קרוא וכתוב

לאחר שבמקור היא נכללה באופן שערורייתי במסגרת חוק ההסדרים, הוצאה ממנו הצעת החוק המרחיבה סמכויות חיפוש לשוטרים. כעת הופץ תזכיר חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (סמכות חיפוש לשוטר). ומעניין לעיין בו.

תכלית הצעת החוק היא מאבק באלימות הגואה, ולשם כך היא מבקשת להכניס תיקון בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס”ה-2005. תיקון שירחיב את הכלים שבידי המשטרה ויאפשר לשוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, במקומות מוגדרים מראש. החיפוש נועד לשם בדיקה אם אדם נושא עמו שלא כדין נשק. זאת אף אם לא קיים חשד סביר בדבר נשיאת נשק או בדבר כוונה לעשות בו שימוש.

הצעת החוק מרחיבה את סמכויות החיפוש בשתי דרכים. האחת, במקומות המנויים בתוספת ובסביבתם הקרובה. השנייה, ע”י הכרזה של מפקד מחוז במשטרת ישראל על מקום או מתחם שמתקיים בו עיסוק של עינוג ציבורי, בין אם הוא מגודר ובין אם לאו, כמקום שבו ניתן להפעיל את הסמכות הנ”ל במועדים הנקובים בהכרזתו, אם מצא כי קיים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור באותו מקום באותם מועדים, כתוצאה ממעשה אלימות. אם הוכרז כאמור, ייודע הציבור בדבר קיומה של הסמכות האמורה על-ידי שלטים ובמקום שאיננו מגודר – יסומנו גבולות המקום.

אני אתרכז כאן בדרך הראשונה של הרחבת הסמכות. הדרך השנייה פחות בעייתית עקרונית, משני טעמים. ראשית, היא מוגבלת מראש: (א) סמכות הכרזה נתונה רק למפקד מחוז במשטרה; (ב) היא מתוחמת במקום ומוגבלת בזמן. שנית, ככל פעולה שבה מופעלת סמכות על-ידי רשות, ניתן לערער עליה בפני ערכאות שיפוטיות.

לעומת זאת, כדאי להתוודע למקומות המנויים שבהם יכול שוטר לערוך בכם חיפוש אף ללא חשד סביר שאתם נושאים שלא כדין נשק. דברי ההסבר קובעים כי אלו הם “מקומות אשר יש בהם חשש מוגבר לאלימות” והם כוללים:

מוסד רפואי, מוסדות חינוך, בתי אוכל, מועדון או דיסקוטק, מקום שבו נערכים משחקים באמצעות מכונות, משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה, מגרשי ספורט אצטדיונים וכל מקום אחר שבו נערכות תחרויות ספורט, ומקום שבו נערכים מופעי תיאטרון, קולנוע, מוסיקה, מחול וכיוצא באלה.

הבעיה בהצעת החוק הזאת בשתי מילים היא חוסר מידתיות. ובקצת יותר מילים:

1. בעוד שישנם מקומות שבהם המאבק באלימות הגואה יכול להצדיק הרחבת סמכויות כזאת, כמו באזורי בילוי של מועדונים שבהם כמעט לא יוצא שבוע מבלי שמישהו נדקר בסביבתם, לעיתים קרובות למוות, יש כאן הרחבה למוסדות רפואיים ומוסדות חינוך, מסעדות ובתי קפה, תיאטראות וכן הלאה.
2. גם היום יש סמכות חוקית לבצע חיפוש בכניסה לכל “בניין” ולמקומות נוספים המוגדרים בחוק. הרחבת הסמכות גם לחיפוש בתוכם לאחר שנכנסנו אליהם (ונבדקנו) מהווה הטרדה נוספת, יש בה אלמנט לא צפוי ואפשרות של singling out של מבקרים או מבלים לעיני כול.
3. החוק הקיים גם מקנה סמכות חיפוש בגופו של אדם או בכלי תחבורה אם מתעורר חשד סביר שהוא נושא עמו שלא כדין נשק או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק. “סבירות” היא מושג בעייתי מראש, וממילא מובנה בתוכו יסוד סובייקטיווי. עכשיו גם זה לא קיים. וזה תמיד פוטנציאל מסוכן להפעלה שרירותית של סמכות.
4. לא רק במקומות עצמם, אלא גם “בסביבתם הקרובה”. וזאת מהי? זה איננו מוגדר. המשמעות המעשית היא שניתן יהיה לבצע עליכם חיפוש גם בסמוך לכניסה לקופת-חולים, או ליד בית הקפה השכונתי. במילים אחרות: ברחוב.

הצעת החוק הזאת היא דוגמא מובהקת כיצד רשות מנסה להרחיב לעצמה סמכויות רק כי היא יכולה. הדימוי של תותח כדי להרוג זבוב אולי אינו מתאים כאן, כי אלימות איננה זבוב ומלחמה בה היא ודאי תכלית ראויה. אך לשם כך יש לנקוט באמצעים מתאימים ומידתיים. הרי גם אם נטיל עוצר על כל אזרחי ישראל בכל לילה ונאסור עליהם לצאת מבתיהם, תפחת מאד האלימות. ועדיין איש אינו מעלה על דעתו שזהו אמצעי נאות לשם השגת התכלית. אם האלימות גואה באזורי בילוי מסוימים של מועדוני לילה ודיסקוטקים, ניתן היה להרחיב שם את הסמכות כנ”ל. לא, בהזדמנות זאת שאוסישקין מת, לאפשר זאת כמעט בכל מקום (ובסביבתו הקרובה, כמובן), ללא שום רציונאל נראה לעין, ותוך שנפטרים אפילו מחשד סביר כעילה לפגוע בפרטיותנו.

הערה אחרונה: בעוד שמטרת החיפוש אמורה להיות נשק, נשאלת השאלה מה יקרה אם יימצאו בחיפוש דברים אחרים. סמים, למשל. ובכן, נראה כי מכיוון שהחיפוש חוקי, הממצא יהיה קביל כראיה.

תזכיר החוק (word)