק שאני ראיתי, וכן מדברי ההסבר בע"פ של נציגי ראמ"ה, עולה כי מילוי השאלונים אינו בגדר חובה וזה מצוין על השאלון. אולם גם לא מבקשים את הסכמת ההורים כדי שילדיהם ימלאו אותם. כמו שציינתי , "יידוע" ההורים נעשה באופן בעייתי ולא מספק.
יחד עם זאת, נוסח הצעת החוק משתנה כל יום. אנחנו קיבלנו לישיבה נוסח שכשהגענו התברר שיש כבר נוסח מעודכן יותר, וגם זה כבר הספיק להתעדכן עוד פעם אחר כך. לכי דעי.
אנחנו ממלאים המון טפסים במהלך חיינו. אף פעם לא שאלנו לאיזה צורך "ישתמשו/לא ישתמשו" בהם.הנחנו הנחות.
אני מבינה שעידן מאגרי המידע הממוחשבים מחייב קודם כל ליידע את הנבדק האם הוא חייב או לא חייב למלא טופס/שאלון. זו אולי בעייה מספר אחת. וכן, כפי שציינת בהערה דלעיל, ההורים צריכים להדריך את התלמיד ולהסביר לו שלעתים "רצוי להתגבר על קונפוקמיזם בסביבה כיתתית", במיוחד כשאין חובה למלא שאלונים.
שימו לב מה קורה כאן: מי שהכח בידם עומדים לעשות דבר רע.
בשלב ראשון הטיפול ברוע עובר אינדיודואליזציה
כל המוסדות הקולקטיביים פסקו מתפקד וכל הורה שמתנגד לרוע צריך לדאוג לעצמו.
בשלב הבא בליית ברירה מבלי לחוש מפילים את עשיית המעשה כבר לא על הורה בוגר אלא על מישהו בודד וחלש יותר, על הילד, בגן ובבית הספר.
חברה חולה.
הנקודה לגבי צה"ל מובנת מאליה. השארתי על זה אפילו תגובה בכתבה שקישרת אליה בהארץ (תגובה 43 כמדומני). כשראיתי את הרעיון המרכזי שמוצג בכתבה, חשבתי שבכלל מדובר במאגר שנועד לשרת את הצבא.
מלבד זאת, זה מזכיר לי את האיום הנושן של מורים על תלמידים סוררים – זה יירשם לך בתיק האישי. מעתה, הם יוכלו לאיים ברישום במאגר הממוחשב. זה, בניגוד לתיק האישי, באמת יילך עימך לכל החיים ויהיה נגיש לכל מי שעשוי להשתמש בזה כדי לפגוע.
[…] נעמה כרמי כותבת על מאגר מידע של משרד החינוך שלא ידעתי על קיומו קודם. אני לא מבינה באבטחת מידע כלום אבל שמחה שנותרו עוד חזיתות בהם המאבק נגד חשיפת מידע עדיין בועט. […]
האחיין שלי בן שנה. אז רק צריך לזכור בעוד עשר שנים להגיד לו לא למלא את השאלון הזה. אין בעיה.
יש לי שאלה טיפשית. האם מישהו טרח לשאול איך אמור המאגר לשפר אפילו בנקודה אחת ציון של תלמיד כלשהו? האם מישהו בחן את היישום של תוכנית כזו בקנה מידה קטן? משהו כמו כיתה או שתיים כדי לראות איך ה יעזור לתלמידים?
למה לפני שחושבים איך לשפר ישר רצים ובונים מאגרים ובסיסי נתונים שיספקו עבודה לבחורי ההיטק המצויינים שלנו ולאלה שיגנו על המאגר מפני הפריצות של החברים שלהם ובעצם הרב המאוד כסף ישפך כדי להגן על המידע הזה לפני שברור בדיוק איך לשרת את המטרה לשמה הוא הוקם.
האם אנחנו לא מנסים לתת לתלמידים ציונים נוספים בעצם המאגר הזה? כאלה שיעזרו לנו להפטר מאלה שלא מתאימים לקטגוריה המתאימה לנו? טוב לא יצא מזה, זה בטוח.
ככל שיש מידע רב יותר על תלמיד או על קבוצת תלמידים כך ניתן להגיע ליותר תובנות לגביהם,תובנות אלו יאפשרו פעולה מודעת לשינוי.
אפשר להפיק הרבה מאוד תועלות מהמאגר הזה,גם כאלה שעדיין לא ידועות.
לא צריך לפחד מטכנולוגיה.
[…] נעמה כרמי – משרד החינוך מקים לנו מפלצת […]
[…] קיום ראמ"ה איננו רע, אך אין כל סיבה שהוא יחזיק נתונים גולמיים. באתר ראמ"ה […]
[…] משרד החינוך מקים לנו מפלצת מאת נעמה כרמי […]