הרופא כאל: על הסכנה שבהאללת רופאינו / הדרך שהלכו בה פחות: לזכרה של עדנה אולמן-מרגלית / פייס 2 פייס: את מי לאשר בפייסבוק / תגובה של ד”ר צבי צמרת / והודעה מינהלתית
הרופא כאֵל
כולנו מגיעים לרופא מעת לעת להתייעצות, להפניה, או עם תלונה על מכאוב או חולי ובקשה לעזרה.
כאשר בני אדם חולים ממש, יש להם נטייה לפתח תלות ברופא שלהם. הוא מבחינתם מבשר הבשורה – הטובה או הרעה. כביכול בידיו המפתח לבריאותם ולעיתים לחייהם. למען האמת, פעמים רבות קצרה ידם של הרופאים. ולעיתים רב מה שהם אינם יודעים על פני מה שהם יודעים. לא תמיד הם צנועים דים כדי להודות בכך.
מהנטייה הזאת – להאליל את רופאינו – צריך להיזהר. חשוב לזכור שהרופאים הם בני אדם. הם אינם חסינים מטעויות. לעיתים היחס הזה אליהם, או האופן שבו הם רואים את עצמם, מגביה את לבם. בעיקר, צריך להיות קשובים לגוף שלנו: אנחנו מכירים אותו הכי טוב. עלינו לשמוע לאינטואיציות שלנו; לשמור על שיקול הדעת שלנו; ולדעת לעמוד על שלנו גם כאשר הם פוטרים את זה בלא כלום.
היום הרבה רופאים משאירים את ההחלטות דווקא לפציינט. בחלקה נובעת המגמה הזאת משינוי פרדיגמה באתיקה הרפואית. מהגישה של הרופא הכל-יכול, אל האוטונומיה של החולה. כדאי לשים לב ששינוי הפרדיגמה הזאת בעצמו נובע גם מסיבות פחות נאצלות. כך, יש הטוענים כי קיים קשר בין המהפכה האתית החדשה לתהליך המסחור ברפואה. העיקרון האתי של כיבוד האוטונומיה של החולה, החליף את התביעה להיטיב ולהימנע מגרימת נזק, המתויגת עתה כ"פטרנליסטית". כך משוחרר הרופא מאחריות לחולה, אחריות אשר מועתקת אל האחרון, שמעמדו ה"אוטונומי" הוא כמעמד לקוח בשוק הסחורות. יחסי רופא-חולה, אם כן, התכוננו כיחסי מוכר-לקוח ושייכים לתחום החוזים, המתבטאים במונח המקובל "חוזה טיפולי". סיבה נוספת לשינוי בפרדיגמה הזאת היא המשפטיזציה של היחסים הרפואיים, וחששם של הרופאים מפני תביעות. הנקראת לעיתים 'רפואה מתגוננת'. התוצאה היא סירוב לקבל אחריות והעברתה אל החולה.
כדאי לקרוא כתבה שפורסמה בדה-מרקר לא מזמן, על ההשלכות השליליות שביותר מדי אפשרויות בחירה שנשארות בידי הפציינטים, שלעיתים קרובות משתקות אותם. אסור לרופא להיעלם לגמרי. הוא לא המחליט, אבל הוא בהחלט היועץ. וצריך להשאיר אותו ככזה.
הדרך שהלכו בה פחות
לזכרה של פרופ’ עדנה אולמן-מרגלית המובאת היום למנוחות, שירו של רוברט פרוסט ‘הדרך שלא נבחרה’, בתרגומה ובצירוף הערותיה.
פייס 2 פייס
פעמיים ניסיתי לפתח את חוש הזהירות של בת אחי (12.5) בכל הקשור לפייסבוק שבו היא מבלה רבות. צריך להיזהר מאנשים שלא מכירים, ניסיתי להסביר. פעמיים קיבלתי אותה תשובה: אבל אני מאשרת רק חברים שלי. למה שאאשר חברות למי שאני לא מכירה? השתוממה.
היזהרו בילדים, כי מהם תצא תורה.
אף כי גם אני נוהגת לאשר רק אנשים שאני מכירה, לפחות וירטואלית, או לכל הפחות יודעת מי הם ב-RL, היו לכך כמה חריגים. לאחרונה הצטערתי על אחד או שניים מהם.
תגובה
לתא הדואר שלי באוניברסיטה הגיע מכתב סרקסטי מצבי צמרת, בתגובה לפוסט הזה. ליוו את המכתב שני דפים מודפסים שכותרתם ציינה כי מדובר בתגובה למערכת הארץ שלא נשלחה. רק מה, אני דווקא ראיתי תגובה של ד”ר צמרת שפורסמה בהחלט בהארץ. הנה הקישור, כתגובה גם למה שפורסם כאן, שהסתמך על הידיעה שם.
(אגב, אם רוצים שאראה אותו תוך זמן סביר, תמיד עדיף לא לשלוח לי דואר לאוניברסיטה. במיוחד כשזה בתקופה שאין לימודים).
הודעה מינהלתית
הבלוג יוצא לחופשה קצרה החל מהיום. בשל כך הפוסט הנוכחי סגור לתגובות ובמשך כשבוע לא ינוטרו ויפורסמו גם תגובות שיגיעו לפוסטים קודמים. סליחה על ההמתנה ותודה על הסבלנות…
בינתיים, לרגל יום המודעות לחניית נכים שחל היום, הנה בשידור חוזר הפוסט בחניון של איקאה.
