התפרסם כפוסט אורח בסלונה
זה היה רגע מכונן. הרגע שבו עמדה ד"ר אורלי אינס על הבמה והצהירה מול המיקרופונים והמצלמות: "אני כבר לא א'. אני לא מסתתרת, אני לא מתביישת, אני לא עשיתי שום דבר רע". זהו רגע מכונן ללא קשר לשאלה מה יהיו תוצאות החקירה. רגע שבו הקורבן מחזירה לעצמה את פניה, את שמה ובעיקר את זהותה. ויחד איתם מחזירה את הדברים כולם לסידורם הנכון. מחזירה לנו כחברה את הדיון החשוב בשאלה מדוע נשים שנפלו קורבן לעבירות מין מתביישות ומוסתרות, במקום שיתביישו ויסוו את פניהם הפוגעים בהן. אלה שבאמת עשו רע.
חשיבות עצומה יש לכך שד"ר אינס העבירה את המסר הזה בעצרת לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. עבירות מין נגד נשים הן מן העבירות היחידות שבהן הקורבנות מתביישים במה שעוללו להן. מעולם לא פגשתי מי שבוש בכך שביתו נפרץ ורכושו נגנב; המופיע באות הראשונה של שמו ודמותו מטושטשת ומפוקסלת. יש כמובן סיבות טובות מאוד לכך שהחוק אוסר על פרסום פרטים מזהים – לא רק שם ותמונה – של קורבנות לעבירות מין. חוק שהופר בריש גלי בפרשה האחרונה. אך הגיע הזמן לשאול האם הוא לא תורם לתוצאה ההפוכה, של הקורבנות המתביישים. החיסיון בחוק איננו מונע את ההכפשות, את התרת הדם, את החגיגות סביב העבר המיני (הלא-רלוונטי), את השחרת האישיות ("מניפולטיווית") ואת התיוג כ"מתלוננת סדרתית" (אם לא ידעתם, לכל אשה שמורה הזכות להתלונן רק פעם אחת כנגד הטרדה מינית, וגם זה במקרה הטוב). החיסיון החוקי לא מצליח לתת למתלוננות את ההגנה מפניהם, ולכן גם לא מבטיח שלא יהססו להתלונן בשל החשש שזה מה שצפוי להן. ד"ר אינס קרעה את המסך מעל כל אלה ובפנים גלויות הצהירה בפשטות: "אני לא מפחדת".
מאלפת לא פחות היתה תגובתם של "מקורבי" ניצב אורי בר-לב. אלה תקפו את אינס כמי שבוחרת לנהל קמפיין "אגרסיבי" נגד בר-לב ומשפחתו "ולא בוחלת לשם כך בשום אמצעי". משונה. אני התרשמתי שמי שלא בחלו בשום אמצעי כדי להכפיש את שמה של ד"ר אינס היו דווקא ה"מקורבים" למיניהם ושליחיהם לדבר עבירה. אני חושדת שלא רק החיפזון – לשלוח את התגובה לכלי התקשורת בו-זמנית עם הדברים שאליהם הגיבה, אם לא לפניהם – גרם ל"מקורבים" לשכוח שד"ר אינס כלל לא התלוננה כנגד ניצב בר-לב וממילא לא ניהלה נגדו שום קמפיין. מי שחשף את הסיפור היה מנכ"לו המתפטר של המשרד לביטחון פנים, שעל התנהגותו כלפיה הגישה אינס תלונה משמעתית, המתבררת בימים אלה בנציבות שירות המדינה.
בדרך כלל זוהי אי-הבנה בדינמיקה שמחוללות עבירות מין, המביאה אנשים לשאול מדוע הקורבנות אינן מתלוננות מיד. אך אם היה עדיין מי ששאל את עצמו במקרה זה מדוע לא התלוננה אינס בזמן אמת, בא מחול השדים שבו מצאה את עצמה לאחר שנחשף הסיפור – כששמה הטוב והישגיה המקצועיים היו למרמס בפי כול – והטיח את התשובה בפרצופו. אינס "חשפה את פניה אך לא את פרצופה האמיתי", כך "מקורבי" בר-לב העלומים, הממשיכים להכפיש תוך שהם מסתתרים מאחורי שמות קוד. אינני יודעת אם את פרצופה האמיתי חשפה ד"ר אינס. אך אם לשפוט על-פי התגובה הרי שאת פרצופו האמיתי של ניצב בר-לב היא חשפה די בהצלחה.
אם אחרי שראינו מה שעברה א' מבית הנשיא שאלנו את עצמנו מי תתלונן עכשיו, באה א"א – בהופעה אל"ף-אל"ף – והראתה שאפשר גם אחרת. שלמרות ששום מעמד מקצועי איתן אינו מגן עליך מפני הטרדה ואלימות המכוונות כלפיך פשוט כי את אשה, וגם אם החשיפה נכפית עליך – ניתן להחזיר לעצמך את מי שהנך באמת ולשמש לרבות אחרות דוגמא ומופת.
חברה שבה הקורבנות מתביישים היא חברה מעוותת. חברה חולה. הופעתה המרשימה והאמיצה של ד"ר אורלי אינס אמש מאפשרת לנו לנסות ליישר את מה שהתעקם כל-כך. לחזור לשפיות. ליצור מחדש חברה שבה מתביישים התוקפנים ומעוללי הרע, לא הקורבנות שלהם.
עוד בנושא: תודה למאיה
קרוא וכתוב 
כתבת: "זהו רגע מכונן ללא קשר לשאלה מה יהיו תוצאות החקירה" אך במהלך כל הטקסט שלך, ללא יוצא מהכלל, הקפדת לקרוא לד"ר אורלי אינס בשם "קורבן". נראה כאילו לא משנה מה יהיו תוצאות החקירה, את כבר החלטת שהיא הקורבן. אולי הוא הקורבן?
אני כותב את זה כיוון שכולם נורא מתרשמים מכך שהנה הקורבן, בצעד אמיץ, חשפה את עצמה, בשעה שעוד כלל לא התבררה עד תום עצם עובדת היותה קורבן (למעט קורבן למסע השחרת אופי מכוער ודוחה).
יובל,
דר. אורלי אינס היא קרבן של התעמולה השלילית עליה מדברת נעמה בפוסט הזה, בלי קשר לתוצאות המשפט.
יובל, כמה עוד פשעים אתה מכיר שהנפגע בהם הוא לא קורבן עד שהוכחה קורבנותו? נכון, בכל פשע החשוד הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, אבל אף קורבן שוד לא צריך לחכות לאישור מבית המשפט לפני שמכירים בכך שהוא נפל קורבן לשוד – זו הנחת מוצא, וצריך להציג ספק סביר בעצם קיום השוד כדי שנוכל לדבר עליו כספק-קורבן. אבל באונס, איכשהו, עצם היות הקורבן קורבן זה משהו שהיא צריכה להוכיח. הנחת היסוד היא שהיא משקרת, והיא צריכה להוכיח שהיא לא.
כי זה פשוט כזה כיף אדיר להתלונן על אונס בחברה שלנו, ותורם כה רבות למעמדך החברתי.
נעמה זה לא יעזור קורבן? שגם אם נאלצה להגיד לא לניצב השארמנטי שמקבלת ריטניר נאה מהמשרד לביטחון פנים שמצליחה בהניף תלונה להדביר מועמדות למפכלות של אדם שכל צמרת המשטרה וכל צמרת הפשע המאורגן בארץ רוצה להעיף אותו מהמשטרה כבר כמה שנים טובות? קורבן היא לא. בואי נגיד ככה בעיני ההרבה יותר חשודה מאשר קורבן ואני דווקא נוטה להאמין שהניצב המיוצב התיצב וזינק עליה בדשא במלון לרגע וזה לא רלוונטי בעיני בכלל. אם הייתה באה בעת אחרת? אפשר היה לדון בזה.
בסנדק שדון קורלאונה עושה את השלום הגדול הוא נשאל האם הוא לא ינקום את הרצחו של בנו. הוא מבטיח שלא אבל הוא אומר "אם לבן השלי יקרה משהו. אם הספינה שלו תטבע בים, אם מכונית תתנגש בו אם ברק יכה אותו , אם הוא יתאבד פיתאום אם יצוץ איזה עד מאיזה חור אם משהו יקרה (אני לא מדייק בפרטים) אז אני לא אסלח"
ובכן נעמה שאישה שבאמת אי אפשר להשות אותה לא' מבית הנשיא (וגם בעניין הנשיא ראוי שיהו ראיות ולא חזקות הזויות מהזן שהגברת ביניש שולפת מאמתחתא בכל פעם שהיא נדרשת להרשיע מישהו שאין שום ראיה כנגדו) . שחייה מהמשרד לביטחון פנים שהיא מפילה במכה אחת את האויב מספר אחד של המשרד לביטחון פנים של צמרת המשטרה ושל כל הפשע המאורגן בארץ? קורבן היא לא. חשודה? באבוה.
גם אף אחד לא שפך את דמה ונכון שבדרך כלל היסטוריה מינית אינה רלוונטית במקרה שלה אפשר לעשות אקספשן. בטח אם רומן מחוץ לנישואין הוא איסור מדאוריטא שמונע מפכלות. שום דבר לא קרה. זה מאד רלוונטי . היה לה שנתיים להזכר בארוע הנורא היום? היא חשודה מספר אחת בעיני ברקיטירינג. אני הייתי הופך אותה מלעעלה עד למטה ומכינס חמישים חוקרים לחוקר כל פינה בחייה לברר עם מי היא דיברה בחודשים האחרונים. לא חמישים חוקרים? מאה….
כדאי לקרוא לפני שמגיבים: "ד"ר אינס כלל לא התלוננה כנגד ניצב בר-לב וממילא לא ניהלה נגדו שום קמפיין. מי שחשף את הסיפור היה מנכ"לו המתפטר של המשרד לביטחון פנים, שעל התנהגותו כלפיה הגישה אינס תלונה משמעתית, המתבררת בימים אלה בנציבות שירות המדינה."
זה בכלל לא מעניין אותי. התוצאה כאן מענינת. אנחנו אף פעם לא נדע מה היה פה באמת. אף אחד לא חושב שישבו במרתף אפל הד"ר אינס ואחרים ותכננו את החיסול של בר לב. התוצאה היא החיסול של בר לב. והתצאה כאן היא חשובה. במדרג של ההטרדה המינית המעשה (ואני די משוכנע שהוא נכון בוודאי בחלקו כלומר הם הלכו לדשא ובשלב מסוים היא אמרה לא והוא ניסה עוד קצת בטלפון זה מאד קל להאמין שזה מה שקרה. זה לא מעניין בכלל כהטרדה מינית. זה מעניין כחיסול ממוקד של מועמד למפכלות שהיה איום על המערכת שהיא חלק ממנה.
עדי, עם כל הכבוד, השאלה איננה מה מעניין אותך. או בלשונך: לא מעניין מה מעניין אותך. סיכול מועמדות הוא נושא ראוי אך איננו הדיון כאן ונא לא להסיט אותו לשם רק כי זה מעניין אותך. כתוב על זה פוסט. אם היתה הטרדה מינית אין זה משנה האם היא הועלתה רק כעת בשל החשש שהמטריד יהיה מפכ"ל (ואחראי על שלומנו בין השאר מפני עבירות מין, יש לזכור); ואפילו לא אם היא הועלתה בידי המוטרדת כדי לסכל את מועמדותו; או לחילופין בידי אנשים אחרים שהשתמשו בה כדי לסכל את מועמדותו (מה שהופך אותה לקורבן כפול). חקירת ההטרדה והטיפול בה צריכים להתבצע במנותק מהשאלות האלה שכן הן אינן משליכות עליה. סיכול מועמדות הוא חמור רק אם לשם כך נבדית עלילה. לא אם המועמד אכן הטריד שכן אז הוא אינו ראוי למשרה וזה הרבה יותר מעניין, לפחות אותי. מי שרוצה במשרות רמות וכוח פוליטי שידאג שהרקורד שלו יהיה נקי. ואם אפשר עכשיו לחזור לנושא הפוסט שהוא אחר לגמרי. הוא עוסק בעיוות החברתי של בושת הקורבנות לעבירות מין, במקום בושת המבצעים. ום נשים חזקות ואפילו מניפולטיוויות זכאיות שלא יטרידו אותן.
ובכן החקירה לא יכולה להעשות בנפרד והיא לא נפרדת. והנורמה שכל בעל תפקיד צריך להגיע לתפקיד ללא רבב. היא נורמה פסולה בעיני ואין בררה וצריך לאזן בין האינטרסים ה שונים. ההפרדה הלכאורית לא רק שעזרה לארגוני פשע ולצמרת המשטרה ולצמרת המשרד לביטחון פנים להדביר את בר לב? אלא גם פגעה במאבק לעולם ללא הטרדות מיניות.
דובי, אני לא עורך דין אבל אני מניח שבדרך כלל בשוד אין "מילה נגד מילה" יש עובדות. פה היתה טלוויזיה ועכשיו היא איננה. פה היה מנעול ועכשיו הוא שבור וכן הלאה.
במקרה אונס, כאשר אין ראיות פיזיות (DNA וכדומה), בסופו של דבר זה מסתכם במילה שלו נגד המילה שלה. המעניין הוא שבמקרה שלפנינו אין, כך אני מבין, מחלוקת על העובדות אלא על הפרשנות של העובדות.
ללא קשר, אני חושש מחברה שבה מעבירים מתלוננת על תקיפה מסע השמצות פרוע כפי שעברה אורלי אינס. אני לא פחות חושש מחברה שבה כל אדם, גבר או אישה (על פי רוב אישה) אשר תתלונן שעברה תקיפה, היא באופן אוטומטי, ללא כל צורך בבדיקה נוספת, ללא כל השתהות או חקירה, הופכת באופן מוחלט לקורבן. אחרי הכל, מעולם לא שמענו על מקרה שבו אישה התלוננה נגד גבר ונמצא שאין ממש בתלונה שלה. אני לא אומר שזה המקרה שלפנינו – אני גם לא אומר שלא. אני אומר בדיוק את מה שאני אומר: לפני שמכתירים צד אחד כ"קורבן" וצד אחד כ"תוקף", מומלץ לחכות עד אשר יתברר מי הקורבן ומי התוקף. זה נשמע לי כל כך הגיוני שאני מתפלא שאני בכלל צריך להסביר את העמדה הזו.
יובל, אני חושב שהחברה שלנו לא תסבול יותר מדי אם לצד הנחת חפותו של החשוד, תעמוד גם הנחת הכנות של המתלונן.
אני ממש לא אהבתי את ההופעה שלה ברחבת המוזיאון בתל אביב (נראה אותה עושה את זה בירושלים), וחבל לי שהיא זאת שהתייצבה בחזית מאבק המותקפות מינית, כי אולי לנשים משכילות ומשוחררות היא יכולה להוות איזשהו מודל, אבל למרבית הנשים בישראל (שכמעט כל אחת מהן הוטרדה או הותקפה מינית, כולל אותי) ההופעה המורתית-מטיפה מצד אחד והמתריסה מצד שני, היא גרמה בעיקר נזק והוסיפה אנטגוניזם גברי. היום שאלתי נשים שהיו בגן של ביתי (הגננות וכמה אימהות) מה דעתן עליה. רק אחת חשבה ש"כל הכבוד" וכל השאר הרגישו, כמוני, שהאישה הזאת דאגה קודם כל לקדם את עצמה ואת שמה, אולי אפילו לעשות הון פוליטי, ולא ממש חשבה על אלו שקולן, גם אחרי המופע האורקולי שתוזמן לשמונה בערב, לא ישמע.
לצערי, נראה שהתעמולה האנטי-פמיניסטית מצליחה. אישה מצליחה, חזקה, עדין נתפסת כלא-לגיטימית.
מזל שבר-לב לא ניסה לאנוס מישהי עם חגורה שחורה בג'ודו שהיתה עושה ממנו ביגלה ומגישה אותו למשטרה קשור – ממנה בכלל היו עושים מכשפה, והנשים היו הראשונות להגיש גפרור למדורה…
דובי, לא הנחתי שהיא לא כנה. אבל בין כנות לבין הקביעה שהיא "קורבן" רק בגלל שהיא כנה (ולא בגלל שנמצא שהיא הותקפה), המרחק גדול.
" עבירות מין נגד נשים הן מן העבירות היחידות שבהן הקורבנות מתביישים" – גם גברים מתביישים, אני יודע מניסיוני האישי.
ג'וני העלה נקודה מאוד חשובה שלדעתי, כולנו צריכים לזכור לעיתים קרובות יותר – פשעים מיניים לא קורים רק כאשר נשים הם הקורבן וגברים הם התוקף. יש אלימות מינית של גברים נגד גברים, נשים נגד גברים, נשים נגד נשים, מבוגרים נגד ילדים, ובכמה מקרים מזעזעים באחרונה – ילדים נגד מבוגרים.
אלימות מינית היא לא עניין של "הבנים נגד הבנות" ותלונות על פשעים מיניים הם לא עניין של "הבנות נגד הבנים". כולנו נרוויח מחברה בה קורבנות לא עוברים לינץ' בגלל שבחרו להתלונן על פשע מיני שנעשה נגדם.
אני מקווה שהעתיד אכן יוכיח שהופעתה של דר' אינס ביטאה שינוי חד באופן שבו נשים שהתלוננו על הטרדה מינית תופסות את עצמן ועוד יותר שתשתנה גם הדרך שבו הן נתפסות על ידי חלקים מסויימים בחברה. לצערי אני לא בטוח שכך יקרה אם כי לא יכול להיות ויכוח על האומץ והעוצמה הגלומים בצעדה של הדר'.
הרבה יותר בעייתית סוגיית ההכרעה בשאלה מהי הטרדה מינית. אני משוכנע שיתכנו מצבים בהם האשה חשה באופן אותנטי מוטרדת והגבר, באמת בתמים ובתום לב לא חש שהוא מטריד אלא נמצא בתחום הלגיטימי של החיזור. אין לי מושג איך פותרים דילמה כזו.
הוא והיא ,מה היה שם?אף אחד לא ממש יודע, מה נהיה הוא: הביתה. היא:ח"כ מטעם___
יש לי דעה אישית עליו, ועליה ,מסרב לנקוט עמדה
יש כאן ראי של ישראל 2010 בו אנחנו (כולנו) לא נראים טוב
מסרב אבל נוקט גם נוקט.
עמדה: הוא ח"כ מטעם_________ . היא הביתה
אכן אתם (כולכם) לא נראים טוב
אילנה דיין בראיון להארץ היום במוסף אומרת שאם היתה מגלה במלחמת העולם השניה שצ'רצ'יל הוציא חשבוניות כפולות לא היתה ממשיכה עם הסיפור. השאלה אליך נעמה האם היית ממשיכה עם התחקיר כנגד צ'רצ'יל באם היה מסתבר לאחר הקרב על בריטניה שהוא הטריד מינית את אחת המזכירות שלו?
עדי בן יעקב.
אתה צודק.
מה אתם נטפלים לקטנות, אנחנו הרי מצילים את המדינה. אונס קטן פה ושם רק מרים את המורל ללוחמינו האמיצים. תקלות קטנות של גניבה ושוחד? נו באמת, זה הרי לטובת המדינה שעליה אנחנו מקיזים את דמם של הלוחמים.
ומכיוון שבמשימת הצלה לאומית עסקינן הרי שגם אם נחסל כמה מתנגדי משטר אנחנו רק תורמים ומחזקים את בטחונם של האזרחים…
וד"ל
שי, תרשה לי להוסיף על התגובה הנכוחה שלך שכאשר יהיה לנו מנהיג בסדר גודל של צ'רצ'יל נוכל לדון בשאלה אם לוותר לו על חשבוניות כפולות. בינתיים כל ההתפלפלויות האלה באות רק לנסות ולהכשיר שרצים שאי אפשר להכשיר – אני פחות מתייחס לנושא הפוסט הזה ויותר לעובדה המדהימה שאת כס הרמטכלות עומד לחבוש מי שתלויות נגדו האשמות כבדות שלא התבררו על היותו עבריין שודד קרקעות.
בחברה אנושית שבה הממשלה עדיין תומכת (בעקיפין) באיום על נשים באלימות (מילולית או פיזית), רק כיוון שהלכו על המדרכה הלא נכונה ברחוב, או התערבבו עם גברים באוטובוס – לצערי הרב אני לא רואה עתיד ורוד.
נמחקו כאן שתי תגובות, בעקבות הערתו הראויה של קורא. הן אמנם אוששו, בדרכן הפרדוקסלית, את הנקודה של הפוסט: האופן הזול והמכפיש שבו הוצגה בהן ד"ר אורלי אינס (אפרופו אלה הטוענים ששום דם לא הותר ושום הכפשה לא ארעה). אבל עדיף אכן להשאיר כאן את הדיון נקי ככל האפשר, ללא התייחסויות מבזות (ועלומות שם, כמובן, כמצוות האומץ) לגופם של א/נשים.
שלום
אעשה מעשה לא מקובל. עדות אישית. עשרות שנים אני חי עם אישה פמיניסטית. פרטים: אין חינחונים, אין "אבא" " אמה" יש רק שמות פרטיים, אין "אישתי" או "בעלי" כך וכך, יש שם. אין טבעות נישואים, אין בבית נעליים בעקב גבוה, לא צבע שפתיים, לא צבע שיער, לא הורדת שיער. חשבון בנק רק שלה, בעלות משותפת על כל דבר, בית מכונית. כשנקנה מחשב ניקנו שנים. נסיעות לחו"ל לבד, או אם חברה שאני כמעט ולא מכיר, הליכה לקונצרטים לבד או כנ"ל, טיפול ברכב לבד, חינוך ילדים ועד הורים וכ"ו משותף. כל קניה כל רכישה רק בדיון והסכמה, דואר בשם לא נפתח ויש עוד. כך גם יחסי עם הבת, מכונאית, מהנדסת, שולטת בגורלה. מימי לא פגעתי ב.. או השפלתי אשה, להיפך גוניתי משום יחסי הישיר הלא מחנחן הלא מפלרטט לכל אישה באשר היא אישה. תמיד שם לא "מידלה" ולא "כוסית", ביטוי נאלח מתואב.
החטא הבולט, מאמר דף ראשון ב"הארץ" של גדעון לוי שמהלל את הגברת ומשמיץ את העולם, זה העיתון שמחזיר בערמה ויזמה את לאור למעגל הציבורי. כרגע הידע בשני המקרים באותה תקפות. לאור מפי השמועה הואשם באונס. איש לא מאשים את בר לב באונס. כל האנשים והנשים היפים מה עשיתם בעניין לאור, ג-ם ש-ם הג-ב-ר-ת אשתר זיהתה שמה. זה רק טוק בק. אז אפסיק קו זה.
אינס היא חלק מהמטה המושחת בחלקו של משטרה מושחתת בחלקה. גולגלו מיליוני שקלים, דוחות שראיתי על הצלחת הפרויקט כמו ירידה ב50 אחוז באלימות ופשע הצלחות שלא יאומנו, יש גם שמועות בעניין זה, מי בדק ביצועים וחשבונות ומה היו יחסיו עם הגברת. נסיעות לחו"ל לא ברורות, עסקי ניצב פרנקו והיא – מפקח ואהובה הנם לעניות דעתי עבירה על התקשיר, כנ"ל יחסיה עם מנכ"ל המשרד שהתפטר, והרי לשוחד גם מיני יש תמיד נותן ומקבל, לא הכל אונס. סיפורי העיר אילת הולכים ונפתחים עוד לא שמענו את כולם. מכרזים תפורים, כסף, שררה, כוח, קשרים, פשע אלימות, טפשות, שחיתות, שקרים לבנים ואחרים, בטח גם דברים חיוביים; דייסה מעורבבת, היא רק היא נקייה וצחה וברה כשלג?
האם הפמיניזם יכסה הכל? כמו פגיעה בנשים בשמאל ששם שנאת ישראל ואהבת פלשתין הביאה פגיעה בנשים, עוד מימי השומר הצעיר במוסקווה.
מדוע לא להמתין לבית משפט, לעיתונות חוקרת, כולם טוחנים את חופש העיתונות ,חופש המידע, אור השמש המגלה מחסן ומסרטן. מה זה נבהלתן כולכן להגן על הגברת לפני שהתבררו דברים. כן ומעכשיו כול מתלוננת תתבקש לפרסם את שמה וזוהותה, למי בדיוק תועיל שטות זו. והאם נפתח בשמות הגיבורים והגיבורות בסיפורי חשין ועוד סיפורי עבר. פלדמן וקצב?
כנראה שמעט מאוד ידוע על גברת איניס ומעשיה הטובים והלא טובים. עוד לא התחלנו לדעת ולספר. זה מאוד לא בסדר מה שמתחולל כאן. מעניין אם אמחק או לאו.
קודם כל לגבי הערתך האחרונה: היא לא במקום. על כללי התגובות בבלוג זה אפשר לקרוא ב"על הבלוג". מה שלא מתפרסם הוא מה שלא עומד בהם, לא מה שמביע עמדה שונה משל בעלת האכסניה. אני מצפה שתחזור בך מהערתך.
לגופו של עניין: אינני מכירה את ד"ר אינס, ואין לי יסוד להניח שהיא צחה וברה כשלג, כשם שאין לי יסוד להניח שהפוך הוא. העניין איננו אישיותה. והדיון על אישיותה הוא הסטה בלתי ראויה שנשים חוות בכל פעם שהן מתלוננות. וזה דווקא כן העניין. של הפוסט. ד"ר אינס נחשפה בשמה ובזהותה, ואם יש טענות נגד התנהלותה בפרוייקט 'עיר ללא אלימות' (שאני אישית לא מחובבותיו, בלשון המעטה, ואף התראיינתי על היבט אחד של התנגדותי אך לא מזמן בערוץ 1) – שיועלו ויתבררו. הפמיניזם לא מכסה הכול. לפחות לא אצלי. ולעומת זאת פגיעה בנשים ושתיקה עליה איננה נסלחת בשם שום אידיאולוגיה מחד גיסא, או התנהלות מקצועית לא תקינה של האשה מאידך גיסא. לא רק נשים בתולות וחסודות מוטרדות. והדרישה מהן להיות אלה כדי שיאמינו להן – כפי שאונס הוא כזה רק אם התנפל עלייך ממארב אדם לא ידוע בחושך (בעצם גם זה לא: מה עשית שם בחושך, לבד?) – איננה קבילה.
ובקיצור נמרץ:
אני מתנהג תקין עם נשים.
יש מקרים יותר חמורים.
הגברת מושחתת.
יש מקרים יותר חמורים.
חכו למשפט יש מקרים יותר חמורים.
הגברת עושה מעשים לא טובים.
הי! זה מתחרז!
נעמה, את חוזרת ומציינת כי נעשים נסיונות להסיט את הדיון לכיוון אישיותה ועברה האישי. הסטה שלדידך אינה מוצדקת ונשים חוות אותה בכל פעם שהן מתלוננות.
אז גם אם נקבל את טענתך כי אין כל רלוונטיות לאישיותה או לעברה לעניין (לעיתים אין כל רלוונטיות ולעיתים יש, הכל תלוי במקרה), להציג את המצב ככזה שנשים באופן מיוחד סובלות מנסיון של הסטת הדיון לכיוון הכפשת אופיים או אישיותם זה די מקומם.
אין כאן שום דבר מיוחד שנעשה כלפי נשים ולא כלפי גברים.
רצח אופי והכפשות הם נשק די סטנדרטי (למצער) כל אימת שיש סבירות (לדעת העושה שימוש בכך) שהדבר יסייע לו.
בנוסף, גם טענותייך בו זמנית נגד ובעד חשיפת השמות ופרטי מתלוננות מעוררות בי תחושה קשה של רצון להוציא את הנשים כקורבן, לא משנה מה יעשה.
אם חשאיותן של המתלוננות תישמר אז החברה חולה, אם לא אז החברה חולה.
איך שהוא כמי שלא מגדיר את עצמו כפמיניסט או שובניסט (אני סתם מגדיר את עצמי כבן אדם) נראה לי שהכי טוב המצב הקיים, שלא מחליטים בשביל המתלוננת כל מיני טהרנים מה היא צריכה לעשות עם שמה ופרצופה ושבתרצה תשמר חשאיותה ובלא תרצה תחשוף פניה.
לגבי חשיפת פרטיה באינטרנט, זה אולי מלוכלך, מנוול ושפל אבל גם כאן זה לא קשור לעובדה שהד"ר אינס אישה אלא ליצר המציצנות המתואב שמדינתנו חולה בו (ויעידו עליו רבבות תוכניות הריאליטי שמשודרות כאן).
אלון,
הנקודה היא שבכל מקרה שאישה מתלוננת על אונס, נעשה רצח אופי המבוסס על אותם עניינים: ההיסטוריה המינית שלה (אמיתית או מומצאת) הופכת אותה מקרבן פשע ל"היא הזמינה את זה".
דבר כזה מעולם לא קרה לגבר שהואשם באונס, או במעילה או ברצח.
ראה הרחבה כאן:
http://dorawrites.com/omg/?p=298
ושים לב שזה קורה שוב ושוב ושוב, גם אחרי פרשת האונס בשומרת, גם אחרי פרשת הילדה בבסיס חיל האויר ש"שכבה בהסכמה" עם עשרות חיילים, גם אחרי פרשת קצב, גם במקרה הנוכחי.
בעיני יותר מדי אנשים, "אונס" זה רק תקיפה ברוטאלית על ידי זר. קל ונוח לחשוב כך, רק שסוג זה של אונס הוא פחות מעשרים אחוז (20%) מהמקרים. כל השאר הן תקיפות על ידי אנשים המוכרים לקרבן (בני משפחה [כן, בני משפחה], מורים, בוסים, מפקדים, עמיתים לעבודה או ללימודים, שכנים ועוד). רוב המקומות בהם מתרחשים מקרים כאלה הם אלה הנחשבים "מוכרים ובטוחים" – בבית, בבית קרובים או שכנים, בעבודה, בבית הספר/אוניברסיטה וכך הלאה.
אבל בעיני יותר מדי אנשים, "אונס" זה רק מעשה בסגנון בני סלע, ואישה נשואה שהבוס משכיב על השולחן במשרד – נו, היא היתה צריכה לדעת לא להיכנס לבד למשרד שלו, לא?
אם פגעתי אני מתנצל בודאי שלא
זאת הייתה כוונתי. בכל מקרה בבדיקה
נוספת של כתיבתי אין עיסוק באישיות
יש הזכרת עובדות מפוקפקות יותר ופחות
דעות שלי בהסתייגות מתאימה ובקשה לבדוק עובדות
ודעות לפני הוצאת משפט.
שי עוזרי לא תורם כלום משלו לעניין הנדון
כל תרומתו לעג והגכחת האחר, כאן האחר זה אני
הוא לועג לי ומפרש לא נכון את דברי
שיאמר את מה שיש לו לומר בעצמו בשם עצמו
בין היתר:
העדות על עצמי נובעת מתיאור שבלוני שב וחוזר של
הגבר הישראלי, ראה מירב מיכאלי. רציתי לומר
מי אני.
לא אמרתי שהגברת מושחתת
אמרתי על מקום עבודתה שהוא מושחת חלקית
ראה הקפדתי להעיר על מעשים חיוביים-טובים
לא השוואתי עוצמת או גודל פשעים וחטאים השוותי את
הטיפול של "הארץ" כדגם לטיפול התקשורת
בשני מקרים דומים
רגישותך מוצדקת כך רגישותי
הערתך בנידון לא תזיק
דוד,
מן הסתם גבר שמואשם בפשע כלשהו ובפרט באונס לא יואשם בכך שהוא הזמין "את זה" אתה משווה תפוזים עם תפוחים ומתייחס לדבר שלא אמרתי.
מאידך יש מידה מסויימת של צדק בדבריך על כך שיש יותר מדי אנשים שאונס לתפישתם הוא משהו בסגנון בני סלע.
אגב, שים לב לפליטה הפרוידאנית שלך "ואישה *נשואה* שהבוס משכיב על השולחן במשרד…". מה הרלוונטיות של היות אישה נשואה לעניין. אונס הוא אונס ללא רלוונטיות למעמד הזוגי של האישה או הגבר.
לא פרוידיאני. אישה נשואה היא "מנוסה" ו"צריכה לדעת מה קורה" לאישה כשהיא לבד עם גבר, צריכה לדעת איך "לא להביא את זה על עצמה" – מה שאין כן בתולה.
שוב, הכל לפי התפיסה הטאליבאנית שאישה היא או טהורה או זונה.
שלום.
תודה על מאמר מצוין.
אבל האם קראת את המאמר המחפיר שכתב השובניסט (בכל התחומים) בן-דרור ימיני במעריב ביום שישי 26.11.2010?
זה מפחיד.
ג.