אצלנו יודעים רק לכבות שריפות, נהוג לומר. קרי: אין היערכות, אין תכנון לטווח ארוך, אין מניעה. יש רק כיבוי שריפות כשהן כבר פורצות, בגלל כל אלה. השריפה בכרמל הוכיחה כי גם את זה לא יודעים. טוב, אירוניה בצד. כאשר שריפה (ממש, לא מטאפורית) פורצת לא בשל מעשה ידי אדם, היא יכולה להימנות עם כוחות הטבע. אך גם אסונות טבע לעולם אינם מנותקים ממעשי ידי אדם ובעיקר מהמבחן העליון שהם מזמנים לחברה המאורגנת, ולרשויות שהחברה מינתה בדיוק לשם כך. והשאלות שצריך לשאול כאן הן משלוש קבוצות. ראשית: כיצד נערכו ומה עשו כדי למנוע? שנית: איך פועלים כאשר האסון כבר מתחולל, בכל הרמות? ושלישית: איך משקמים את האוכלוסייה והאזורים הנפגעים לאחר האסון ואילו לקחים מפיקים לעתיד?
התשובות לקבוצת השאלות הראשונות ניתנות בשפע בימים האחרונים, ועוד יינתנו. אף כי לא יהיה זה הימור פרוע לנחש שאיש לא יקח אחריות. בינתיים עסוקים הפוליטיקאים – שסדרי העדיפויות שלהם ייבשו את שירותי הכבאות וההצלה – בכסת”ח ובגלגול אחריות זה על זה. כולם חמושים כבר ודאי ביועצי תקשורת ובעורכי-דין. מה עוד חדש. נדמה כי התפקוד בשטח מתבצע כהלכה. על שיקום האזור והתושבים יוציאו ככל הנראה סכומים העולים עשרות מונים על מה שניסו נערי האוצר – והממונים עליהם! – לחסוך. לקחים לעתיד? המממ. במדינת הפרטץ’, ה”סמוך” וה”יהיה בסדר”? באופטימום, ייערכו למלחמה הקודמת. אולי בשריפה הבאה כבר נהיה מצוידים כדבעי. אבל מה עם רעידת האדמה שתתרגש כאן? לה אנחנו מוכנים? הרי תרחישי האימה לגביה עולים על כל מה שנראה כאן עד כה, בשריפה או במלחמה.
אסונות המוניים מחדדים עבורנו את האמיתות הבסיסיות ביותר של מטרות החברה המאורגנת. את חובתו של השלטון להגן על חיי אדם ועל זכויותינו הבסיסיות. ולסייע יותר לפגיעים במיוחד, לתלויים ולחסרי הישע (זה כולל גם את בעלי החיים, שלרוב מופקרים מאחור). לא די לשאול עבור מה בדיוק חוסכים נערי האוצר (שם גנרי) – שתמיד אין להם כסף לשום שירות למען האזרח – את כספי המיסים שלנו. צריך להזכיר את העיקר: מדינה נועדה לשרת את אזרחיה, לא להיפך. שלטון שמפקיר את אזרחיו צריך ללכת הביתה. כדי שלאלה שיבואו במקומו יבער תמיד למטה מהידיעה שיש שכר ועונש. כי כך פועלת (נו טוב, צריכה לפעול) דמוקרטיה ליברלית. הסמכות הפוליטית היסודית נותרת בה בידי האזרחים, על-מנת שיוכלו להחליף את השלטון שהקימו לעצמם כאשר זה כושל מלמלא את תפקידו העיקרי: להגן על זכויות היסוד שלהם. ממש לא תגלית. ג’ון לוֹק כתב על זה כבר במאה ה-17.
המִלה הטובה צריכה להינתן בשפע לאנשים בשטח שעושים את העבודה. לכבאים הנלחמים באומץ ללא ציוד מתאים; לשוטרים המנסים לשמור על הסדר והביטחון; ולאנשי שב”ס שחילצו את האסירים מכלא דמון וחלקם נספו על משמרתם. כן, הם רק עושים את חובתם. אבל השלטון לעומתם – לא. כדאי לזכור בהזדמנות זאת שגם כוחות הביטחון אינם תמיד כוחות הרשע. שאם מדברים על חברה מאורגנת, הרי שום מדינה אינה יכולה להתקיים לא רק ללא צבא אלא גם ללא משטרה, שב”ס (השומר גם על פושעים ועברייני מין, לא רק על פלסטינים, למי ששכחו) ואפילו ללא שב”כ. כל אלה צריכים לפעול כדין, עם פיקוח מתמיד וביקורת ציבורית. אבל יש לזכור כי מדינה כושלת, היעדר מדינה, מסוכנת לזכויות האדם לא פחות ממדינה המדכאת אותן.
אנשים יקימו מחדש את בתיהם. שנות דור יעברו עד שישוקם האסון הסביבתי שהתרחש כאן. המתים לא ישובו ומשפחותיהם ישאו לעד את פצעי אובדנם. האש בכרמל תכובה ותדעך. אך מי יכבה את אש השנאה, ההתלהמות והגזענות שפרצה כאן בכל עוזה? זאת שלא השׁרקיות (רוחות מזרחיות) של ילדותי עשו בה כבשלהן, אלא שקיבלה רוח גבית מהשלטון? האם פירומנים יכולים לכבות שריפות? איוב קרא, שאמר שאם מדובר במציתים יש להוציאם להורג כמו את אייכמן? ראש מועצת חוף הכרמל, כרמל סלע, שקבע נחרצות בשידור חי ש”להרגשתו המלאה” מדובר בהצתה, אף כי הודה שאין לו שום מידע בנושא? הח”כ הגזען התורן, שמדבר על “אינתיפאדת הצתות”? מאות הטוקבקים ה”מנוטרים”, עלק, המסיתים לגזעות ולשנאה? את האש הזאת – שסכנותיה לא פחותות משל אש ממשית – הממשלה לא מנסה לכבות אלא רק מלבה. במקצועיות של פירומן מומחה.
עוד בנושא:
כוחות עליונים ומעשי ידי אדם
קרוא וכתוב 
סליחה שאני מעלה אופטופיק אבל במקרה זה אני חושב שזה שייך (וזה בנוסף כמעט לזה שנדמה לי שאני מסכים לכל מילה של הפוסט הזה)
ביום חמישי בערב שגודל האסון עוד לא חילחל וארבעים נשמע כמו איזה מספר אקראי וכולם היו בטוחים שבבוקר כבר לא תהיה אש הראו בטלוויזיה טיפוס אחד שנעלם מאז שהוא לדעתי לב העניין.
עוד לא היה להם פוכטג' רציני אז הם צלמו את הסקרנים שמגיעים לסביבה. היה שם טיפוס אחד צעיר שעמד והביט בלהבות בעינים כלות ומתמוגגות לשאלת הכתב או הכתבת ( סתם בדיחה מי שולח אישה לסיקור כזה חשוב זה תמיד תפקידם של בחורניו הטובים) מה הוא הוא עושה שם? הוא ענה "אש אש באתי לראות את זה" באיזה מבט מצועף ומלא התלהבות ואקסטאזה. אם הייתי צריך לביים פירומאן? האיש היה מקבל את התפקיד בשניה. אני לא חושד באיש הזה הוא בטח איש טוב שבא לעזור. אבל ככה הוא ניראה לי.
אין לי מושג למה האיטם נעלם מיד מהאקרנים יכול להיות שנדחף על ידי אחיו האיטימים היותר מושבחים אבל יכול גם להיות שאני לא הייתי היחידי ששם לב לזה. אבל האמת היא שבדרך כלל חנוכה זה חג הפיורמנים היום? בגדול. חג לגזענים וחג לפיומאנים. שלא לדבר על השתלחות של המשטרה בשני הילדים הללו באוספיה שהיא פשוט בלתי נסבלת. אבל למרבה הצער? דווקא מצליח להם גם לפירומנים וגם לגזענים.
ומלה טובה נוספת לאזרחים הרבים הנחלצים לסייע. לגילויי האנושיות, האצילות והנדיבות.
דעה קצת משעממת ומעושה.
אני דווקא חושב שהבעיה היא בעם שיוצר פסטיבל מוות. צר לי, אך 40 הסוהרים שנספו אינם גיבורים- הם מתו סתם, בגלל טעות מטופשת וחוסר היערכות לנהיגה בשריפה. אף אחד מהם לא נכנס לבניין בוער בשביל להציל מישהו. במקום להעדיף גיבורים מתים על סוהרים חיים, כדאי שיפנו ביקורת להתנהלות של הממונים.
מכבי האש ערוכים לתוחלת הפגיעות, לא לשריפות חריגות. נכון, היו מחדלים, אבל זה לא עניין אף אחד וזו לא אשמתו של אף אחד. פוליטיקאים נבחרים למטרה מסויימת, עם אג'נדה מסויימת. בזמן שאנשים שגוועים מרעב מפגינים מתחת לשולחנך- אף אחד לא יתחבר או ימצא עניין בכבאים. זה לא היה על סדר היום כי זה לא עניין אותנו ולא הזיז לנו, ולכן המצב רע.
סורי, לא אתן ל'אזרחים טובים' לסחוט מאסון טבע רשלני יציאות פטריוטיות, דיבורים על איחוד העם או על גבורת העם היהודי וקשקושים אחרים.
אפשר אולי לומר את דעתך השונה בלי לתת ציונים למה שכתבתי כ"משעמם ומעושה"? זה יפחית משהו מדעתך? חייבים להקטין את האחר(ת) כדי להרגיש יותר טוב?
ולעיוות של דברי ("גיבורים") כדי שיתאימו לקונספט שלך – בכלל לא אתייחס.
לא נתתי ציונים לאף אחד, פשוט לא ממש הבנתי מה את רוצה וזה גם עונה לשאר התגובה שלך.
נכון, המדינה קיימת בשביל האזרחים, אבל זה משהו שמעורר אסוציאציה ראשונית להתרעה מפני פשיזם, וההתייחסות לזה אולי מוציאה אותך ליברלית אבל לא אומרת כלום.
אז עם ישראל יכול גם להאשים את עצמו, ובגדול. אני לא יוצא בטענות כלפייך ולא מעוות את דברייך אלא מביא את דברי התקשורת והלכי הרוח שהם לדעתי מה שמסריח בסיפור הזה.
אין לי שום כוונה לפגוע בך, ואני מעריך מאד את הבלוג הזה ואת מי שעומדת מאחוריו.
ממשלה כושלת לא צריכה להתפטר, היא צריכה להזרק החוצה בבחירות הבאות. הבעיה בישראל היא לא שהממשלה לא מתפטרת, אלא שזה לא משנה אם היא תתפטר או לא, כי בבחירות הבאות אותן מפלגות עם אותן אג'נדה תגענה לפחות או יותר אותה ממשלה עם אותה מדיניות.
"הרי שום מדינה אינה יכולה להתקיים לא רק ללא צבא. . ."
יש מדינות שדווקא מסתדרות ללא צבא. קוסטה ריקה למשל. כמובן, המצב הזה אינו נקי מבעיות, וספק רב אם ישראל תוכל להגיע אליו בעתיד הנראה לעין. אבל בכ"ז כדאי לדעת שהוא קיים במקומות מסוימים על הגלובוס.