כבר מזמן שאני מתכננת לכתוב על זה, והפוסט הזה של יובל היווה את הדחף לעשות זאת כעת. יש בכך גם סגירת מעגל, כי בזמנו כתבתי אצלו תגובה שבה העליתי את הנקודה הזאת (וכתוצאה מכך היו מי שראו בי כאויבת של אתוס הנתינה הנדיבה והחופשית באינטרנט). במה דברים אמורים? באימיילים אינספור שקיבלתי מאז שפתחתי בלוג – אולי אחת לשבוע – המפנים אלי בקשות במקרה הטוב, והוראות במקרה הפחות טוב, לאתר מקורות לעבודה שהפונה צריך/ה לכתוב. במקרה הראשון הם מנומסות, במקרה השני הן משגרות פקודות, בלי שלום ובלי תודה. אבל זה לא העיקר.
הנה שתי דוגמאות שהבאתי אז אצל יובל:
“שלום, אני עושה עבודת גמר בנושא: מעצר מינהלי אודה לך אם תוכלי לשלוח לי כל חומר רלוונטי בנושא.”
ואי-מייל שהגיע אפילו בלי שם הכותב/ת, אבל קרא לי לפעולה דחופה:
”היבט פילוסופי של המתת חסד דחוף….אני אשמח…תודה רבה. אם את יכולה לשלוח לי לכתובת..”
מה שמדאיג הוא העובדה שכך סטודנטים מחפשים היום מקורות לעבודה שעליהם לכתוב. לא פעם ולא פעמיים קיבלתי פנייה כזאת מסטודנט/ית לתואר שני(!), המחפש/ת כך מקורות עבור עבודת המאסטר.
ובכן, התבלבלתם. חיפוש מקורות הוא חלק מהעבודה. ואם אתם מתקשים למצוא, תוכלו להיעזר במרצה או במנחה שלכם. לפעמים אני מרגישה שהדבר היחיד שלא מבקשים ממני הוא לכתוב את העבודה עצמה. טוב, כמו שכותב יובל, לזה יש פתרונות אחרים. אבל ברצינות: קשה לי לחשוב על דרך פחות רצינית לחפש מקורות לעבודה מאשר לגגל, להגיע לבלוג שלי כי כתבתי על זה משהו פעם, ואז לבקש שאשלח את “כל המקורות” שיש לי.
ויש גם את הצד השני. מלבד תחומים שאני ממש מתמחה בהם, כל בקשה כזאת מחייבת אותי, למעשה, לחפש את המקורות המבוקשים. בעצם, גם בתחומי המומחיות שלי אני לא זוכרת את כל המקורות בעל-פה. כלומר, הפונים בעצם מבקשים שאני אעשה את העבודה במקומם. לו הייתי עושה זאת עבור כל פונה, זה כל מה שהייתי עושה. כמו שאתם מתארים לעצמכם, יש לי עיסוקים אחרים בחיים. כמו שאתם יודעים, אני לא מידענית ולו הייתי לא הייתי עובדת בחינם. אני כותבת בלוג ומשקיעה בו רבות, אבל לצערי עדיין לא משלמים עם זה במכולת. י”קירי תמיד מייעץ לי להשיב לפניות כגון אלה ב”אשמח לעמוד לרשותך תמורת… “ (וכאן צריך לבוא סכום שהוא קצת יותר גבוה ממה שמקבל/ת עוזר/ת בית לשעה).
ואלוהים מה הוא עושה פה, אתם שואלים? ובכן, גם הוא כיכב באחת הפניות, מהמשעשעות יותר שקיבלתי:
שלום אני פונה אלייך בשאלה האם אכן יש אלוהים ולאלו ספרים את ממליצה לי לפנות על מנת לפתור סוגייה זו. בתודה מראש…
קרוא וכתוב 
מה רע בלגגל? במיוחד עם הגוגל סקולר שמפנה לעבודות ומחקרים אקדמיים.
גוגל סקולר אכן טוב. ויש עוד מנועים ייעודיים. אבל צריך לזכור שהעולם, גם האקדמי, רחב יותר מאלוגריתם החיפוש של גוגל. יש עדיין ספריות ומאגרי מידע ממוחשבים שמומלץ להשתמש בהם. מלבד זאת, מי שמגיעה לבלוג שלי לא מגיעה דרך גוגל סקולר. צריך גם לזכור שאחד האתגרים שהאינטרנט מציב בפנינו הוא יכולת לבור את ה
מוץבר מהתבן, לדעת מתי מקור הוא אמין ואפשר להסתמך עליו. והעובדה שמישהי כתבה על משהו רשימה לא הופך אותה למומחית בנושא. אבל כאן העניין הרי איננו הסתמכות על רשימה שמצאת דרך גוגל, אלא פנייה לכותבת ובקשה שתעשה לך את העבודה של חיפוש מקורות נוספים.אני מקבל בעיקר פניות מתיכונסטיות שלומדות סוציולוגיה.
(ובענין המוץ והתבן, המוץ הוא קליפת החיטה, התבן הוא הקש. מה שצריך לבור הוא את הבר)
נכון (מה לבר את התבן), תודה.
הרושם הוא שמתיחסים לעבודה כאל מכשול שיש לעבור בדרך לתואר, ולכן כדאי ורצוי לחפש קיצורי דרך. הרשימה הזאת מעניינת במיוחד עבורי משום שאני כותב את עבודת המאסטר של בימים אלו ומאד נהנה מתהליך חיפוש המקורות והקריאה. אבל בכל זאת, אם יש לך מקורות הנוגעים בתפקידם של אירגוני שירות בסביבה של מחשוב ענן אשמח אם תשלחי רשימה…
🙂 בדרך..
אני מכיר מישהו שכותב עבודות אקדמיות עבור סטודנטים בנושאים שהוא אינו מבין בהם כלום תמורת תשלום. הוא אפילו לא מצטיין במיוחד (בלשון המעטה) בתחום בו הוא מתמחה, ובכל זאת יש ביקוש רק לשירותיו, והסטודנטים מקבלים ציונים טובים.
זה רק מראה את הזנייתה של האקדמיה, שבמקום רכישת דעת וסקרנות מקדשת את התואר, לא חשוב במה, לא חשוב למה, לא חשוב איך ובלי שום סיבה מלבד היכולת לכתוב שורה ברזומה.
אני מכיר לא מעט אנשים עם תארים מתקדמים שלא הייתי נותן להם תעודת בגרות.
המכלליזציה, והבראילניזציה, אם יורשה לי, של האקדמיה, לא מאפשרת להעריך השכלה ורקורד אקדמי אמיתי, וגוררת איתה גם את המוסדות הטובים.
בעניין כתיבת עבודות בתשלום: הוספתי בתחתית הרשימה קישור לכתבה "סופר הצללים" מה-Chronicle of Higher Education, ששלחתי בזמנו לרשימת הדיוור של מדעי החברה בישראל וקישרתי אליה מהסימניה כאן בסרגל הצד (סימניה שכדאי להכיר: אני מקשרת שם למאמרים מעניינים שאני פוגשת ברשת).
אכן, אני מסכים איתך שיש בעיה המציאת מקורות לעבודה באינטרנט. יש לראות באינטרנט מקור להשכלה כללית ולפעמים לנקודת התחלה. הצרה היא שכיום מתייחסים למקורות באינטרנט כקודש והמשפט "קראתי בויקיפדיה…" עולה בשיחה כל הזמן. כאשר הייתי במילואים לא מזמן היה אחד מעמיתי ליחידה אחד מאלה שמדברים על כל נושא שקיים. במהלך השיחה איתו הוא טען שהיום ניתן ללמוד כל דבר על ידי גלישה פשוטה באינטרנט. אם לך מפריע הדבר כאקדמאית, הרי שאני כמידען מסתכל על זה בהומור אך גם בדאגה. אם כל אחד יכול למצוא דברים באינטרנט…. אזי מה לגבי המקצוע שלי.
נ"ב
לפני הרבה זמן העלתי לאינטרנט עבודה שכתבתי במסגרת לימודי באוניברסיטה. כעבור מספר שנים פנו אלי בשאלה כיצד לצטט את העבודה.
לאן הגענו.
מה הבעיה בזה? אני לאחרונה גיליתי שעבודת סמינר שלי מהתואר הראשון צוטטה בפרסום מדעי אמיתי (בזמנו גוגל סקולר כלל משום מה גם את הטקסטים של העבודות שפרסמתי בעמוד הפרטי שלי; לצערי, העבודה יוחסה דווקא למרצה של הסמינר ולא אלי…).
אין כל בעיה בציטוט עבודה סמינריונית (כמובן שזה תלוי במרצה). הכוונה הייתה שהפונה רצה לצטט את גירסת המאמר. אני בתגובה שלחתי לו את העבודה עצמה. השאלה היא למה לא להסתפק בהפניות?
יובל, אני דווקא לא חושב שזה כל כך בעייתי לצטט את ויקיפדיה (במיוחד האנגלית) כל עוד מצטטים שהדברים נלקחו משם ואת תאריך האחזור. זה מאוד תלוי בנושא אבל ההשוואה של ויקיפדיה היא לאנציקלופדיה בריטניקה. היא אמנם לא יסודית כמו מקורות ראשוניים אבל בנושאים מסוימים יש ערכים מאוד מקיפים.
גם בספריות אלקטרוניות יש מנועי חיפוש(ובד"כ מנועים נחותים מהסקולר) אבל תחשבי על זה ככה,הם לא רוצים שתעשי את העבודה במקומם,הם שואלים אותך כדי לקבל הפניה,משם הם כבר יבדקו את האמינות והרלוונטיות של המקור,במה זה שונה מלשאול את הספרנית(חוץ מזה שזאת לא העובדה שלך) או לנסות ולתחקר מרצה\איש מהתחום?
סופר הצללים בהחלט שווה קריאה.
ברגע שפתחת בלוג את נכס ששייך לציבור 🙂
מה פתאום יש לך עוד משהו לעשות בחיים חוץ מזה?
מכירה, מכירה את התופעה.
אני מסכים איתך עקרונית אבל רוצה להפריד בין שתי סוגי פניות שאני מקבל ואני מניח גם אחרים. סוג הפנייה הראשון דומה מאוד לדוגמאות שנתת. אלו הן בקשות כלליות שנובעות מעצלנות או מהרגלים אקדמיים רעים. לעומת זאת, יש סטודנטים שבאמת התאמצו לחפש ולא מצאו את מבוקשם ומבקשים עזרה. כשמישהו פונה אליי ואומר לי שהוא חיפש כאן וכאן, ומצא מאמר X וY אבל רוצה לדעת אם יש עוד, אני בשמחה עוזר להם. יש כמובן גם אנשים מחוץ לאקדמיה שמתעניינים בנושאים הנכתבים אז למה לא לעזור להם? כדי להקל על הפונים אגב, יצרתי רשימת קריאה ארוכה מאוד.
אני עקרונית חושב שפנייה לאנשים שהם מומחים בתחום מסוים היא לגיטימית בגבולות מסוימים. נכון שצריך לפתח הרגלי חיפוש בסיסיים אבל אם יש מומחה שיכול במהירות להקל על אותו חיפוש אז למה לא? כמובן שאם זה דורש ממני לחפש בעצמי אז זה לא שווה את זה.
נעמה,
אני לא בדיוק מבין מה את רוצה להגיד.
אם את רוצה להתלונן על כך שבישראל חוצפה נחשבת למעלה, הרי זה בוודאי לא חדש ואם את רוצה להגיד "הולך ופוחת הדור", אז אני לא חושב שאת צודקת.
חוצמזה למה שלא תקבלי את הפניות כסוג של מחמאה?
הנה שאלה לא קשורה, אך מס"קרנת. כבר זמן מה אני שם לב שאת כותבת: י"קירי.
מה פירוש הגרשיים שבין היוד והקוף? אתמהה.
(ועל המבקשים ממך לשלוח! להם! חומר!, דחוף!!!, מה אומר: שולתתיים!!! קומה ג'!!!! עם מעליתת!!!!. הייתי רוצה במקומך לשלוח אותם לחפש איזה מרעד שינענע אותם. אבל מבחינה פרקטית, מניח שהדרך הטובה ביותר היא פשוט להתעלם).
המממ… בוא נגיד כך: חשוב מתי שמים גרשיים בין שתי אותיות בעברית. (זאת ההזדמנות להעיר שנקודות אחרי שתי האותיות זאת הצורה האנגלית, לא העברית). יצא כך שהוא גם יקירי. אז אני משלבת.
לדעתי אין שום סיבה לספק כתובת מייל בבלוג.
במקום כתובת המייל בעמוד "דברו אלי" – פשוט הפכי את העמוד לתבנית "קונטאקט", דרך אפשרות העריכה בעמוד הזה (בצד שמאל, אם את בגרסה העברית).
ברגע שתעשי זאת, יווצר בעמוד טופס צור קשר, שיוביל ישירות למייל שאיתו נרשמת לוורדפרס – אבל המייל יישאר חסוי.
תאמיני לי, עדיף.
בהצלחה 🙂
ועוד משהו ששכחתי:
כמובן שזה לא יפתור את בעיית ה"תעזרי לי עם העבודה", אבל לפחות המייל שלך לא יהיה חשוף לכל דורש.
תודה. זה משהו שאפשר לעשות בוורדפרס.קום? אנסה
בכל מקרה האימייל איננו האימייל הפרטי שלי אלא אחד שפתחתי במיוחד עבור הבלוג. אבל ההצעה שלך בהחלט הגיונית.
בהחלט בוורדפרס.קום.
היכנסי למצב עריכה ולעמוד שאותו את רוצה להפוך לטופס צור קשר.
אם את בוורדפרס.קום עברית, מצד שמאל את תראי – מתחת לאפשרות "פרסם", שאפשר להפוך את העמוד לסוג הנקרא Contact.
כן, שיניתי כבר אמש. תודה רבה על הטיפ!
שלום!
קראתי בעיניין את הפוסט הנ"ל ורגשותי מעורבים…
כסטודנט אני מפיק תועלת רבה מחיפושים באינטרנט. ה"אינטרנט" הזה מציע כמעט את כל מה שספריות האוניברסיטה מספקות ואף הרבה יותר. היכולת למשוך עשרות מאמרים מרתקים מג'ורנלים אקדמאיים בעלי שם אשר הולכים גם עשרות שנים אחורה רק מפלפלת ומשמנת את העבודות ואף הופכת את מלאכת הבוררות לקשה יותר. אך נדמה לי שזהו וויכוח שהתקיים בתגובות ולא במאמר.
אכן אני מצר על אימיליים אשר פוקדים עלייך לספק תשובה במיידית. אין זה מכובד או מנומס. אבל כאשר המכתב מפורט ועינייני ופונה לעזרה מפרסונה אקדמאית בעלת שם? מה רע?
"מה שמדאיג הוא העובדה שכך סטודנטים מחפשים היום מקורות לעבודה שעליהם לכתוב"
אישית, לא נקטתי אף פעם בגישה הזו. להנחית אמירה קשה (ומודגשת) כנ"ל על גבי אומת הסטודנטים כולה אינה מכבדת לא את המרצים ומחזיקי התארים הבכירים ולא את תלמידיהם.
אולי נניח כי אצל מספר לא מבוטל, שיטת מחקר כזו רק מתלווה לחיפוש מקורות בדרכים אחרות למשל והעובדה שקיבלת כאלו וכאלו פניות אינה מסמלת דבר וחצי דבר לגבי התנהלות הסטודנטים "היום". בנוסף, קשה לקבוע שאותו האדם רק גיגל והגיע לבלוגך היקר ושלח שאילתא כלאחר יד. מי יודע? למרות שקשה לדמיין, אולי אותו הסטודנט אף קרא את מאמרייך בשקיקה לפני שפנה לעזרה?
אם אני הייתי מחליט לאגור את האומץ הנחוץ בכדי לפנות אל איש אקדמיה אשר את דעותיו אני מכבד בבקשת הפניה למקורות מעניינים, אתאכזב עד מאוד אם אקבל יחס כזה ולקינוח טענה שהנני עצלן ותו-לא.
הרי וודאי שאין סטודנט אשר מצפה שתעשי את העבודה במקומו וכן ברור שלכל אדם יש עיסוקים נוספים בחייהם ואף אחד לא מעלה בדעתו כי את זוכרת את כל המקורות בעל פה – חס ושלום.
סך הכול פונים לעזרה. לעצה ולמילה טובה. כי אולי יש לך שנייה קטנה בשביל להקליד שם של איש דעת או לציין סופרת מעניינת ואפילו איזה קישור מעניין שזכור לך בשלוף (לא בביליוגרפיה שלמה, רק שם של מאמר אחד!) ומי יודע? אולי תווצר איזו התכתבות מרתקת? חלופת מכתבים בין פרופסור לסטודנט אינו מונח גס. גם בקשת עזרה אינה חטא.
מצחיק כי תמיד דמיינתי את האקדמיה כמקום בו כולם מחליפים ידע ודעת ונהנים לשוח ולדבר ולעזור ולעוץ כשצריך, בחיוב או בשלילה, אבל לפחות לתת את הזמן – ואני יודע שלכולנו היה מורה אחד כזה שנתן ללא גבולות וחשבונות ואותו נזכור לנצח וכזהו שואף אני להיות ביום מן הימים.
אם אינך מרגישה כמוני, שלחי את הכתבים האלקטרוניים הללו הישר לפח. אבל למה להלין ולבכות ולהכריז בחוצות העיר על המצב העלוב של שיטות המחקר הסטודנטיאליות?
אבל אולי זה רק אני תמים כל כך…
בכל מקרה, יש אלוהים?
כאשר סטודנט/ית, או כל אדם אחר, פונה רק "לעצה ולמילה טובה" – אני תמיד מספקת אותה. גם כאשר "אולי יש לך שנייה קטנה בשביל להקליד שם של איש דעת או לציין סופרת מעניינת ואפילו איזה קישור מעניין שזכור לך בשלוף". אני התייחסתי כאן למי שמבקשים ממני במפורש רשימת מקורות. ואם המצב הוא כמו שאתה מתאר שמישהו "אוזר אומץ" לפנות לאיש אקדמיה בבקשת הפניה – לא זאת היתה צורת הפנייה שלך. אני מקווה לפחות.
כתבתי על זה כי אני חושבת שיש כאן תופעה שצריך להתייחס אליה. לקרוא לזה "בכיינות" – זאת בחירה שלך. צר לי, אני לא חושבת שחיפוש מקורות של סטודנטים צריך להתבצע על ידי פנייה לאיש אקדמיה כדי שיספק להם רשימה. זה חוסר הבנה של איך מתנהל תהליך לימודי, אם לומר בעדינות. וכתבתי "סטודנטים" ולא "הסטודנטים", כך שלא חטאתי בהכללה שבה אתה מאשים אותי.
לגבי האקדמיה והציפייה שלך ממנה להחלפת דעת – אתה צודק. רק שמעמדי באקדמיה איננו כזה שמאפשר לי זאת. אני סה"כ עובדת קבלן של האוניברסיטה, שעובדת על חוזה שמסתיים כל שנה (סמסטר, ליתר דיוק). אז לצערי אין לי הפנאי לא הפיסי ולא הנפשי לדברים האלה, פשוט כי אני צריכה להרוויח את לחמי ממקומות אחרים. אתה יכול לקרוא על זה בפוסט הפרולטריון של האוניברסיטאות.
ועוד שתי הערות:
1. הפנייה היא דרך הבלוג ולא לאימייל שלי באוניברסיטה. יתר על כן: מדובר בפניות שאינן עוסקות בתחום ההתמחות שלי, אלא בעניינים שכתבתי עליהם רשימה בבלוג. כפי שכתבתי. לפעמים זה גם מצוין במפורש בפנייה, שכך הגיעו אלי. כך שלא מדובר בפנייה של סטודנט לד"ר שזה תחום התמחותה.
2. גם כשמדובר לא במורים מן החוץ אלא במרצים בכירים באקדמיה שזה תחום עיסוקם – יש להם שעת קבלה לסטודנטים. אינני חושבת שהם אמורים לעמוד לרשות הציבור דרך האימייל 24/7, וזה מה שהאינטרנט גורם לו. בוודאי לא כשמדובר בפניות תובעניות ולא מנומסות. והנקודה העיקרית היא שכן, הפניות האלה הלכה למעשה מבקשות מהנמען לחפש במקומם.
יש משהו מעניין בטקסטים שאת מצטטת… הם נראים מאד כלליים. כאילו הכותבת\ת משלחים אותם בבת אחת להרבה מכותבים, ומי שעונה עונה.