לא לעיתים קרובות מזדמנת נחת כזאת. לקרוא עורך בכיר בעיתונות המסביר שעיתונות צריכה להיות ערכית ואחראית, לפעול בשקיפות ולהחיל על עצמה את מה שהיא דורשת מאחרים.
הדובר הוא ג’ו קונפינו, עורך בכיר בגרדיאן, האחראי מטעם העיתון על סוגיית הקיימות. הראיון שערך אתו אשר שכטר מתפרסם היום במוסף השבועי של המדגיש. וציטוטים נבחרים ממנו מצדיקים פוסט מיוחד.
לא קיימנו את הערכים שלנו
“ל'גרדיאן' היו ערכים חזקים מאוד, אבל לא הרגשתי שאנחנו עצמנו מקיימים אותם. לכן פניתי לעורך שלי ואמרתי לו שעלינו לבדוק קודם כל כיצד אנחנו עומדים בהם".
כן, קראתם נכון: "ערכים". בעיצומו של המשבר החמור אי פעם בתולדותיה של העיתונות, ובעולם תקשורתי שנהפך לציני יותר ויותר, בחר ה"גרדיאן" לצאת בקמפיין ערכי הסובב מושגים כמו "יושר", "שקיפות" ו"תחושת שליחות". למעשה, העיתון עשה דבר שאף גוף תקשורת אחר לא עשה עד אז: הוא חשף את עצמו.
"אחד מהדברים שאני עושה הוא לדאוג שה'גרדיאן' ישמור על ערכיו. אני מפרסם דו"ח שנתי שמודד את הפעילות שלנו בכל התחומים לעומת העקרונות האלה, כולל התנהגות של ספקי הנייר שלנו והיחס לעובדים. אנחנו לוקחים את מה שאנחנו חושבים על עצמנו ובודקים אם התפישה הזאת עומדת במבחן המציאות", אומר קונפינו.
“היו מקרים שבהם עשינו בדיוק ההפך ממה שאמרנו לאחרים לעשות”
“גופי תקשורת תמיד היו טובים מאד בלדרוש שאחרים ישאו באחריות, אבל מעולם לא נשאו בעצמם באחריות. גופי תקשורת נוטים גם לא לתקוף גופי תקשורת אחרים. כך נוצר מצב לא הוגן, שבו אנחנו אומרים לכם מה לעשות, אבל אתם לא תגידו לנו מה לעשות. זה נהפך לשיח חד-צדדי. כשהתחלתי לעבוד בגרדיאן לפני 10 שנים, שמתי לב שאנחנו קוראים לממשלות ולגופים לעשות דברים שלא שקלנו לעשות בעצמנו. למעשה, היו מקרים שבהם עשינו בדיוק ההפך ממה שאמרנו לאחרים לעשות. אם יש לך עקרונות ואתה לא פועל על פיהם, הם נהפכים לחסרי ערך. אם חברת מדיה דורשת מאחרים לשאת באחריות, היא חייבת לשאת באחריות בעצמה. אם היא דורשת שקיפות מאחרים, היא חייבת לנהוג בשקיפות בעצמה..”
“המשכנו לפרסם מודעות מין”
"דוגמה שאני אוהב להשתמש בה היא שה'גרדיאן' היה בחזית המאבק למען זכויות הנשים מאז המאה ה-19. עם זאת, המשכנו לפרסם מודעות לשירותי מין. פניתי לעורכים ושאלתי כיצד אנחנו יכולים להוביל את מאבק הנשים, ובמקביל להמשיך לפרסם מודעות לשירותי מין, שלפחות בחלקן מדובר בסחר בבני אדם. מרגע שהעליתי את הסוגיה הזאת, המודעות הוסרו מהעיתון".
פשוט ככה?
"כן, פשוט ככה".
ללא מאבק?
"ובכן, היה מיני-מאבק. האחראי על המודעות באותו זמן התנגד טען שאנחנו מפרסמים אותן מזה שנים. ביקשתי ממנו להסתכל בהן, משום שהן רק החמירו ונהפכו לבוטות יותר. ברגע שהוא הסתכל בהן, הוא הבין שצדקתי"
תענוג כבר אמרנו? להדגיש במרקר ולשלוח לקבוצת הארץ. אה, רגע, זה פורסם שם. אני מקווה שהם קוראים את מה שהם כותבים.
קרוא וכתוב 
יש שתי קבוצות בארץ שלעיתים קרובות מדי הן נאה דורש ולא נאה מקיים – עיתונאים ושופטים. ביחס לגארדיין – יפה מאוד אבל יש לי תחושה שהתקף ההגינות הפתאומי לא יתבטא בשינוי יחסו הארסי של העיתון כלפי ישראל (למתלהמים הקבועים – ארסי, לא ביקורתי).
ושאלה לקוראים (נו טוב – גם לכותבת):
איזו מסקנה עלינו להסיק מהכתוב?
1. יש לפשפש בציציותיו של הגארדיאן לראות אם הוא עומד בעקרונות שהוא מצהיר עליהם.
2. יש לפשפש בציציותיו של הארץ לראות אם הוא מצהיר על אותם עקרונות כמו הגארדיאן, שלא לומר – עומד בהם.
3. עלי לפשפש בציציותי שלי ולראות אם אני עומד בעקרונות ובדרישות שלי מהזולת.