• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« כמה יהודים זה יותר מדי
חוק נאמן(ות): תחולה ותכלית »

חשד סביר יוק

6 באוקטובר 2010 על-ידי נעמה

לאחר שבמקור היא נכללה באופן שערורייתי במסגרת חוק ההסדרים, הוצאה ממנו הצעת החוק המרחיבה סמכויות חיפוש לשוטרים. כעת הופץ תזכיר חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (סמכות חיפוש לשוטר). ומעניין לעיין בו.

תכלית הצעת החוק היא מאבק באלימות הגואה, ולשם כך היא מבקשת להכניס תיקון בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס”ה-2005. תיקון שירחיב את הכלים שבידי המשטרה ויאפשר לשוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, במקומות מוגדרים מראש. החיפוש נועד לשם בדיקה אם אדם נושא עמו שלא כדין נשק. זאת אף אם לא קיים חשד סביר בדבר נשיאת נשק או בדבר כוונה לעשות בו שימוש.

הצעת החוק מרחיבה את סמכויות החיפוש בשתי דרכים. האחת, במקומות המנויים בתוספת ובסביבתם הקרובה. השנייה, ע”י הכרזה של מפקד מחוז במשטרת ישראל על מקום או מתחם שמתקיים בו עיסוק של עינוג ציבורי, בין אם הוא מגודר ובין אם לאו, כמקום שבו ניתן להפעיל את הסמכות הנ”ל במועדים הנקובים בהכרזתו, אם מצא כי קיים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור באותו מקום באותם מועדים, כתוצאה ממעשה אלימות. אם הוכרז כאמור, ייודע הציבור בדבר קיומה של הסמכות האמורה על-ידי שלטים ובמקום שאיננו מגודר – יסומנו גבולות המקום.

אני אתרכז כאן בדרך הראשונה של הרחבת הסמכות. הדרך השנייה פחות בעייתית עקרונית, משני טעמים. ראשית, היא מוגבלת מראש: (א) סמכות הכרזה נתונה רק למפקד מחוז במשטרה; (ב) היא מתוחמת במקום ומוגבלת בזמן. שנית, ככל פעולה שבה מופעלת סמכות על-ידי רשות, ניתן לערער עליה בפני ערכאות שיפוטיות.

לעומת זאת, כדאי להתוודע למקומות המנויים שבהם יכול שוטר לערוך בכם חיפוש אף ללא חשד סביר שאתם נושאים שלא כדין נשק. דברי ההסבר קובעים כי אלו הם “מקומות אשר יש בהם חשש מוגבר לאלימות” והם כוללים:

מוסד רפואי, מוסדות חינוך, בתי אוכל, מועדון או דיסקוטק, מקום שבו נערכים משחקים באמצעות מכונות, משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה, מגרשי ספורט אצטדיונים וכל מקום אחר שבו נערכות תחרויות ספורט, ומקום שבו נערכים מופעי תיאטרון, קולנוע, מוסיקה, מחול וכיוצא באלה.

הבעיה בהצעת החוק הזאת בשתי מילים היא חוסר מידתיות. ובקצת יותר מילים:

  1. בעוד שישנם מקומות שבהם המאבק באלימות הגואה יכול להצדיק הרחבת סמכויות כזאת, כמו באזורי בילוי של מועדונים שבהם כמעט לא יוצא שבוע מבלי שמישהו נדקר בסביבתם, לעיתים קרובות למוות, יש כאן הרחבה למוסדות רפואיים ומוסדות חינוך, מסעדות ובתי קפה, תיאטראות וכן הלאה.
  2. גם היום יש סמכות חוקית לבצע חיפוש בכניסה לכל “בניין” ולמקומות נוספים המוגדרים בחוק. הרחבת הסמכות גם לחיפוש בתוכם לאחר שנכנסנו אליהם (ונבדקנו) מהווה הטרדה נוספת, יש בה אלמנט לא צפוי ואפשרות של singling out של מבקרים או מבלים לעיני כול.
  3. החוק הקיים גם מקנה סמכות חיפוש בגופו של אדם או בכלי תחבורה אם מתעורר חשד סביר שהוא נושא עמו שלא כדין נשק או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק. “סבירות” היא מושג בעייתי מראש, וממילא מובנה בתוכו יסוד סובייקטיווי. עכשיו גם זה לא קיים. וזה תמיד פוטנציאל מסוכן להפעלה שרירותית של סמכות.
  4. לא רק במקומות עצמם, אלא גם “בסביבתם הקרובה”. וזאת מהי? זה איננו מוגדר. המשמעות המעשית היא שניתן יהיה לבצע עליכם חיפוש גם בסמוך לכניסה לקופת-חולים, או ליד בית הקפה השכונתי. במילים אחרות: ברחוב.

הצעת החוק הזאת היא דוגמא מובהקת כיצד רשות מנסה להרחיב לעצמה סמכויות רק כי היא יכולה. הדימוי של תותח כדי להרוג זבוב אולי אינו מתאים כאן, כי אלימות איננה זבוב ומלחמה בה היא ודאי תכלית ראויה. אך לשם כך יש לנקוט באמצעים מתאימים ומידתיים. הרי גם אם נטיל עוצר על כל אזרחי ישראל בכל לילה ונאסור עליהם לצאת מבתיהם, תפחת מאד האלימות. ועדיין איש אינו מעלה על דעתו שזהו אמצעי נאות לשם השגת התכלית. אם האלימות גואה באזורי בילוי מסוימים של מועדוני לילה ודיסקוטקים, ניתן היה להרחיב שם את הסמכות כנ”ל. לא, בהזדמנות זאת שאוסישקין מת, לאפשר זאת כמעט בכל מקום (ובסביבתו הקרובה, כמובן), ללא שום רציונאל נראה לעין, ותוך שנפטרים אפילו מחשד סביר כעילה לפגוע בפרטיותנו.

הערה אחרונה: בעוד שמטרת החיפוש אמורה להיות נשק, נשאלת השאלה מה יקרה אם יימצאו בחיפוש דברים אחרים. סמים, למשל. ובכן, נראה כי מכיוון שהחיפוש חוקי, הממצא יהיה קביל כראיה.

תזכיר החוק (word)

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם, חוק ואתיקה | מתויג אלימות, חשד סביר, משטרה, נשק, סמכות חיפוש, פרטיות | 7 תגובות

7 תגובות

  1. ב- 6 באוקטובר 2010 בשעה 19:37 רחביה ברמן

    אושיסקין? אוסישקין יעני? מה הוא קשור? 🙂


    • ב- 6 באוקטובר 2010 בשעה 19:41 נעמה

      אוסישקין. תודה, תכף אתקן.
      זה מין ביטוי כזה, שבא לומר שמנצלים איזה שהוא ארוע נקודתי בשביל להכניס משהו אחר לגמרי.


  2. ב- 6 באוקטובר 2010 בשעה 23:06 צור שפי

    נעמה זהירות, מי שמשתמש/ת בביטוי "בהזדמנות שאוסישקין מת" מסגיר/ה את גילו/ה. 🙂


  3. ב- 7 באוקטובר 2010 בשעה 16:05 גרי רשף

    חששותייך כבודן במקומן מונח- הווה מדקדק בקלה בבחמורה וגם סמכויות נציגי החוק ראויים לביקורת.
    אלא על מה הביקורת? לו היה מדובר ביוזמה המשחררת את הרשויות מחובותיהן- היינו חושדים שזה נועד לאפשר מעשי שחיתות של אנשי ציבור; אבל מה החשד במקרה זה? ששוטרים מתוך שיעמום יפשפשו בכיסיהם של הבריות? שיבדקו תיקים גם בכניסה לקונצרט של הפילהרמונית למרות שמעולם לא התרחשה שם קטטה קטלנית?

    ראי – מדי פעם אני נדרש להציג רשיונות בפני שוטר תנועה שעצר אותי לבדיקה שגרתית, להראות את הקבלה לשומר ביציאה מהסופר, להזדהות בתעודת זהות בעת תשלום או כניסה למוסד ציבורי, ולפתוח בגאז' בכניסה לקניון. חלק מהבדיקות האלו מיותרות וחלק מגוחכות וחלק אף יוצרות סיכון במקום למנוע אותו (נניח- התקהלות המונית בכניסה לאיזה מקום בגלל הבדיקה הבטחונית שמא יש מחבל מתאבד בקהל..), אבל אני אף פעם לא נעלב שחושדים בי לכאורה שאני גנב או מחבל כי אני יודע שנלחמים בגנבים ובמחבלים ומגנים עלי.

    אדרבא- שיבדקו! הבדיקה מגנה עלי ולא היוזמה לבטלה, ואני מקבל בהבנה את הפגיעה המאוד מידתית בפרטיותי.


  4. ב- 8 באוקטובר 2010 בשעה 13:15 העלמה עפרונית

    אני דווקא לא בטוחה אם עוצר לילי כללי יפחית את האלימות. יפחית את האלימות ברחובות, זה כן.
    חוסר הסבירות אכן צורם. ולא רק שהוא צורם כשלעצמו, אלא שהוא גם חלק ממגמה רחבה יותר שמרחיבה את סמכויות גופי האכיפה, ומתייחסת לכל אדם כאל חשוד פוטנציאלי,


  5. ב- 10 באוקטובר 2010 בשעה 15:22 שיתוף הציבור

    היי נעמה,

    את יותר ממוזמנת לחוות את דעתך גם באתר הממשלתי "שיתוף הציבור" שדן בתיקון החוק עליו את מדברת :
    http://www.shituf.gov.il/discussion/263

    קחי בחשבון שתגובות עד ה-17.10 יועברו למשרד האחראי על התיקון, במקרה זה משרד המשפטים, כך שתוכלי לקבל מענה על הדברים.

    בינתיים נסתפק בלפרסם את הפוסט המעניין שלך בדף הפייסבוק של שיתוף הציבור:
    http://www.facebook.com/Shituf.Gov 🙂

    המשך יום מצוין,
    צוות אתר "שיתוף הציבור".


  6. ב- 23 באוקטובר 2010 בשעה 22:15 אסף

    גרי, אני מתאר לי שאתה לא היחיד שבוטח ב"נציגי החוק" באופן מלא. אבל הם, כמו כל אדם, אינם חפים מהפגמים הקטנים והגדולים שיכולים להכשיל את בעל הסמכות והכח. זה שלך לא אכפת – אשריך. אבל שים לב איך "תיקונים" כאלה מעניקים למשטרה עוד ועוד סמכויות שלא בטוח בכלל שהן נחוצות, ושעלול להיות להן שימוש לרעה (ואם אתה לא יכול לדמיין שימוש לרגע בסמכות הזו, זה רק מגבלה של הדמיון שלך). כיוון שאתה מסתכל על זה באופן אישי, נסה לחשוב איפה עובר הגבול בשבילך. האם מה שכתבת תופס לגבי סמכות של שוטר לחפש לאנשים בארון בחדר השינה? בארון של הילדים? להסתכל לך בחשבון הבנק? אני בטוח שאין לכם מה להסתיר, כמובן…



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-648 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • בורדרליין
    • "משפחה, אני שונא אותך!": כוחה העוצמתי של הספרות
    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
  • סימניה

    התחקיר הבא
    מחר שוב תהיה לנו גינה פורחת
    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie